היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

נהג צעיר הפרת תנאי או היעדר כיסוי?

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 


על ביטוח  | ספרות ולימוד  |  ביטוח עסקים |  ביטוחי פרט  |  סיכונים  | סוכנים ומבטחים



טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


 

נהג צעיר הפרת גילוי או חריג מוחלט? עמדת היו"מש והתייחסותו הכללית להסכם ביטוח

 

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים וחברה בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית

 

 

 

 

הקישו לחוות הדעת

ביום 4/7/2018 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה לתיק שמנהל בבית המפשט העליון בנושא כיסוי ביטוחי לנהג צעיר מהגיל שנקבע בפוליסה, ברע"א 98491/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'.

 

עמדת היועץ המשפטי נערכה מטעמו על ידי עו"ד רעות לונדין, סגנית בכירה במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה.

 

הסוגיה שעומדת להכרעה בפני בית המשפט היא האם מדובר על פוליסת ביטוח רכב נפרדת לנהגים מעל לגיל הנהג הנקוב בפוליסה ולפיכך לנהג שהוא מתחת הגיל הנקוב אין כיסוי ביטוחי או שמא מדובר על הפרת חובת הגילוי ולפיכך קיימת אפשרות של פיצוי מלא או פיצוי יחסי לפי שנקבע בהלכת סלוצקי.

 

אקדים ואומר, כי לפי היועץ המשפטי לממשלה מדובר על פוליסה נפרדת לנהגים מעל לגיל הנקוב בפוליסה, כפי שנקבע על ידי הערכאות הקודמות והמקרה הנדון אינו מבוטח לפי הפוליסה.

 

עם זאת, ממוצא לגולשים לקרוא את חוות הדעת המלאה המתפרסמת כאן לראשונה, אשר מצאתי לנכון לצטט את האמור לגבי התייחסותו של היועץ המשפטי לממשלה לחוזה הביטוח באשר הוא ולפערי הכוחות שקיימים בין הצדדים לחוזה הביטוח המבטח והמבוטח.

 

אבל לפני עמדת היועץ המשפטי לממשלה התייחסותי לסוגיה האמורה:

 

כבר בשנת 1994, כתבתי, במסגרת הכתבה תעריף ביטוח חובה לפי סיכון נהג ,כי אפשר ובשנות האלפיים ייסגר תאגיד אבנר, התעריף לביטוח חובה לרכב יחושב לפי סיכון נהג וביטוח הרכב יערך לנהג ולא לרכב, כפי שנערך באותה תקופה ועדיין נערך כיום.

 

כידוע, שתי התחזיות הראשונות שלי אכן קרו ותאגיד אבנר הפסיק את פעילותו (למרות שלא הייתי בעד הסגירה אבל חזיתי שהיא תקרה לאור התהליכים והמגמות שחלו בשוק ביטוח החובה בישראל באותה תקופה) ותעריף ביטוח החובה מחושב כיום גם בהסתמך על סיכון נהג ולא רק לפי מאפייני הרכב, כפי שהיה מקובל בעבר, למרות שבסיס התשתית החוקית לביטוח לא השתנתה ועדיין מדובר על ביטוח אחריות ללא אשם.

 

לו היתה מתגשמת התחזית השלישית שלי באותה כתבה, הרי שהסוגיה האמורה לא היתה בכלל באה לעולם. הנהג ששאל את הרכב (פיקאלי, התובע) היה מבוטח בביטוח חובה וצד ג' משל עצמו שהיה מכסה אותו בעת נהיגתו בכל רכב שהוא מורשה לנהוג לפי רישיון הנהיגה שלו ולא היתה לו כל בעיה, ככל שעמד בחובותיו כמבוטח מול חברת הביטוח של בעל הרכב אותו שאל.

 

המצב הקיים לפיו נהג אינו יכול לרכוש לעצמו ביטוח חובה וצד ג' רכוש הוא שורש הבעיה.

 

המצב שבו נהג שואל רכב מחברו או נוהג ברכב השייך למעביד מבלי שיש לו כל שליטה שהיא על הביטוח, הוא הפתח לבעיות שונות שמתעוררות מדי פעם החל מהיעדר ביטוח בכלל לרכב השאול עובר למגבלות גיל וותק בפוליסה של בעל הרכב, מגיע גם לסכומי ההשתתפות העצמית בפוליסת הרכב השאול וכל זאת כאשר לנהג ברשות אין כל שליטה שהיא לגבי עצם קיום הביטוח, סייגיו ותנאיו והוא מוצא את עצמו תלוי ברצונו או גם בזכורנו הטובים או לא ובכנות ליבו של בעל הרכב שמועיל להשאיל לו את המכונית לצרכיו.

 

הנהג ברשות גם אינו יכול במצב הנתון לבחור את חברת הביטוח בהיותו מבוטח חינם מבחינתו בכל הקשור בתשלום הפרמיה ואין לו כל שליטה לגבי אופן סילוק תביעת צד ג' נגדו גם במקרה שבו חברת הביטוח של בעל הרכב לא תתכחש לתשלום וגם אין לו שליטה לגבי סכום ההשתתפות העצמית שנקבע בפוליסה ויותר מכך אין לו כל ידיעה ושליטה לגבי גובה גבול האחריות.

 

המצב הקיים שבו שואל הרכב תלוי בביטוח המשאיל העשוי לכלול מגבלות השוללות כיסוי מהשואל בשל נתוני גיל או וותק והשואל אינו יכול לבטח את השימוש שלו ברכב השאול, הוא כאמור שורש הבעיה.

 

כך למשל נוצר מצב שבו על בעל הרכב להשאיל את רכבו לנהג צעיר או גם חדש על אף מגבלות הביטוח בשל מצב חירום, כמו למשל הצורך להביא את מי מבני המשפחה לרופא או להביא את הרופא לבית המשפחה, מצב שבו השואל קיבל פרטים לא נכונים לגבי הביטוח או לא קיבל ממנו כל מידע שהוא לגבי מגבלות הביטוח.

 

כמו כן קיימת גם לדעתי השאלה אם מבחינת התקנות ניתן להגביל את זהות הנוהג ברשות לגיל ותק הואיל ואין אמירה מפרשת לכך בתקנה שמאפשרת לקבוע כי הנוהג ברכב יהיה נהג ברשות אך אינה קובעת במפורש אפשרות של הצדדים לחוזה הביטוח להגביל את הביטוח בעת נהיגת הנוהג ברשות לפיו מאפייניו (כיום גיל ותק אבל יכול להיות בעתיד גם ניסיון תביעות, דוחות נהיגה ועוד)

 

על כן הפתרון לדעתי הוא לשנות את מבנה ביטוח אחריות בגין רכב (חובה וצד ג' רכוש) ולהפוך אותו לביטוח אישי. ענין זה גם יביא פתרון לסוגיית הנהגים בעלי ותק בנהיגה הרוכשים לראשונה בחייהם רכב וחברת ביטוח מסרבת לבטח אותם בשל היעדר רקע ביטוחי שיכול להעיד על ניסון הנהיגה.

 

ומכאן לחוות הדעת של עו"ד רעות לונדון בעבור היועץ המשפטי לממשלה לגבי מהותו של חוזה הביטוח:

 

"דווקא בתחום חשוב ורגיש זה קיימים כשלי שוק מהותיים. בקיצור נמרץ, יציין היועץ המשפטי לממשלה, כי חוזה הביטוח הוא חוזה אחרי, המאופיין בפערי כוחות בין הצדדים לו. לרוב, יהא מדובר בחוזה מורכב ומפורט ביותר, המוכתב במידה רבה על ידי המבטחת, כאשר למבוטח השפעה מוגבלת ביותר על תנאיו. במקרה הטיפוסי תעמוד מבטחת, שהיא חברה בעלת נסיון ומומחיות בתחום הביטוח, למול מי שהוא פעמים רבות הדיוט בתחום, שמשאביו, נגישותו למידע ויכולתו לעבדו מצומצמים בהרבה...

 

על מנת להתמודד עם כשלי השוק הללו ולרסן את כוחו העודף של המבטח למול המבוטח, קבע המחוקק שורה של הסדרים ספציפיים בתחום הביטוח, ובראשם חוק חוזה הביטוח, אשר לעיתים גוברים על הקביעות החוזיות בין הצדדים. כמו כן קיימת רגולציה הדוקה על הנעשה בשוק זה. לצד זאת, צמחו דוקטרינות שונות בפסיקה שתכליתן להגן על המבוטח, למשל, חובת תום הלב שלה ביטוחי מיוחד בדיני הביטוח, חובות הגילוי המיוחדות החלות על המבטח, כלל "הפרשנות נגד המנסח" שהחל בתחום דיני הביטוח, ועוד...

 

תכליתו הצרכנית המובהקת של חוק חוזה הביטוח עוברת כחוט השני לכל אורכו (ראו למשל פרוטוקול הקריאה הראשונה, בעמוד 656; דברי הסבר להצעת חוק חוזה הביטוח, התשל"ו – 1975, ה"ח 1209, 21 (להלן: "דברי ההסבר לחוק"); ידין בעמוד 19), אחד המצבים אותם ביקש המחוקק למנוע הוא מקרה שבו המבוטח שילם את דמי הביטוח שנקבעו בחוזה מתוך הנחה שהוא מבוטח מפני סיכון כלשהו, אך "ברגע האמת", עם קרות האירוע הביטוחי, התברר לו כי אין זה המצב. בחוק חוזה הביטוח נקבעו הוראות שונות שנועדו להגן על המבוטחים מפני מצב זה, ולא ניתן למנות את כולן במסגרת הזו. דוגמה מובהקת לכך מצויה בסעיף 3 לחוק, המחייב את המבטח לפרט ולהבליט במסגרת הפוליסה כל תנאי או סייג שנקבע להיקף חבותו. בפסיקה נקבע גם כי המבטח מחויב לוודא שהמבוטח הבין את משמעות הסייגים (ראו ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר פ"ד מו (2) 749, 773 (להלן: "עניין ישר")).

 

דומה, כי אין צורך להכביר מילים לגבי החשיבות הרבה הנודעת לכך שהמבוטח ירכוש פוליסת ביטוח המתאימה לו. היועץ המשפטי לממשלה סבור כי האחריות למילוי משימה זו אינה מוטלת על כתפי המבוטח לבד, אלא נחוצה לו עזרת המבטח. בשלב ראשון, נדרש המבוטח להבהיר למבטח את צרכיו הביטוחיים, על חובות הגילוי הכרוכות בכך (ראו סעיפים 8-6 לחוק). הנטל בעניין זה מוטל עליו, בין השאר לאור נגישותו המשופרת למידע אמור (להרחבה בנושא הכללי של תת המידע של המבטח, ראו שוורץ ושלזינגר, בעמודים 67-64).

 

לגישת היועץ המשפטי לממשלה, מרגע שהמבוטח עמד בנטל האמור, יש להטיל על המבטח את הנטל של התאמת פוליסת הביטוח הנכונה לצרכים שאותם הגדיר המבוטח ... בהקשר זה נתון למבטח יתרון ניכר על פני המבוטח ובידיו הכלים והידע הנחוצים כדי להעריך את הסיכון ולבחור בין האפשרויות הביטוחיות הרלוונטיות. בעניין זה יצוין כי בחוזר ביטוח 7-1-2016 "צירוף לביטוח" (9.6.2016) שפרסמה רשות ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: "הרשות") הובהרה חובת חברת הביטוח או סוכן הביטוח לברר את צרכי המועמד לביטוח לקראת כריתת חוזה ביטוח ולהציע לו ביטוח התואם לצרכיו. תהליך ההתאמה יכלול, בין היתר, התייחסות לביטוחים הרלוונטיים הקיימים ברשות המועמד לביטוח, לסוגי הביטוחים הרלוונטיים הקיימים אצל חברת הביטוח וכן לסוגי הביטוחים הרלוונטיים המשווקים על ידי סוכן הביטוח".

 

פורסם ביום 1/8/2018

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright