היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

פיצוי יחסי

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

אין להעתיק את המדריכים, לפרסמם או לעשות בהם כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

כיתוב "בלעדי לאתר"
 

 

הלכת סלוצקי ופיצוי יחסי

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים

 

 

 

כיתוב של פרמיה א' פרמיה ב' וכו' עם איור של מספריים

אנשי הביטוח נוטים לייחס לביטוח רכוש (או אם לדייק לקביעת תנאי המיגון בביטוח רכוש) את השלכותיו של פס"ד שניתן ע"י בית המשפט העליון ביום בספטמבר 2013 בתיק סלוצקי נגד חתמי ללוידס.

 

אולם בכל הקשור לפיצוי יחסי במקרה של הפרת חובת הגילוי, הרי שהשלכותיו של פסק הדין או יותר נכון השלכות הוראותיו הרלוונטיות של חוק חוזה הביטוח, חלות גם על ענפי הביטוח האחרים, הכפופים להוראות החוק, כפי שנראה בהמשך כתבה זו להלן.

 

קביעתה של השופטת ברק-ארז בתיק סלוצקי (שמתייחסת לצם העובדה שחברת הביטוח קבעה את קיום תנאי המיגון כתנאי מוקדם בפוליסה) לפיה המבוטח זכאי למלוא תגמולי הביטוח למרות העובדה שלא עמד בתנאי המיגון בפוליסה, עדיין מכה גלים בענף הביטוח בישראל.

 

בהערת אגב, נציין, כי כל העניין היה נחסך מענף הביטוח, לו טרחו חתמי ללוידס לכתוב בפוליסה האמורה, כי הביטוח לתכשיטים חל רק בעת הענידה של התכשיטים או בעת אחסונם בכספת במקום קביעת הכספת כתנאי מוקדם לקיומו של הכיסוי הביטוחי.

 

בעקבות פסק הדין (רע"א  3260/10 חתמי לוידס נגד אליהו סלוצקי) פורסמה בנובמבר 2014  הבהרה של הפיקוח בעניין אי נקיטת אמצעים להקלת הסיכון. הבהרת הפיקוח, המחייבת את המבטחים לבחון את התוכניות תכניות לביטוח רכוש, ולעדכן אותן כך שלא תכלולנה סעיף לפיו קיום או הפעלת מיגון תקין הוא תנאי מוקדם וזאת לאור פסיקת העליון לפיה תנאי מוקדם בחוזה ביטוח בישראל אינו אפשרי לאור הוראות סעיפים 18 (תוצאות של החמרה בסיכון) ו-21 (אמצעים להקלת הסיכון) לחוק חוזה הביטוח:

 

"תוצאות של החמרת הסיכון

18.       (א)        ...

            (ב)        ...

            (ג)        קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

 

(1)   לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;

(2)   מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי."

 

שלילת תרופות

19.       המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 18 בכל אחת מאלה:

...

אמצעים להקלת הסיכון

21.       הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים המחוייבים."

 

ההבהרה של הפיקוח על הביטוח חלה, כאמור לגבי לעניין נקיטת אמצעים להקלת סיכון המבטח בלבד והיא מחייבת את המבטחים בעת יישוב תביעות ביטוח, ליישם את הוראות ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק שמחייב, לעמדת הפיקוח על הביטוח, את חברת הביטוח לערוך התייעצויות פנימיות וחיצוניות עם גורמי חיתום, אקטואריה, ביטוח משנה וכיו"ב ולתעדן וכמובן שלא לכלול תנאים מוקדמים בחוזי ביטוח.

 

ההבהרה מחייבת גם את המבטחים לבחון את התאמת תעריפי הביטוח בחברתם להוראות סעיף 18(ג) (פיצוי יחסי לפי יחס הפרמיה ששולמה בפועל מול הפרמיה שחברת הביטוח היתה גובה לו היתה יודעת את המצב לאשורו) לחוק ולקבוע נהלים שיאפשרו את יישום הסדר התשלום כאמור בסעיף זה.

 

עניין הפיצוי היחסי (לפי יחס הפרמיה ששולמה לעומת הפרמיה שהיתה אמורה להיות משולמת על ידי המבוטח במקרה של הפרת חובת הגילוי בתום לב וכאשר חברת הביטוח אינה יכולה להוכיח שמבטח סביר היה נמנע מלבטח את המבוטח לפי המצב בפועל), אינו ייחודי לנושא הקטנת סיכונו של המבטח.

 

הסדר זה חל בראש ובראשונה במקרה של הפרת חובת הגילוי של המבוטח ובשל כך הוא רלוונטי לכל ענפי הביטוח אשר חוק חוזה הביטוח חל לגביהם ובכלל זה גם בביטוחי אחריות חוקית וגם בביטוחי אדם.

 

על אף העובדה שמדובר בהוראות של חוק שנכנס לתוקפו בשנת 1982, חברות הביטוח, טרם התאימו את התנהלותן בכל הקשור לקביעת פרמיה מוגדלת להוראות סעיפי החוק המאפשרות להן לשלם למבוטחים רק חלק יחסי של תגמולי הביטוח. למעשה מדובר גם בסעיפים 7 ו 8 לחוק חוזה הביטוח:

 

"תוצאות של אי גילוי

7.    (א)  ...

           (ב)  ...

           (ג)   קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, (ההדגשה שלי ק.ש.) והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

(1)   התשובה ניתנה בכוונת מרמה;

(2)   מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה  שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח.

 

שלילת תרופות

8....

"

 

הפוליסות המקובלות כיום בישראל בכל ענפי הביטוח אינן כוללות את האופציה של תשלום פרמיה מוגדלת במצב של הפרת חובת הגילוי בתום לב או אי עמידה בתנאי מיגון. למעשה גם פרסומי המבטחים באתרי האינטרנט שלהם אינם מציגים את נושא הפרמיה המוגדלת או המוקטנת יחסית לסיכון המבטח.

 

האפשרות לטעון לפרמיה גבוהה יותר פתוחה כיום בפני המבטחים רק באותם מקרים בודדים בהם הפרמיה מלכתחילה נקבעת לפי פרמטרים קבועים מראש כמו למשל גיל המבוטח בביטוחי אדם, ניסיון תביעות בביטוח רכב רכוש וגיל וותק של הנוהג בביטוח רכב רכוש.

 

הפוליסות רובן ככולן אינן כוללות כיום אפשרות לקביעה של פרמיה נוספת במקרה של הגדלת הסיכון (אי קיומם של תנאי מיגון בביטוח רכוש, תביעות שהוגשו נגד המבוטח בעבר או אי גילוי קיומו של מצב בריאות בביטוחי אדם).

 

כלומר במרבית המקרים חברות הביטוח שיחקו עד עתה במשחק סכום אפס. כלומר הימרו על דחיית התביעה כולה בבית המשפט במקום להכשיר את הקרקע מבעוד מועד לטענה של פיצוי חלקי בשל פרמיה שאינה תואמת לסיכון.

 

בעת בירור זכותו של המבוטח לתגמולי ביטוח, חברות הביטוח, פונות לדרך הנוחה יותר של דחיית כל התביעה לתשלום תגמולי הביטוח ומסתכנות בתשלום מלוא התביעה במקרה שעמדתן תידחה על ידי בית המשפט.

 

נוהג זה, כאמור, נפסל לאחרונה על ידי הפיקוח על הביטוח בכל הקשור להקטנת סיכונו של המבטח אולם בכל הקשור להפרת חובת הגילוי של המבוטח, חברות הביטוח והמייצגים שלהם עדיים נוטים לדחות את מלוא התביעה במקום להציע לחילופין תשלומים מופחתים בשל הפרמיה הנמוכה מדי שנגבתה על ידי המבטחים.

 

למעשה מדובר בשינוי מורכב בהתנהלות המבטחים שמימושו עשוי לחסוך למבטחים סכומים ניכרים בתשלום תביעות שלא היה בכוונתם לשלם מלכתחילה.  

 

לאחר שעברו כ 34 שנים ממועד כניסת חוק חוזה הביטוח לתוקפו, ולאור מהפכת האינטרנט, כל חברת ביטוח יכולה לקבוע לעצמה תעריף חלופי או תוספת באחוזים לפרמיה למקרה של הפרת חובת הגילוי או אי קיומם של אמצעי מיגון לכל כיסוי וכיסוי שניתן לפי תנאי הפוליסה.

 

מבחינת המבטחים, לא מדובר בצעד פשוט אלא בהשקעה מסיבית של מחשבה וזמן עבודה בשיתוף של חתמים מנהלים בחברות ביטוח, יועצים לחברות ביטוח, אקטוארים, מבטחי משנה ומשפטנים. ההמלצה בכתבה זו היא לכיוון מחשבה בלבד העשוי לחסוך לחברות הביטוח סכומים נכבדים בתשלום תביעות ביטוח ובהוצאות משפט.

 

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright