היועצת קטיה שורצמן
פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים
וסוכנים.
הרשמה לטיפים
מהאתר
אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר
|
טיפים
|
ניהול
סיכונים לעסק
|
ביטוח
עסק
רכוש
|
ביטוח
אחריות של
עסק
|
ביטוח אינטרנט ומחשבים
ביטוח
אחריות דירקטורים לאור פס"ד בטר פלייס נ' אגסי
מאת:
קטיה שורצמן
יועצת לניהול
תביעות ביטוח וניהול סיכונים וחברה בוועדה למונחי
ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית
ביום 12/9/2018 ניתן פסק דין של השופט
עופר גרוסקופף מהמחוזי מרכז-לוד בתביעת מפרקי
חברת בטר פלייס נגד
שי אגסי ודירקטורים של החברה בגין כישלון הפרויקט
של המכונית החשמלית של החברה.
השופט גרוסקופף, קיבל את בקשת ההגנה ודחה את התביעה שהוגשה
ע"י מפרקי החברה כנגד מנהליה לאחר שלא מצא במעשיהם משום הפרה של חובת הזהירות או גם
פעילות לשם הפקת רווח אישי או גם טעמים פסולים אחרים בקבלת החלטות (טענה שגם לא
נטענה כלפיהם). את התובעים ייצג עו"ד ד"ר
קובי קפלנסקי (ת"א 47302-05-16 בטר פלייס
ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' אגסי ואח').
 במניין
הנתבעים, כלולות שתי חברות ביטוח שביטחו את החברה בביטוח אחריות מנהלים ונושאי משרה
בחברה. אולם הזדמנות זו טובה לבדוק את הכיסוי הביטוחי האפשרי לפי הפוליסות המקובלות
מסוג זה לאור נסיבות המקרה ותוצאותיו. שתי חברות הביטוח הן נתבעות 19 ו20Chartis
Europe Limited ו Starr Underwriting Agents Limited שהיו מיוצגות ע"י עו"ד
סיגל שלימוף-רכטמן.
ביטוח אחריות
דירקטורים ונושאי משרה הוא למעשה מקרה פרטי
של ביטוח
אחריות מקצועית
הכפוף להתאמה שמתחייבת מכח ההוראות המיוחדות שבחוק החברות.
העיקרון הבסיסי שחל לגבי קביעת אחריות מקצועית של עורך דין
או רופא לפיו לא בכל מקרה שבו לא צלח ההליך המקצועי קמה אחריות של בעל המקצוע,
יפה גם כאן. אלא שבמקרה נדון עומדת לטובתו של נושא משרה בחברת הגנה גם במקרה של
רשלנות כאשר הוא מפעיל שיקול דעת עסקי וזאת בהתקיים שלושת התנאים שפורטו על ידי
בית המשפט:
העדר ניגוד עניינים; פעולה בתום לב סובייקטיבי; והיות ההחלטה
מיודעת.
 עצם
העובדה כשלעצמה שלא עלה בידי רופא להציל חיוו של חולה אינה מחייבת אותו באופן
אוטומטי לפצות את התלויים והיורשים לפי דיני הנזיקין, אלא שעליהם להוכיח, מעשה או
מחדל של הרופא או פעילות מקצועית ללא שימוש במיומנות, או במידת זהירות, שאדם סביר
ונבון וכשיר לפעול באותו מקצוע היה משתמש או נוקט בנסיבות האמורות וכמובן להוכיח את
היקף הנזק שנגרם ואת הקשר שבין הנזק שנגרם לאחריותו של בעל המקצוע.
במקרה הנדון מדובר על חברת הזנק (סטרטאפ), כאשר שיעור
הכישלון הגבוהה של חברות הזנק הוא נתון ידוע מראש ועומד על כ 90% ומסיבה זו קשה
ביותר ולפעמים גם בלתי אפשרי להשיג ביטוח אחריות מנהלים ונושאי משרה לחברות הזנק.
במקרה ובו כן מצליחים להשיג ביטוח, הרי שקיומו חשוב גם כאשר
התביעה נגד המבוטח נדחית בסופו של דבר, כפי שאמנם קרה במקרה הנוכחי וזאת בשל הכיסוי
להוצאות משפט סבירות אף מעל לגבול האחריות של הפוליסה.
הפרשנות המקובלת בענף הביטוח להוצאות משפט סבירות, היא
לסבירות ביחס לגבול האחריות פי הפוליסה ומדובר בדרך כלל על 20% מגבול האחריות ללא
קשר לסכום התביעה.
 במקרה
הנדון, עמד סכום התביעה
על 200 מיליון ₪. כך שאם נניח שגבול האחריות בפוליסה עמד על 20 מיליון
₪, הרי שגבול האחריות של חברת הביטוח להוצאות משפט, לכל מנהלים שנתבעו עמד על 4
מיליון ₪. סכום של 4 מיליון ₪ נראה על פניו כסכום יפה, אולם כאשר מדובר על קבוצה של
18 נתבעים מבוטחים (דירקטורים לשעבר), ואם ניקח בחשבון שכ"ט של עו"ד שמתמחה בתחום
אחריות דירקטורים מהשורה הראשונה שעשוי להגיע לסכום של 300,000 ₪ או אפילו יותר
למיוצג, אפשר להגיע לסכום של 5.4 מיליון ₪. כך שככל שסכום הביטוח לפי שתי הפוליסות
היה נמוך מסכום התביעה, כך קטן סכום הפיצוי בגין הוצאות משפט לנתבעים שבמקרה הנדון
התביעה שכנגדם נמחקה על הסף אולם עליהם לשלם את שכר הטרחה של באי כוחם כאשר הסכום
שנפסק ע"י השופט גרוסקופף לפיצוי הנתבעים רחוק מאוד מכיסוי ההוצאה האמתית בעבור
שכירת שירותיו של עורך דין שמתמחה בתחום (השופט קבע, כי התובעות יישאו בהוצאות
הנתבעים 18-1 בסכום כולל של 150 אלף ₪, אשר יתחלק ביניהם לפי האופן בו נשאו בעלויות
הגשת הבקשות לסילוק על הסף. ובהוצאות הנתבעת 22, חברת סומך חייקין, בסכום של 30 אלף
₪).
בכל מקרה, הסכומים אשר שולמו כהוצאות משפט על ידי שתי חברות
הביטוח, אינם מפורטים בפסק הדין וקרוב לוודאי שמדובר בסכומים העשויים להגיע בסיכום
כולל לכדי מיליוני שקלים, כאמור.
להלן
נימוקי בקשת הנתבעים למחיקה על הסף של התביעה:
"הבקשה הראשונה הוגשה על ידי הנתבעים 1 - 9 ו- 11 - 18,
דירקטורים ונושאי משרה אחרים בשש החברות המשתייכות לקבוצת בטר פלייס ... מן הטעם כי
הטענות המופנות בכתב התביעה כלפי הדירקטורים ונושאי המשרה האחרים .... גם אם יאומצו
כלשונן - אין בהן כדי להקים כל חבות מצדם, שכן לטובת נושאי המשרה עומדת הגנה מכוח
"כלל שיקול הדעת העסקי", המקים (בהתקיים התנאים להחלתו) "חזקת תקינות" ביחס להחלטות
העסקיות שנתקבלו על ידי נושאי המשרה. לשיטת הנתבעים, הטענות הכלולות בכתב התביעה,
אף אם יוכחו, אין בהן כדי לסתור חזקת תקינות זו, ועל כן דינן סילוק על הסף. עוד
נטען, לגבי חלק מהעילות המפורטות בכתב התביעה, כי אינן מבטאות כלל עילות תביעה
העומדות לחברה, ועל כן דינן אף סילוק על הסף מחמת היעדר עילה.
בקשת הסילוק השנייה הוגשה על ידי הנתבעת 22, שותפות סומך
חייקין (להלן: "סומך חייקין"), אשר שימשה כרואה החשבון המבקר של החברות הישראליות
(התובעות 1 - 4). זאת, בתמצית, בשל היעדר עילה והיעדר יריבות. לשיטת סומך חייקין
התביעה שהוגשה בשם התובעות נגדה היא, הלכה למעשה, תביעה בשם נושי התובעות, וכתב
התביעה אינו מצביע על נזק אשר נגרם לתובעות עצמן כתוצאה מההתנהלות הנטענת של סומך
חייקין (התנהלות המוכחשת גם לגופה)."
הנימוקים של השופט גרוסקופף לסילוק על הסף של התביעה:
"נקודת המבט הראשונה עוסקת בזהות המרוויחים הפוטנציאליים
והמפסידים הפוטנציאליים מהצלחת תביעה מהסוג בו עסקינן. עניינה של התביעה שלפניי
במיזם שאפתני שקרס. כישלון המיזם הותיר אחריו שתי קבוצות עיקריות של נפגעים:
המשקיעים שהשקיעו במיזם באמצעות רכישת מניות, אשר הפסידו את כל כספם משנקלעה קבוצת
בטר פלייס לפירוק; והנושים של קבוצת בטר פלייס, שנותרו עם מסת נכסים מצומקת להיפרע
ממנה את חובותיהם. תכלית התביעה היא להגדיל את מסת הנכסים העומדים לחלוקה בין
הנושים, באופן שכל אחד מהם יוכל להיפרע חלק גדול יותר מחובו. תכלית זו היא שצריכה
לעמוד לנגד עיני המפרקים, ואולם הגשמתה בדרך בה הלכו המפרקים במקרה זה אינה ראויה.
ההליכה בדרך זו משמעה כי המשקיעים המרכזיים במיזם, אשר מטבע הדברים שימשו, בעצמם או
באמצעות נציגיהם, כדירקטורים בקבוצת בטר פלייס, ידרשו לשלוח שוב יד לכיסם (ואם
התברכו בביטוח אחריות תקף המכסה את חבותם – להפעילו), ולהעלות לטובת המיזם תרומה
נוספת, מעל ומעבר לכספים שכבר השקיעו בו. לכך אין, במקרה הרגיל, הצדקה. אחריות
המשקיעים במיזם מסוג זה מוגבלת, כפי שברור היטב לכל המעורבים, ובכלל זה לנושים,
לסכומי השקעתם.
כל הפסד מעבר לכך הוא הפסד שהנושים נטלו סיכון לגביו. מכאן
שבהעדר נסיבות חריגות, אין מקום לחייב את מי שעמדו מאחורי המיזם בתשלום סכומים
נוספים בעקבות קריסת המיזם. בוודאי שאין מקום לעשות כן במסגרת תביעה של קבוצת בטר
פלייס עצמה, ובשם טענות החסומות מטעמים ראויים באמצעות כלל שיקול הדעת העסקי.
נקודת המבט השנייה
עניינה התמריצים שתביעה מהסוג בו עסקינן מספקת לניהול ראוי של חברות בכלל, וחברות
הזנק (Startup) בפרט. בבקשת הסילוק של נושאי המשרה (פסקאות 21 – 22), אנו מוצאים את
האזהרה הבאה:
התביעה דכאן מתיימרת לאיים על ענף חברות ההזנק בישראל. אם
התוצאה של אי הצלחה של מיזם חדשני או חברת סטארט אפ תהא לא רק הפסד הממון העצום
שהושקע על ידי בעלי המניות, אלא גם נקיטה בהליכים משפטיים אישיים כנגד נושאי המשרה,
שפעלו לטובת החברה ומונו, במישרין או בעקיפין, על ידי אותם בעלי מניות שהפסידו את
כספם – קשה לראות גורם עסקי רציני שיסכים להשקיע במיזמים חדשים. קשה גם להניח שיהיו
מועמדים ראויים שיסכימו לכהן כנושאי משרה במיזמים מסוג זה. זאת תהא גדיעה של הענף
שעליו "יושב" קטר הצמיחה של מדינת ישראל מזה שנים. במיוחד נכונים הדברים במקרה דנא
שבו בעלי המניות הם שנשאו בעיקר ההפסד שנבע מהפסקת הפעילות (850 מיליון דולר).
...
בניגוד לטענת הנתבעים, תביעה זו לא רק שאינה מסכנת את ענף
הסטארט אפים בישראל, נהפוך הוא, דחיית התביעה על הסף תסכן את הענף שכן היא תאותת
למשקיעים, כי מעבר לסיכונים העסקיים אשר הם מוכנים ליטול על עצמם, הם יהיו חשופים
לסיכונים נוספים שמקורם בפזיזות ו/או בהתנהלות רשלנית של הדירקטורים, נושאי המשרה,
רואי החשבון והיועצים שיבחרו להתנהל ללא תהליכי עבודה סדורים ומובנים.
... ועל כן אין
להניח שהגשת התביעה, ולא כל שכן קבלתה, יעודדו השקעות במיזמי סטארט אפ בישראל;
אזהרת הנתבעים ראויה להישמע, שכן הפעילות בה עסקינן היא פעילות מסוכנת על פי טבעה,
והוספת הסיכון של תביעות משפטיות על הסיכונים העסקיים הכרוכים בה ממילא עלולה לפגוע
באטרקטיביות של השוק הישראלי ביחס לחברות הזנק. מכאן שגם מנקודת מבט זו, דחיית
התביעה, ובשלב מוקדם, משיגה תוצאה רצויה, ומשדרת מסר ראוי.
אכן, בדיעבד, כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את
התורה, ואולם החלטות עסקיות אינן מתקבלות בסיועה של חוכמה שבדיעבד, ועל כן מצווים
אנו שלא לבחון את התנהלות הדירקטורים ונושאי המשרה מבעד למשקפיה. מטעם זה, ומטעמים
טובים נוספים, אין בתי המשפט בישראל מהרהרים אחרי החלטות עסקיות מיודעות שקיבלו
נושאי משרה בתום לב וללא ניגוד עניינים. כך ביחס למקרה הכללי של חברות המנהלות
עסקים בישראל, וכך – מקל וחומר – במקרה של חברות הזנק שכשלו. על כן דין התביעה
שלפניי, שכל כולה תקיפה בדיעבד של הגיון עסקי שהכזיב, להידחות על הסף."
פורסם ביום 21/9/2018
|