טיפים
|
ניהול
סיכונים לעסק
|
ביטוח
עסק
רכוש
|
ביטוח
אחריות של
עסק
|
ביטוח אינטרנט ומחשבים

תביעות
ביטוח
ההבדל העצום שבין הקטנת סיכון לבין הקטנת נזק
מאת:
מאת קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים,
מנהלת תביעות מבוטחים ומבטחים, מרצה, מנהלת אתרי ביטוח
ומנסחת פוליסות
כמעט כל מי שעוסק בביטוח מכיר את הוראות
חוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 בעניין אמצעים לקטנת הסיכון ויודע שהם שונים כמזרח
ומערב ולא ניתן למצוא כל דמיון שהוא ואפילו קלוש להוראות בנושא החוק בעניין הקטנת
הנזק.

על דרך המשל ניתן לומר, כי אמצעים להקטנת
סיכון, כשמם כן הם, מדובר למעשה על רפואה מונעת מצד שני הוראות החוק בעניין הקטנת
נזק עוסקות בתחום הרפואה עצמה, לאחר שמקרה הביטוח כבר התממש וקרה ומדובר למעשה על
בקרת נזקים.
א. הקטנת הנזק
סעיף 61 בחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981
עוסק בעניין הקטנת נזק על ידי המבוטח. למה הכוונה? מדובר על אירוע שמתרחש בנקודת
זמן מסוימת או אירוע מתגלגל אשר נקיטה באמצעים מסוימים יש בה כדי להקטין (למנוע
החמרה של הנזק) או למנוע נזק נוסף.
להלן ארבע דוגמאות
להמחשה:
-
אירוע שריפה – כיבוי האש
-
הצפה בשל פיצוץ צנרת – הצעד
ההגיוני הוא לסגור את ברז המים הראשי.
-
פריצה לחנות כאשר הפורצים לא
הצליחו לקחת את כל הסחורה – להציב שומר בפתח החנות עד השלמת תיקון המיגון
שנפגע על ידי הפורצים.
-
אובדן רווחים בשל נזק מבוטח למכונה
שנשלחה לתיקון או שיש לרכוש מכונה אחרת במקומה – שכירות של מכונה חלופית עד
שהמכונה חוזרת מתיקון או עד שהמכונה החדשה מגיעה מחו"ל.
מה קובע החוק?
סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א –
1981 עוסק בהקטנת הנזק תוך כדי אירוע מקרה הביטוח או לאחר מכן.
הסעיף בחוק אינו מחייב
את המבוטח להקטין את הנזק או למנוע נזקים נוספים אבל קובע במפורש, כי המבטח פטור
מתשלום תגמולי ביטוח בשל נזק נוסף שנגרם או תוצאות ההחמרה של הנזק בשל אי נקיטה של
אמצעים סבירים על ידי המבוטח או אי נקיטה באמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט.
המבטח נושא בתשלום ההוצאות הסבירות אף
מעבר לסכום הביטוח גם אם לא הושגה המטרה של מניעה של החמרת הנזק או מניעה של נזק
נוסף. השיפוי מעל תגמולי הביטוח הוא גם למוטב ככל שהמוטב הוא זה אשר נשא בהוצאות.
מצד שני החוק גם אינו מחייב את המבטח ליתן
למבוטח הוראות להקטנת הנזק כלומר, במקרה שהמבטח לא נתן למבוטח הוראות להקטנת הנזק,
והמבוטח לא נקט באמצעים סבירים על דעת עצמו, עדיין המבטח לא ישלם לא ישלם בעבור
החמרה של הנזק שנגרם או הנזק שנוסף אשר אירע או נזק שהחומר בשל אי נקיטה של המבוטח
באמצעים סבירים.
סעיף זה אינו מאזכר את
סעיף 21 לחוק. כלומר, הוראות סעיף זה חלות גם באותם מקרים שהפוליסה.
אינה כוללת כל הוראות שהן לעניין הקטנת הסיכון של המבטח.
יש לשים לב גם שהחוק אינו מחייב שהוראותיו
של המבטח תהיינה סבירות. שמאי הביטוח נחשב כידו הארוכה של המבטח (ראו למשל ת"א
שלום, 43181/04 נוימן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ) אבל מצד שני, עשוי שמאי הביטוח
לשמש גם כיועץ מטעם המבוטח באותם מקרים לפי תנאי הפוליסה מינוי השמאי נעשה בתיאום
עם המבוטח כמקובל בחלק מהמפרטים של יועצי הביטוח.
המבטח משלם בעבור ההוצאות. כיועצת לניהול
תביעות
ביטוח אני נוהגת להפנות את שומת לבכם של המבוטחים שהמבטח נושא בהוצאות הסבירות
שהוציא המבוטח או המוטב.
החוק אינו אומר דבר על שיעור צמצום הנזק
או מניעת הנזק הנוסף כאשר ההנחה היא שמידת הסבירות של ההוצאה נמדדת יחסית לשיעור
הצמצום או המניעה של הנזק שנגרם.
במקרים המפורטים בדוגמאות לעיל המבטח נושא
גם בהוצאות כיבוי האש, הוצאות תשלום לשרברב שהגיע לטיפול חירום זמני בצנרת הבניין,
הוצאות הפעלה של מכונת ייבוש, הוצאות השומר והוצאות השכירות של המכונה החלופית
שהוזמנה על ידי המבוטח או המוטב גם כאשר הזמנת העבודה וסכום ההוצאה לא סוכמו אתו
מראש וזאת עד לסכום הסביר של ההוצאה.
על סעיף זה ניתן להתנות לטובת המבוטח
או המוטב (לפי הוראות סעיף 64 לחוק) אולם יועצי הביטוח, אינם נוטים, בדרך כלל,
להתנות על סעיף זה.
כאמור, החוק מאפשר למבוטח לפי סעיף זה
להוציא כספים או להתחייב להוציא כספים על חשבון המבטח אף מבלי לקבל את אישורו.
כמו כן הוא מחויב להישמע להוראות של המבטח
(אף אם אינן בגבול הסביר ולא נתנו בכתב).
הדין
והרגולציה אינן מחייבים את המבטחים להסביר
למבוטח ההוראות שיינתנו על ידי המבטח במטרה למנוע נזקים נוספים או לצמצם את הנזק,
ככל שיינתנו.
המבוטח רשאי לפי הוראות
סעיף זה לנקוט באמצעים שיראו סבירים בעיניו לפי נסיבות המקרה ובמקרה של חלילה
מחלוקת עם המבטח, אמצעים שיראו סבירים בעיני בית המשפט ולא כל גורם אחר כמו יועץ
הביטוח מטעם המבוטח או חברת הביטוח.
סעיף זה אינו חל על ביטוח לפי
ערך מוסכם.
ותשלום הוצאות למניעת נזק אינן חלות גם על ביטוח באמצעות קרן נזקי טבע בחקלאות וזאת
לפי הוראות צו חוזה הביטוח (אי-תחולת הוראות החוק), תשמ"ד-1983 מיום 24/10/1983.
"הוראות סעיפים 57 ו-61(ב) לחוק לא יחולו
על עסקאות ביטוח נגד נזקי טבע בחקלאות שעורכת קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ,
חברה ציבורית רשומה שמספרה 52-0027848"
.
(סעיף הרחבת החבות 57: "ביטוח נכס בפני
סיכון מסויים מכסה גם נזק שנגרם לו מחמת שננקטו אמצעים סבירים להצלתו מאותו
סיכון.")
סעיף 61 (הקטנת נזק) בחוק
"61.(א)אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד
נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת
אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט.
(ב)הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה
הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך
בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו;
היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר
בנסיבות הענין; והכל אף מעל לסכום הביטוח.
(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו על ביטוח שבו
הסכימו הצדדים על שיעור השיפוי כאמור בסעיף 56(ג)."
ב. אמצעים להקטנת
הסיכון
סעיף 21 בחוק עוסק באמצעים להקלה מהותית
סיכונו של המבטח. להבדיל מהוראות החוק לעניין הקטנת נזק, מדובר על התניה ספציפית
שמחייבת את המבוטח ויכולה לחול גם על המוטב.
סעיף זה, בניגוד לסעיף 61 אינו מתייחס
לאמצעים סבירים שהמבוטח נוקט בהם או אמור היה לנקוט בהם לפי שיקול דעתו.
להבדיל מההוראה לעניין
הקטנת הנזק, כאשר המבטח מחויב בכל מקרה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח בעבור הנזק שהיה
מבוטח אילו ננקטו האמצעים למניעתו, הרי שכאן קיימת אפשרות לפטור מלא של המבטח
מתשלום תגמולי ביטוח או תשלום של חלקי בלבד לפי נסיבות המקרה.
הסעיף בחוק, אינו מתייחס בעניין זה לגבול
הסבירות, כך שמהבוטח או המבוטח מחויבים לנקוט באמצעים שסוכמו להקלה מהותית לסיכונו
של המבטח, בכפוף לסייגי הפטור וההקלה המפורטים בסעיף 21 בחוק שמחיל את הוראות
הסעיפים 18 ו 19 לחוק העוסקים בנושא הפרה של חובה לגילוי מהותי גם על אי נקיטה
באמצעי מיגון מהותיים שסוכמו בין המבוטח לבין המבטח.
סעיף 19 בחוק שלילת תרופות: "המבטח
אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 18 בכל אחת מאלה:
(1)השינוי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה
הביטוח או שלא השפיע על קרותו או על חבות המבטח או היקפה;
(2)השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על
דעת המבטח;
(3)השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם
מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש, ובלבד שהמבוטח הודיע למבטח בכתב על נקיטת האמצעי מיד
לאחר שנקט אותו או שנודע לו עליו."
סעיף 18 בחוק התרופות (הסנקציות)
שעומדות למבטח:
"(א)תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה
על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה
מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב)ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה,
זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח
בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי.
(ג)קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה
מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס
שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח
המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1)לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר
נעשה בכוונת מרמה;
(2)מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף
בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי
המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי."
עניין זה נדון בהרחבה על ידי
בית המשפט העליון בעניין
רע"א 3260/10 חתמי לוידס נגד
אליהו סלוצקי
בעקבות המקרה שנדון בעניין סלוצקי אף
ניתנה ביום 13/11/2014 הבהרה של המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר: "אי נקיטת אמצעים
להקלת הסיכון". הבהרה זו מחייבת את המבטחים, בין היתר, בעדכון תכניות הביטוח בענפי
ביטוח רכוש, כך שלא תכלולנה דרישה או סייג, לפיהם קיום או הפעלה של אמצעי מיגון
תקינים מכל סוג שהוא מהווים תנאי מוקדם לחבות המבטח. בהבהרה נקבע, כי דרישה או סייג
מסוג זה לא יופיעו באף מסמך ממסמכי הביטוח (תנאי פוליסה, הצעת ביטוח, דף פרטי ביטוח
או כל מסמך אחר).
בנוסף מחויבים המבטחים בעת יישוב תביעות,
ליישם את הוראות ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק במלואן. יישום הוראות
ההסדר כאמור מחייב את חברת הביטוח לערוך התייעצויות פנימיות וחיצוניות עם גורמי
חיתום, אקטואריה, ביטוח משנה וכיו"ב ולתעדן.
למותר לציין, כי הבהרה
זו אינה חלה בעניין הקטנת נזק.
סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981:
"הותנה שעל המבוטח או על המוטב לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח הקלה מהותית
ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך, יחולו הוראות סעיפים 18 ו-19, בשינויים
המחויבים."
בניגוד להוראות סעיף 61
לחוק, על הוראות סעיף 21 לא ניתן להתנות (ראו סעיף 39.(א) לחוק).
ג. ההבדלים בטבלה
|
|
נושא |
הקטנת סיכון |
הקטנת נזק |
|
1 |
מי נושא בעלות? |
המבוטח |
המבטח בגבול הסביר |
|
2 |
שיקול דעת עצמאי של המבוטח |
לא קיים |
קיים |
|
3 |
חיוב בביצוע למבוטח |
קיים |
לא קיים |
|
4 |
חיוב בביצוע למוטב |
קיים ככל שהותנה |
לא קיים |
|
5 |
אפשרות לשלילה של מלוא תגמולי הביטוח |
קיימת |
אינה קיימת |
|
6 |
אפשרות לתשלום יחסי של תגמולי הביטוח |
קיימת |
אינה קיימת |
|
7 |
חובת המבטח לפרט בפוליסה |
קיימת |
אינה קיימת |
|
8 |
חובת מבטח וסוכן להסביר למבוטח |
קיימת |
אינה קיימת |
|
9 |
חובת התייעצות פנימית של מבטח |
קיימת |
אינה קיימת |
|
10 |
תוקף להוראת שמאי מטעם המבטח |
אין |
יש |
|
11 |
אפשרות התניה על הסעיף בחוק |
אינה קיימת |
קיימת לטובת המבוטח או המוטב בלבד |
|
12 |
תנאי להקלה מהותית |
קיים |
אינו קיים |
|
13 |
תנאי או סייג לסבירות |
אינו קיים |
קיים |
|
14 |
תחולת סעיפים 18 ו 19 לחוק והלכת סלוצקי |
קיימת |
אינה קיימת |
|
15 |
השפעה הדדית |
אין |
אין |
כל שאלה או
פניה נוספת - אך ורק באמצעות האתר

פורסם ביום 11/5/2023
|