על ביטוח
|
ספרות
ולימוד
|
ביטוח עסקים
|
ביטוחי פרט
|
סיכונים
|
סוכנים ומבטחים
טיפים
|
ניהול
סיכונים לעסק
|
ביטוח
עסק
רכוש
|
ביטוח אחריות של
עסק
|
ביטוח
אינטרנט ומחשבים
מאת: קטיה שורצמן יועצת לנהול
תביעות
ביטוח וניהול סיכונים
בעקבות אירועי 7/10/2023, חלק לא מבוטל מתושבי המדינה מצויים במצב של טראומה או
פוסט טראומה.
לפי נתוני אגף השיקום במשרד הביטחון, נקלטו עשרות אלפי
פצועים מאז פרוץ המלחמה, כאשר למעלה מ-55% מהם סובלים מתגובות נפשיות
ומפוסט-טראומה, אלפי לוחמים ואנשי קבע ומילואים הגישו בקשות והוכרו רשמית כמתמודדים
עם פוסט-טראומה ומצוקה נפשית בעקבות הלחימה הממושכת.
מחקרים ודוחות של מבקר המדינה הצביעו על כחצי מיליון ישראלים
שנפגעו בנפשם. לפי הערכות שמרניות לפחות כ-520 אלף אזרחים נמצאים בסיכון לפתח הפרעה
פוסט-טראומתית, דיכאון או חרדה.
בקבוצות הסיכון נמנים שורדי מסיבות הטבע (כמו הנובה), תושבי
עוטף עזה המפונים, בני משפחות של חיילי שירות סדיר ומשרתי מילואים וגם מתנדבי הצלה
שחוו רמות מצוקה חריגות.
נרשמה עלייה ניכרת בשימוש בתרופות הרגעה, נוגדי חרדה ועלייה
בשימוש בחומרים ממכרים בקרב הציבור הרחב שרובו ככולו מלא את עצמו חשוף לטווח הטילים
ששוגרו אלינו מאירן.
כתבה זו עוסקת בסעיף 11 לחוק ההתיישנות והיא נועדה להאיר
את עיניהם של מבוטחים, מוטבים, סוכנים, עורכי דין, יועצים ואנשי מקצוע להתמודדות של
מי שלקה בנפשו או בשכלו מול טענות דחייה של חברות הביטוח בגין
התיישנות.
סעיף 11 לחוק ההתיישנות: פוסט-טראומה, מציאות ביטחונית
והפצצה המתקתקת של עתודות הביטוח
מוסד ההתיישנות בדין הישראלי נועד ליצור ודאות. הרציונל
ברור: אין לצפות מאדם או מתאגיד – ובוודאי שלא מחברת ביטוח – לשמור ראיות ורזרבות
כספיות לנצח. בעוד שתביעות אזרחיות רגילות מתיישנות בחלוף 7 שנים, חוק חוזה הביטוח
מחמיר אף יותר וקובע תקופת התיישנות מקוצרת של 3 שנים בלבד (למעט חריגים כגון
ביטוחי חיים, בריאות ואחריות).
על רקע זה, חברות הביטוח ממהרות לא פעם לשלוף את קלף
ה"התיישנות" כדי לדחות תביעות על הסף. אולם, מה קורה כאשר התובע – בין אם הוא
המבוטח עצמו ובין אם צד שלישי שניזוק – כלל לא היה מסוגל לנהל את ענייניו המשפטיים
והכלכליים במהלך אותה תקופה? כאן נכנס לתמונה אחד הסעיפים החשובים והסוציאליים
ביותר בחקיקה הישראלית: סעיף 11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.
קיימת זווית נוספת, קריטית ונסתרת מן העין, הנוגעת לניהול
הסיכונים של חברות הביטוח עצמן. פעילותן של חברות הביטוח מתבססת על אקטואריה שנועדה
להעריך סיכונים עתידיים ולחשב את העתודות הכספיות (הרזרבות) שיש לשמור כדי לשלם
תביעות.
ב"זמני שגרה", המודלים האקטואריים יוצאים מנקודת הנחה
סטטיסטית ברורה לפיה מספר נתון של תביעות יתיישן וימחק מהספרים בחלוף תקופת
ההתיישנות לפי הפוליסה.
האקטוארים מניחים שרק אחוז שולי, קבוע וזניח מתוך כלל
המבוטחים והניזוקים יפעיל את הגנת סעיף 11 לחוק ההתיישנות ויזכה ל"הקפאת זמנים" עקב
אי-מסוגלות שכלית או נפשית.
אולם, המציאות
הביטחונית הקשה והמתמשכת שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 ונמשכת לאורך על תקופת הלחימה מאז
טרפה את הקלפים והפכה את המודלים ההיסטוריים ללא רלוונטיים. אנו עדים לזינוק חסר
תקדים במספר מקרי הטראומה והפוסט-טראומה (PTSD) בחברה הישראלית.
בניגוד לעבר, הפגיעה הנפשית העמוקה אינה נחלתם של חיילים
בודדים מקרב כוחות הביטחון; היא מכה בגלים רחבים באוכלוסייה האזרחית – תושבי העוטף
והצפון, משפחות שכולות, פצועים ומעגלים נרחבים של אזרחים החווים חרדה ושיתוק תפקודי
כתוצאה מהמצב.
המשמעות המשפטית-ביטוחית של מציאות זו היא דרמטית: מספר
האזרחים שעשויים להיכנס כיום תחת ההגדרה של תובע ש"לא היה מסוגל לדאוג לענייניו
מחמת ליקוי נפשי", גדול עשרות מונים מהנתון ה"רגיל" שעליו מתבססות חברות הביטוח.
עבור מספר גדול של אזרחים מוחלשים, שעון ההתיישנות פשוט עצר מלכת.
הפועל היוצא הוא שמחלקות האקטואריה, הממשיכות לערוך חישובים
ולהפריש עתודות על בסיס נתוני התיישנות של "ימי שלום", מצויות בטעות קשה של הערכת
חסר. חברות הביטוח עלולות לגלות, בעוד מספר שנים, שהן חשופות ל"זנב ארוך" של תביעות
ענק – תביעות שהאקטוארים הניחו בטעות שכבר התיישנו, אך בפועל נותרו שרירות, קיימות
ובעלות תוקף משפטי מלא בחסות סעיף 11. התעלמות מהשפעתו הרחבה של המצב הביטחוני על
כשירותם הנפשית של המבוטחים, אינה רק עוול למבוטח – היא מחדל אקטוארי שעלול לזעזע
את יציבותן של חברות הביטוח.
המנגנון של סעיף 11: הקפאת מרוץ ההתיישנות
סעיף 11 לחוק קובע עיקרון פשוט אך דרמטי: "בחישוב תקופת
ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי
נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס..."
משמעות הסעיף היא ש"מרוץ ההתיישנות" – אותו שעון עצר המתחיל
לתקתק מרגע קרות מקרה הביטוח או האירוע הנזיקי –מוקפא לחלוטין כל עוד התובע סובל
מליקוי המונע ממנו לדאוג לענייניו. התקופה שבה היה נתון במצב זה פשוט "נמחקת"
מספירת שנות ההתיישנות.
מה נחשב ל"ליקוי נפשי או שכלי"?
בתי המשפט פירשו את המונח "ליקוי נפשי או שכלי" לא רק
כהגדרות פסיכיאטריות או רפואיות צרות (כמו דמנציה, פיגור או מחלת נפש פעילה, אלא
בגישה פונקציונלית. המבחן המרכזי הוא מבחן המסוגלות: האם עקב פגיעה קוגניטיבית,
פגיעת ראש קשה, או מצב רפואי קיצוני שפגע בצלם דעתו, נשללה מהתובע היכולת המעשית
להבין את זכויותיו ולפעול למימושן?
חשוב להדגיש: נכות פיזית קשה כשלעצמה (למשל, שיתוק מלא
שאינו מלווה בפגיעה קוגניטיבית) אינה מפעילה אוטומטית את סעיף 11, שכן מבחינה שכלית
התובע עדיין יכול להנחות עורך דין או בן משפחה לפעול בשמו.
מלכודת האפוטרופוס: מתי השעון מתחיל לתקתק שוב?
סעיף 11 כולל חריג קריטי שחשוב מאוד להכיר. המשך הסעיף קובע:
"היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו
לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה."
כלומר, הקפאת ההתיישנות אינה נמשכת לנצח. ברגע שבית המשפט
ממנה לתובע אפוטרופוס (כדי שזה ידאג לענייניו, לרבות ענייניו המשפטיים), מרוץ
ההתיישנות מתחיל או מתחדש. השעון יחל לתקתק מרגע שהאפוטרופוס ידע, או היה עליו
לדעת, את העובדות המקימות את עילת התביעה (למשל, קיומה של פוליסת ביטוח או זהות
הגורם המעוול).
זהו פתח שדרכו חברות ביטוח רבות מנסות לתקוף: הן יטענו שמרגע
שמונה בן משפחה כאפוטרופוס, היה עליו להגיש את התביעה תוך 3 שנים, ואם התמהמה –
התביעה התיישנה, למרות מצבו הקשה של המוטב או התובע.
השלכות מעשיות בעולם הביטוח והנזיקין
השימוש בסעיף 11 נפוץ וקריטי במיוחד במספר תרחישים מרכזיים:
-
פוליסות סיעוד ואובדן כושר עבודה: לא פעם, מבוטח הופך
לסיעודי בעקבות אירוע מוחי קשה (שבץ) או מחלת אלצהיימר, ומשפחתו כלל לא מודעת
לקיומה של פוליסת סיעוד או לתנאיה. כשהמשפחה פונה לחברת הביטוח בחלוף 4 או 5
שנים, החברה דוחה את התביעה בטענת התיישנות. במקרים כאלה, הוכחה שהמבוטח היה
נטול יכולת שכלית/קוגניטיבית לדאוג לענייניו (ועדיין לא מונה לו אפוטרופוס בחלק
מהתקופה) יכולה להציל את התביעה ולהעניק למשפחה מאות אלפי שקלים.
-
תביעות חבויות ונזקי גוף פוליסות צד ג': כאשר אדם נפגע
קשות בתאונה (למשל באתר בנייה של קבלן) וסובל מפגיעת ראש חמורה המחוסרת הכרה או
פוגעת בשיפוטו לזמן ממושך, סעיף 11 מבטיח שזכות התביעה שלו מול הקבלן הפוגע
ומול חברת הביטוח של הקבלן לא תתאדה רק בגלל חלוף הזמן. אם כי חשוב לזכור שהחוק
מתייחס למקרים של ליקוי נפשי או שכלי ללא קשר לסיבה שבגינה נגרם הליקוי. כך שגם
אגם שסובל מפוסט טראומה שמונעת ממנו לפעול לטובת עצמו במישור המשפטי זכאי
להארכה של תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק.
השורה התחתונה
דחיית תביעה על ידי חברת הביטוח בנימוק של "התיישנות" אינה
תמיד סוף פסוק. כאשר מדובר בתובע שמצבו הרפואי-קוגניטיבי מנע ממנו בפועל לנהל את
ענייניו, סעיף 11 לחוק ההתיישנות מהווה חבל הצלה משפטי ראשון במעלה.
הוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות מחייבות בדיקה של כל מכתב
דחייה ב"זכוכית מגדלת". עלינו לשאול לא רק *מתי* קרה מקרה הביטוח, אלא מה היה
מצבו של המוטב או התובע לאורך השנים שחלפו. בניית התיק תוך הסתמכות נכונה על
מסמכים רפואיים המעידים על הליקוי הנפשי או השכלי, לצד מעקב מדויק אחר מועד מינוי
האפוטרופוס, יכולה להפוך דחייה ודאית לפיצוי מלא.
הערה: נזכיר, כי האמור אינו מצטמצם לתביעות
ביטוח בלבד אלא חל לגבי כל תחומי המשפט בהם חל חוק ההתיישנות.
כך למשל גם הסדר מזונות שנוחתם לפני 20 שנה שמקפח באופן
מובהק את אחד הצדדים עשוי להיפתח מחדש ככל שיוכח שהצד המקופח היה במצב של ליקוי
נפשי או שכלי במהלך כל אותה התקופה, לא מונה לו אפוטרופוס ולא היה בכוחו לדאוג
לענייניו באופן שהיה מונע את הניצול הקר והציני של צד השני שעשק אותו ופגע
בזכויותיו.
19/7/2026
| 
