הצמדה וריבית על פרמיה מוחזרת

חוק חוזה הביטוח אינו מחייב הצמדה למדד של הפרמיה המשולמת על-ידי המבוטח. בשנת 2001 בוטל הסעיף בתקנות הפיקוח[1] שחייב הצמדת הפרמיה המשולמת בתשלומים לשיעורין. לפי אותה התקנה רשאי המבטח (אך אינו חייב) לחייב את המבוטח בתשלום ריבית תמורת תשלום הפרמיה בתשלומים, כך נמצא, כי נושא חיוב הריבית נתון לשיקול דעתם של הצדדים להסכם הביטוח במגבלות השיעורים[2] הנקובים בתקנה לגבי ביטוחים אישיים. 
 

המצב הקיים לגבי ריבית והצמדה של תשלומי הפרמיות הוא, אם כן היעדר חיוב חוקי לתשלום ריבית והצמדה של פרמיות המשולמות על ידי המבוטח מחד גיסא כאשר מאידך גיסא מחייב חוק חוזה הביטוח (לפי סעיף 28. (ג)) להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על פרמיה המוחזרת למבוטח מיום היוצר החיוב, בשיעורים החלים על תגמולי ביטוח[3]. כלומר, החוק גוזר גזרה שווה לכל סכום אותו חייב המבטח לשלם למבוטח, בין אם מדובר בהחזרי פרמיות ובין אם מדובר בתגמולי ביטוח.
 

אציין, כי מנוסח החוק לא ברור אם לגבי החזרי פרמיה חלות גם הוראות מיוחדות אחרות העוסקות בתגמולי ביטוח: אי תחולת חובת ההצמדה לפוליסות מט"ח (סעיף 28 (ד)  ואפשרות חיוב מבטח ע"י בית המשפט בתוספת של פי שלוש ריבית על אי תשלום במועד של תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בביטוחים אישיים (סעיף 28א). למען הסדר הטוב, יש להעיר, כי על סעיף 28 דנן, ניתן להתנות לטובת המבוטח או המוטב בלבד (סעיף 39 (ב) לחוק).
 

נראה להלן מתי יהא על המבטח לשלם למבוטח פרמיה מוחזרת:

1. בעקבות ביטול פוליסה לפני תום תקופת הביטוח וכאשר הביטול נעשה על ידי המבוטח, בתנאי שלא חלפו יותר משמונה חודשים מיום תחילת הביטוח (בביטוח אלמנטרי הכפוף לסעיף "תקופה קצרה" ).
    

2. הקטנת סכומי ביטוח בתוך תקופת הביטוח – לבקשת המבטח או המבוטח.
    

3.  התאמת פרמיה בתום תקופת הביטוח המקובלת ב: ביטוחי מלאי על בסיס הצהרה, ביטוח אובדן רווחים, ביטוח חבות המעבידים וביטוח לפי מחזור עסקי המקובל לפעמים בפוליסות כמו: ביטוח רכוש בהעברה, ביטוח אחריות מקצועית וביטוח אחריות המוצר.
    

4. השתתפות המבוטח ברווחי המבטח – סעיף שנועד, בין היתר, לעודד את המבוטח למנוע נזקים ולשקול הגשת תביעות בסכומים זניחים.
    

העניין הוא, שחיוב ההצמדה והריבית הם מיום היווצר החיוב. כלומר, על המבטח לצרף הפרשי הצמדה מיום היווצר החיוב ואם התשלום לא הגיע לידי המבוטח בתוך 30 יום, יש להוסיף עליו את שיעור הריבית כמו על תגמולי הביטוח, כאשר כאמור לעיל לא ברור אם בביטוחים אישיים ניתן להשית על המבטח תוספת של עד פי 3 ריבית בהחזר פרמיה שאינה שנויה במחלוקת בתום לב.
 

בכל הקשור לעמלת הסוכן, המחוקק כידוע אינו מגן על סוכני הביטוח ובכל פרמיה מוחזרת נדרש הסוכן להשיב את חלקו היחסי בעמלה. כך יוצא, כי הסוכנים יכולים למצוא את עצמם נדרשים להשיב את חלקם (העמלה) הצמוד מהפרמיה המוחזרת כאשר מהפרמיה לתשלום לא קיבלו את שיעור ההצמדה. באשר לתשלום הריבית למבוטח, הואיל וסוכני הביטוח אינם זוכים קבל תגמול בשל תשלום דמי האשראי כך גם אינם מחויבים בתשלום הריבית על פרמיה מוחזרת, תשלום הנופל במלואו על המבטחים.

מיגון: עלות, ביטוח ונזקים

אמצעי המיגון נדרשים מדי פעם בפעם על ידי מבטחים במטרה להקטין את הסיכון אותו הם נוטלים על עצמם. אמצעי המיגון יכולים להיות התקנים פיסיים כמו: מטפים, מערכות אזעקה, ערכות עזרה ראשונה וכו' וכן נהלי עבודה כמו סיור, ביקורת, רישום מבקרים ועוד. אמצעי המיגון מקובלים בעיקר על מנת להקל את הסיכון שבחומר בכל הקשור בביטוחי רכוש ואחריות חוקית ומקובלים פחות בביטוחי אדם. אם כי אפשר, כי לאור החדשות האחרונות נראה פוליסת ריסק של אנשים מבוגרים הכוללות הגבלה למספר שעות עבודה ביממה, תנאי לבדיקה תקופתית על ידי רופא מטעם המבטח ציות להוראותיו ועוד'.

אחד היתרונות למבוטח בנושא המיגון הוא הנוהל המקובל בארץ לפיו הבדיקה נעשית במקרים רבים מטעם המבטח ועל חשבונו. קיום אמצעי מיגון מקטין, כאמור, את סיכונו של המבטח (שהוא סיכון כלכלי בלבד) ובנוסף לכך לא פעם אף מגן על המבוטח וסביבתו מפני פגיעות בגוף ובנפש בנוסף לחסכון תשלום סכום ההשתתפות העצמית ועלות הטיפול בתביעה מול המבטח.

אולם, עם כל החשיבות המוקנית לנושא המיגון, יש להתייחס לנושא העלות הואיל ודרישות המיגון עשויות להגיע לעלויות גבוהות ביותר ולעלות עשרות מונים או אפילו יותר על גובה הפרמיה לסיכון.

לפיכך, כאשר משווים הצעות ביטוח המוגשות על ידי מבטחים שונים, בנוסף להשוואה הרגילה של  תנאי הפוליסה, המחירים, גבולות הכיסוי לסיכונים שונים וכן תנאי ההשתתפות העצמית יש לקחת בחשבון גם את עלות אמצעי המיגון שיידרשו (הואיל ואף דרישות המיגון אינן אחידות בין המבטחים) וכן את ההוצאות שיידרשו לניהולם ותחזוקתם. בחלק גדול מהמקרים,  קשה לאמוד את הסכום המדויק אולם בכל זאת מומלץ לקבוע סכום משוער לעלות שיפורי המיגון שידרשו ולהציגם כחלק מעלות הביטוח.

מניסיוני, ראיתי לא מעט הצעות מחיר אטרקטיביות ביותר שהוגשו למבוטחים וכללו את המשפט "בכפוף לקיומם של תנאי שמיגון שיידרשו על ידי המבטח". הסכמה לתנאי זה כמוה כמתן המחאה פתוחה בכל הקשור לעלות המיגון ותחזוקתו. וכבר היו מקרים בהם הסכימו המבטחים לשנות את התנאי כך שאמצעי המיגון הנדרשים ייקבעו בהסכמה בין המבטח לבין המבוטח.

סיכום אמצעי המיגון בין הצדדים עדיין אינו סוגר את הנושא. אם הוסכם, כי אמצעי המיגון מהווים תנאי לכיסוי הסיכון אותו הם נועדו להקטין, נדרש המבטח לנסח את התנאי בפוליסה באופן הברור והספציפי ביותר ולציינו בסמוך לנושא שהתנאי עוסק בו או בהבלטה מיוחדת וזאת על מנת שיוכל להסתמך על האמור בו במקרה של נזק. על המבוטח לדאוג להתקין את אמצעי המיגון בתוך הזמן שהוסכם, לדאוג לתקינותם ולהפעילם במועדים שנקבעו במשך כל תקופת הביטוח. אם הפוליסה כוללת סעיף מיוחד המציין את גובה ההנחה שהמבוטח מקבל בפרמיה בשל קיום המיגון (בניגוד להנחה כללית ללא ציון סיבה) הרי שבמקרה של נזק שארע כאשר המבוטח לא עמד בתנאי המיגון בתום לב ואילו עמד בהם ניתן היה להקטין את הנזק, עשוי המבטח לדרוש הפחתה בתגמולי הביטוח בשיעור ההנחה מהפרמיה (וזאת לפי האמור בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח). מצד שני אם המבטח ירצה לטעון, כי ללא המיגון לא היה מקבל את העסק לביטוח אף בדמי ביטוח מוגברים ולפיכך הוא פטור מתשלום הנזק, הרי שהוכחת הנוהל הפנימי של המבטח אין בה די אלא שיהא עליו להוכיח שאף מבטח סביר היה נוקט בדרך זו.

מספר מבוטחים בפוליסה אחת

 כאשר חושבים על מספר מבוטחים לפי פוליסה אחת בפוליסה לביטוח אלמנטארי, האסוציאציה המיידית היא ביטוח תאונות אישיות קבוצתי. ביטוח תאונות אישיות יכול להיות שמי, כמו למשל בביטוח קבוצת עובדים או ללא ציון שמות כמו בביטוח בני משפחה בפוליסה נוסעים לחו"ל, ביטוח תלמידים (שהוא ביטוח חובה) ועוד.

כלילת מספר מבוטחים בפוליסה אחת קיים אף בביטוח רכוש. למשל בביטוח נכס השייך למספר שותפים, ביטוח נכנס משועבד הכולל את שם הבנק בשם המבוטח, ביטוח נכס באמצעות מנהל הכולל את שמו ואת שם הבעלים, ועוד. אפשר גם כאן, כי הפוליסה לא תכלול את כל שמות המבוטחים הנוספים אלא תציין את מעמדם בלבד כמו למשל בביטוח מבנה של בית משותף שיכלול בשם המבוטח את בעלי הנכסים או הדיירים לפי המקרה. בביטוח רכוש יתכן מצב בו יכללו מבוטחים נוספים לגבי חלק מהרכוש המבוטח, למשל, ביטוח מבנה הכולל בשם המבוטח את הבנק שהוא בעל שיעבוד לאחת הדירות בלבד, כך ששם הבנק יכלל בשם המבוטח אך ורק לגבי אותה דירה ולא לגבי המבנה כולו.

מצב זה מחייב בניהול סיכונים זהיר לכלול בפוליסה ויתור הדדי על זכות התחלוף של כל אותם מבוטחים הכלולים בפוליסה לגבי חלק מהרכוש המבוטח.

עניין נוסף אותו רצוי להגדיר בפוליסה הוא מי המבוטח האחראי לייצוג כל המבוטחים. כלומר, מי אחראי לתשלום הפרמיה ולקיומם של אמצעי המיגון ובעיקר מי מייצג את כל המבוטחים כלפי המבטח בכל הקשור ליישוב תביעות. על מנת למנוע אי הבנות בין המבוטחים לבין עצמם, חשוב, כי יהיה הסכם בכתב ברור ומחייב בינם לבין עצמם לגבי החובות והייצוג כלפי המבטח. יש לשים לב, כי טעות בעריכת הביטוח הנעשית על ידי המבוטח המיצג עשויה לחייב אותו בנזיקין כלפי המבוטחים האחרים. דוגמא לטעויות שכיחות: קביעת  סכום ביטוח נמוך מדי המביא למצב של ביטוח חסר, או סכום ביטוח גבוה מדי הגורם לתשלום פרמיה מיותרת, עריכת ביטוח בתעריפים יחסית גבוהים למחיר השוק ללא הצדקה, השמטה בתיאור הרכוש או אי כלילת אחד או יותר מהגורמים האמורים להופיע בשם המבוטח ועוד.

מספר מבוטחים בפוליסה קיים גם בביטוחי אחריות חוקית כמו ביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי (למשל חלק מהפוליסות לביטוח דירה ותכולתה כוללות בפרק צד ג' בנוסף לכיסוי אחריותם האישית של בני המשפחה גם ביטוח אחריותם האישית של עובדי משק הבית בשל מקרה ביטוח שקרה בתוך הדירה), חבות המעבידים, אחריות המוצר, אחריות מקצועית ואחריות מנהלים ונושאי משרה בחברה. גם כאן הסיבה יכולה להיות שותפות או עניין משותף, השתתפות הפרויקט, דרישות לפי חוזים והסכמים שונים לרבות הסכם שיעבוד וסיבות נוספות. כלילת מבוטחים נוספים יכולה להיעשות בציון שמם או מעמדם כמו בביטוח רכוש כמו למשל בביטוח פרויקטים הכוללים בביטוח את שמות המזמין, היזם, המשעבד וקבלני המשנה ובדוגמא נוספת כלילת מנהלי החברה והדירקטוריון שלה בביטוח אחריות מנהלים ונושאי משרה בחברה.

בכלילת מבוטחים נוספים בביטוח חבות מן הראוי לנקוט בכל האמור לגבי מבוטחים נוספים בביטוח רכוש ובנוסף לכך יש לתת את הדעת, כי בניגוד לביטוח רכוש עשויה להביא לניגוד עניינים נוסף בין המבוטחים השונים הואיל וקיימת מגבלה של גבול אחריות בכל פוליסה, כך שריבוי מבוטחים עשוי להביא למצב של מיצוי גבול האחריות על יד אחד המבוטחים או מספר מועט בלבד כאשר שאר המבוטחים נשארים ללא כיסוי ביטוחי הן לגבי גבול האחריות והן לגבי הוצאות המשפט המבוטחות בנוסף אליו. לפיכך, מן הראוי הוא לקבוע סדר עדיפות בין המבוטחים השונים בכל הקשור בתשלום תגמולי ביטוח שיש בהם כדי למצות את גבול האחריות או לקבוע חלוקת גבול האחריות ביניהם למקרה ביטוח אחד.

השיטה המקובלת ביותר בעניין זה היא קביעת המבוטח המתקשר בביטוח כמבוטח ראשי לפי הפוליסה האחראי כלפי המבטח למילוי התחייבויות המבוטח ולתשלום הפרמיה ובמקרה של נזק, החלטתו מחייבת את כל המבוטחים האחרים.

התאמת סכומי הביטוח בחידוש

סעיפי אחריות וביטוח בחוזים

להלן העקרונות לקביעת סעיפים אלו בהסכמי ביטוח. ייעוץ פרטני כולל נוסחים מומלצים של אישורי ביטוח ניתן לקבל בתשלום בלבד. עריכת חוזים מתאימים עם גורמים שונים כמו, קבלנים, ספקים, שוכרים או משכירים חשובה לא פחות מעריכת ביטוח מתאים ותמיד יש להקפיד שההתחייבות לפי החוזים לא תעלה על מגבלות הביטוח. בחוזים עם שוכרי או משכירי הרכוש חשוב לקבוע, כי:
 

בדיקת תנאי הפוליסה ותשלום הפרמיה

התהליך המקובל בביטוח כללי בעריכת ביטוחים חדשים או בחידוש ביטוח קיים באמצעות אותו המבטח הוא קבלת הצעת מחיר מסוכן הביטוח, ניהול משא ומתן לגבי  המחיר והתנאים , השגת הסכמה וקבלת אישור בכתב על חידוש או עריכת הביטוח לפי התנאים והמחירים שסוכמו.

עריכת הביטוח  או חידושו יכולה להיות גם בעל פה, אך בהיעדר סיכום בכתב בין הצדדים, מסכת ההוכחות יכולה להיות ארוכה ומפרכת מצד המבוטח ראו פס"ד בתיק ע"א 702/89, נועם אורים נגד אליהו, המתפרסם באתר האינטרנט של הפיקוח על הביטוח.

מניסיון של יותר משלושים שנה  בענף הביטוח האלמנטרי, אני יכולה להעיד על כך שטרם חזיתי בפוליסה התואמת במלואה לנוסח כתב הכיסוי הזמני ובכל המקרים ללא יוצא מהכלל היה צורך לבקש מהמבטח לערוך תיקון ולא פעם תיקון נוסף ועוד תיקון עד קבלת התוצאה המתאימה לסיכום הראשוני בכתב, כפי שבא לידי ביטוי בנוסח כתב הכיסוי הזמני שנחתם על ידי המבטח.

כל זה טוב ונכון ויפה, אלא מה? כולנו יודעים היטב, כי  תהליך הנפקת פוליסה בחברת ביטוח יכול שימשך במשך מספר חודשים ותיקון הפוליסה עשוי להימשך אפילו זמן ממושך יותר ובינתיים אם המבוטח אינו משלם את הפרמיה במועדים שנקבעו לתשלום במזומן הוא עשוי להיות מחויב על ידי המבטח בתשלום דמי אשראי העשויים להגיע בפוליסות דולריות לאחוזים גבוהים (ואפילו  עד כדי 9% מהפרמיה).

כאשר הפרמיה הנקובה בפוליסה מתאימה לסיכום אשר הושג מראש בין הצדדים, אין כל מניעה לסוכן הביטוח לגבות את הפרמיה ולמבוטח לשלם אותה במטרה לחסוך בתשלום מיותר של דמי אשראי.

על מנת שלא תיווצר אי הבנה בין המבוטח לבין המבטח וגם או הסוכן, כאילו תשלום הפרמיה מהווה הסכמה לשינוי שחל בתנאי הפוליסה לעומת האמור בכתב הכיסוי הזמני, חשוב להחתים את סוכן הביטוח וגם או את  המבטח, כי ידוע לו שהמבוטח משלם את הפרמיה לפני תיקון הפוליסה על מנת לחסוך בתשלום דמי האשראי וכי אין לראות בתשלום האמור הסכמה מצד המבוטח לכל שינוי שהוא הרעה בתנאי הפוליסה לעומת התנאים שנקבעו בכתב הכיסוי הזמני.

דבר נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא השפעת הירידה בשער הדולר על עלות הביטוח (מבחינת גובה הפרמיה, הצורך לעדכון והתאמה שלסכומי ביטוח הוא נושא לכתבה בפני עצמה) . בעניין זה ידוע לי על גישות שונות מצד הסוכנים והמבטחים. בחלק מהמקרים נדרש המבוטח במקרה של איחור בתשלום לשלם למבטח את הפרמיה לפי השער שהיה אמור להיות נכון למועד שבו היה עליו לשלמו ובחלק אחר של המקרים מוותר המבטח למבוטח וגובה את הפרמיה המשולמת באיחור לפי השער היציג שחל ביום התשלום בפועל, כאשר נכון להיום, המבוטח מרוויח בשל הירידה בשער הדולר. אולם בראיה כוללת, יש לקחת בחשבון, כי שער הדולר עוד עשוי לשוב ולעלות וכאשר מדובר בנוהל שרירותי, הרי שמי שנהנה היום מרווח מסוים עשוי למצוא את עצמו משלם יותר מחר ולהיפך.

זהירות הנחת סוכן ביטוח

 כיועצת ביטוח, אני בעד שוק תחרותי המציע תנאים ומחירים נוחים למבוטחים. מאידך גיסא, התופעה של הנחות בפרמיה בהיקף הפוגע בפרנסתו של סוכן הביטוח, נותן השירות, נראית לי בלתי רצויה ואפילו מזיקה למבוטחים. מניסיון של יותר מ 30 שנה בענף הביטוח, ידוע לי שעבודת הסוכן אינה מסתיימת בשלב המכירה ומבחינת אינטרס המבוטח קיים צורך אמיתי בקבלת שירות שוטף לאורך כל חיי הפוליסה (ובביטוח אחריות חוקית לפי בסיס אירוע, אפילו שנים רבות לאחריה). רצוי וחשוב למבוטח, כי סוכן הביטוח יוכל להעניק לו את השירות הנכון והטוב ביותר מבחינתו ולכן יש לתת את הדעת לתגמול מכובד וראוי לעבודת הסוכן.
 

מתן הנחות על חשבון עמלת סוכן הפך להיות, למרבה הצער, חזון נפרץ. העמלה המופיעה בהסכם העבודה עם המבטח הפכה להיות במקרים רבים בסיס לקביעת אחוזים ממנה. קביעה  שנעשית לא פעם בעל פה לכל עסק בנפרד, דבר שהופך, בין השאר, את בדיקת העמלות בביטוח אלמנטארי למשימה בלתי אפשרית. הרעיון לפתרון הסוגיה העולה לאחרונה בשיחות עם בעלי מקצוע הוא למצוא את הדרך לתגמול הסוכן על-ידי הלקוח לפי פעולה בדומה לתגמול שנעשה היום לגבי עבודתם של בעלי מקצועות חופשיים אחרים כמו רואי חשבון ועורכי דין. כאשר בשלב הראשון מוצע לשלב את השיטה החדשה עם השיטה הקיימת, הווה אומר גביית תשלום בעבור מן הצעת מחיר או יעוץ אחר כאשר העסק נעשה שלא באמצעות הסוכן וגם או כאשר סוכן הביטוח דואג לכך שהמבוטח יקבל הנחה בפרמיה על חשבון עמלת הסוכן.
 

לאור האמור לעיל, נדהמתי לקרוא, לפני חודשים אחדים באחד העיתונים הכלכליים כתבה חתומה על ידי סוכן ביטוח (אשר לפי בירור שערכתי אינו נמנה עם חברי הלשכה) שכללה עצות שונות לקוראי העיתון בתחום הביטוח הכללי. אחת העצות, עסקה בנושא הנחת סוכן. הכותב הציע לקוראים לפקוח עיניים ולא לוותר על זכותם הטבעית לקבל הנחת סוכן. ניתן היה להבין מהאמור בכתבה, כי מי שאינו מבקש מפסיד. הכתבה הצליחה להרגיז אותי לא משום שנגלה לי דבר חדש, כי התופעה של הנחה על חשבון הסוכן, היא כאמור ידועה ומוכרת.
 

מה שהפריע לי הוא, היעדר התייחסות להיבט הפלילי של מתן הנחה על ידי הסוכן מחשבונו הפרטי כאשר ההנחה אינה באה לידי ביטוי במסמכי הפוליסה. הכותב לא התייחס לכך, כי הדרך החוקית היחידה העומדת בפני המבוטח, הסוכן וחברת הביטוח היא מתן הנחה בדרך של פירוט ההנחה ברשימת הפוליסה. הנחה המשולמת ע"י הסוכן מחשבונו (למבוטח שאינו בעל רישיון סוכן תקף ומתאים לענף הביטוח בו ניתנת ההנחה) מהווה עבירה לפי הוראות סעיף 41 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח התשמ"א – 1981. סעיף זה אוסר על תשלום עמלה על-ידי מבטחים וסוכנים למי שאינו בעל רישיון סוכן ביטוח. המונח "עמלה" מוגדר באותו סעיף כמתן הטבה מכל סוג שהוא. גם מתן מתנות למבוטחים, כידוע, מוגבל לסכום של 250 ש"ח למתנה לפי הוראות חוזר המפקח על הביטוח.
 

העבירה על החוק אינה מוגבלת לסוכן בלבד, גם המבוטח המקבל את ההנחה בדרך האסורה הופך להיות שותף לדבר עבירה (אי ידיעת החוק, כידוע אינה פוטרת מאחריות) וגם חברת הביטוח עשויה למצוא את עצמה אחראית אם הדבר נעשה בידיעת עובדיה. רישום הוצאה וגם הכנסה שנעשו בניגוד לחוק מסבך את  הרושם בעבירות לפי חוקי המ.ע.מ. ומס ההכנסה. כך שבכל מקרה מומלץ לשים לב ולהיזהר בדרך מתן ההנחות למבוטחים.