ביום 12/10/2020
ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון בעניין
רעא 7451/19 עזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל נ' וליד
דרויש שקבע ברוב דעות כי
אופניים חשמליים (תקניים ושאינם תקניים) אינם
נחשבים כרכב מנועי כפי הגדרתו בחו"ק הפלת"ד.
פסק הדין המשתרע
על יותר מ 160 עמודים ניתן על דעת השופט י' עמית וד' מינץ וכנגדם בדעת מיעוט קבעה
השופטת ד' ברק-ארז, כי החשמליים אכן מהווים רכב מנועי כפי הגדרתו בחוק הפלת"ד.
מדובר על דיון
מרוכז שנערך בשלושה ערעורים על החלטות סותרות של בתי משפט מחוזיים.
השופט י' עמית
(בהסכמתו של השופט מינץ) נסמך על החיוב בשימוש בכח מכני לפי חוק הפלת"ד לעומת הכח
החשמלי שמניע על האופניים החשמליים אבל ציין, כי הוא יוצא מתוך נקודת השקפה
פרגמטית וקונסטרוקטיבית כשהוא רואה למול עיניו את נתוני התאונות מהם עולה, כי
הפציעות של הולכי נרגל היו פציעות קלות יחסית ברובן וכי רוב הנפגעים בתאונות דרכים
בהן מעורבים אופניים חשמליים הם רוכבי האופניים עצמם כאשר הולכי הרגל מהווים "רק"
כ-10% מכלל הנפגעים.
עוד ציין השופט עמית, כי
חברות הביטוח אינן מעוניינות לבטח את רוכבי החשמליים בביטוח חובה לרכב ואת
הבעייתיות הנוסעת מהעובדה שכלי רכב אלו אינם נושאים מספרי רישוי.
השופט עמית יצא
מתוך הנחה, כי חיוב קרנית בפיצוי הנפגעים, תשית את עלות הפיצוי על כלל ציבור
המבוטחים שר ביטוח הרכב שלהם יתייקר באופן משמעותי בהתאם.
עוד קבע השופט
עמית, כי האופניים החשמליים של היום שונים מ"אופניים עם מנוע עזר", שנכללו בעבר
בהגדרת רכב מנועי והתייחסו לכלי הידוע בשם "טוסטוס" או "טילון". השמטתם של אלה
מהגדרת "רכב מנועי" בשל ריבוי שאינו נחוץ אינה משליכה על ענייננו. גם הצעות החוק
שנדרשו לתחולת חוק הפיצויים אינן מסייעות בהכרעה.
"אף שהכרה
באופניים חשמליים כ"רכב מנועי" מתיישבת עם האינטואיציה הראשונית, בחינת הסוגיה
צריכה להיעשות לפי תכליות חוק הפיצויים והמדיניות החברתית והמשפטית שביקש להגשים."
לעמדת השופט עמית,
שיקולים של תכלית החוק, הרמוניה חקיקתית במשולש חוק הפיצויים-פקודת התעבורה-פקודת
ביטוח רכב מנועי, ומדיניות משפטית רצויה מטים את הכף לפרשנות לפיה אין לראות
באופניים חשמליים משום "רכב מנועי".
"גם אם היינו
מגיעים למסקנה כי יש לסווג את האופניים החשמליים כ"רכב מנועי", היה מקום להחיל את
התוצאה באופן פרוספקטיבי תוך מתן פרק זמן שיאפשר למחוקק לבחון את ההסדר הרצוי
בנושא. טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את מלוא ההיבטים הקשורים ברכיבה על אופניים
חשמליים."
על סמך אותם הנתונים עצמם ניתן היה להגיע גם למסקנה שונה לחלוטין. אם אכן שיעור
הולכי הרגל שנפגעים עומד על 10% ופגיעתם היא יחסית קלה יותר במרבית המקרים, הרי
ש 90% מהנפגעים הם רוכבי החשמליים עצמם וכל התקלות בינם לבין רכב מנועי נופלת
על ציבור המבוטחים בביטוח חובה לרכב. לבית המשפט לא הובאו כל הערכות אקטואריות
שהן לגבי ההשפעה על הפרמיות של ביטוח חובה לרכב בשל אי כלילת החשמליים המסגרת
ההגדרה של ביטוח רכב חובה.
תביעות ביטוח
חובה לרכב הן תביעות עם "זנב ארוך" קדימה כאשר מודבר על תקופת התיישנות של 7
שנים וככל שמדובר על קטינים הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה מהיום שהנפגע אינו
קטין.
תביעות
ביטוח בשל
נזקי גוף נוטות ולגדול ולתפוח גם לפי פסיקה כזאת או אחרת של בית המשפט
העליון ובכל נשכח שיש לנו כיום את "הלכת
השנים האבודות"
של בית המשפט העליון.
ראו גם:
אופניים חשמליים סיכון מבוטח שאינו מתומחר
השופטת ד'
ברק-ארז, בדעת מיעוט, קבעה, כאמור, כי
אופניים חשמליים, על סוגיהם, הם בחזקת "רכב
מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד.
"במישור המדיניות,
ייתכן שקיימים טעמים טובים להחרגת האופניים החשמליים הקלים מהגדרה זו, ובהתאם לכך
מחוק הפיצויים (בהתחשב בדמיון היחסי בינם לבין אופניים "רגילים" שעליהם החוק לא חל,
כמו גם ביתרונותיהם ככלי רכב "ירוק" וזול). אולם, הכרעה זו היא עניין להסדרה על-ידי
המחוקק. פרשנות משפטית גרידא אינה יכולה להעניק תשובה ביחס לכך, ומנגד, היא אינה
יכולה להתעלם מן התוצאות העולות מנוסחו הקיים של חוק הפיצויים."
השופטת דליה
ברק-ארז הציעה, כי להשעות את תוקפן של הקביעות המשפטיות הכלולות בחוות דעתה, ככל
שהן נוגעות לתחולתו של סעיף 2 לפקודת הביטוח ושל סעיף 7(5) לחוק הפיצויים – באופן
שהאלו יחולו מיום 1.1.2022. פרק זמן זה יוכל לשמש את הכנסת כדי לנקוט בהליך חקיקה
מתאים בכל הנוגע לקביעת חריגים לתחולתם של חוק הפיצויים ופקודת הביטוח ביחס לכלי
רכב חשמליים קלים, ככל שתמצא לנכון. לחלופין, פרק זמן זה יוכל לשמש את הגורמים
האמונים על תחום הביטוח להסדיר בצורה מתאימה, ככל שהדבר יהיה דרוש, את נושא הביטוח
לאופניים
חשמליים.
על פסק הדין הוגשה בקשה
לדיון נוסף.
