היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

 
 

מוקדש לזכרו של זלי בורודצקי, בן דודי היקר

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

מגן ההוקרה של עדיף תקשורת שניתן לקטיה שורצמן בשנת 2020 על תרומתה להתפתחות ענף הביטוח בישראל

שוורצמן: זכתה ב"אוסקר הביטוח"

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


 

דחו את תביעתכם - אל תהמרו על עצת חינם

 

משהו על תאונות דרכים – לזכרו של זלי בורודצקי, בן דודי היקר

מאת:  מאת קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים, מנהלת תביעות מבוטחים ומבטחים, מרצה, מנהלת אתרי ביטוח ומנסחת פוליסות

 

זלי ברודצקי, זכרונו לברכה, רישום קטיה שורצמן, כל הזכויות שמורות

בתחילת ימי בענף הביטוח בינואר 1973, פקד את משפחתנו אסון בלתי נתפס בשכל הישר. בן דודי האהוב, זלי בורודצקי נהרג בתאונת דרכים באמצע החיים, באמצע היום בלב תל אביב והוא כמעט בן 29 במותו.

 

זלי נהרג שלושה עשר ימים לפני יום הולדתו ה 29.

 

זלי (זלמן) זלמן בורודצקי עלה לארץ עם אמו אביו ואחיו הצעיר, דובי מפולין בשנת 1957. היה בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטת רמת אביבי, במאי ובוגר החוג הראשון לאמנות הבמה באוניברסיטת תל אביב. התעודה מהאוניברסיטה הגיעה לבית המשפחה כחודש לאחר מותו.

 

 שלושה ימים לפני התאונה הוא קיבל  מינוי להקים חוג לדרמה בבצלאל.

 

את סיפור התאונה המזעזעת ניתן לקרוא גם בגיליון השבועון "העולם הזה" שהקדיש לסיפור התאונה כתבה מיוחדת, אותה הכתיר בכותרת "תאונה במחתרת".

 

התאונה ארעה בצהרי יום שישי ברחוב שינקין פינת אחד העם בתל אביב כאשר זלי וחבריו נסעו לקנות עוגה ואוטובוס של אל על נהוג על ידי נהג צעיר לא ציית לתמרור עצור והתנגש במכונית הכרמל שהיתה עשויה פירברגלס והביא למותם של שלושה מהנוסעים בהם זלי ולפציעתם של שני נוסעים נוספים.

 

זלי ברודקי (משופם), בארוע משפחתי כשלוש שנים מלפני התאונה. הנערה העירה, היא אני, קטיה שורמן, ליד אבא אברשה ואמא צילה, סבתא אסתר וסבא בנימין ודוד ודודה פאולינה. אני היחידה שנותרה בחיים

(התמונה באדיבותו של דובי ברוש אחיו של זלי שמתגורר בארה"ב)

 

בערב שלפני התאונה, ביקר זלי בבית הורי והבטיח לאבי (זכרונו לברכה) לשמור עלי (הגרושה הבלונדינית הטריה) מפני הזאבים של תל אביב. אף אחד לא שיער ולא חשב באותו רגע שדווקא על זלי מן הראוי היה לדאוג שמישהו ישמור.

 

זלי התגורר עם נורית רילוב ושי בלאושטיין שותפיו לדירה ברחוב אמיל זולא 4 בתל אביב. הדירה קטנה יחסית ביתה מרכז לעליה לרגל של סטודנטים, אומנים וחברים וגם אני ביקרתי לא מעט בדירה.

 

אצל זלי התנהלו שיחות פילוסופיות על נושאים ברומו של עולם אבל הוא הטה גם אוזן קשבת וכתף תומכת למי שביקש ממנו עצה ועזרה. זוכרת שהיו שתי אחיות שהגיעו לארץ לביקור מוורשה ואחת מהן נשארה בישראל. זלי עזר לבחורה הצעירה עם כל מה שקשור בהכרת החיים בארץ ואבא שלי שיכן אותה בדירת המשפחה הצנועה בחולון בחדר שהיה החדר שלי בדירה לפני נישואי ואבא אפילו מימן לה את הוצאות החתונה כשזלי שימש כל הזמן התפקיד "האח הגדול" הסומך והתומך.

 

בתאונה המחרידה נהרגו יחד עם זלי גם האומנית מינה קזס, אומנית קרמיקה בינלאומית בת 34 במותה ואם ליד בן עשר ובחור צעיר בשם שי בלאושטיין בן 23 וחצי, אדריכל בצה״ל. שי עבד כצלם בשירות סדיר והיה גם ארכיטקט וגם שחקן שח מצטיין שזכה בגביע.

 

השנים שהיו במכונית ונצלו (פיזית לפחות) הם הארכיטקטית נורית רילוב (שהלכה לעולמה בשנת 2009 לאחר מאבק במחלת הסרטן) ורפאל בראון נגן הפילהרמונית.

 

אביה של נורית רילוב האמן ניסן רילוב, היה יליד נהלל וחבר של חנה סנש בתקופת לימודיה בנהלל.

 

כשאנחנו מדברים על תאונות דרכים, קריין החדשות מוסר בדרך כלל את מספר ההרוגים ולפעמים גם את מספר הפצועים בכל תאונה.

 

מה שאינו רואה אור הוא השבר של המעגל הקרוב להרוגים ולנפגעים: ההורים, החברים, בני הזוג, המשפחה הרחוקה יותר, האחים והילדים למרות שמדובר על מכה קשה וכבדה שתלווה ללא ספק את בני המשפחה והחברים לאורך כל החיים שנותרו להם לאחר התאונה.

 

זוכרת את הלוויה של זלי, בבית הקברות בבאר שבע. סיפרו שהאב שהיה חולה לב שאל "מדוע הוא ולא אני?" אימא חנקה, ששרדה את השואה עומדת מוכת יגון והאח הצעיר דובי ברוש, שהיה חבר קרוב של זלי עומד ותומך בהוריו כי גם הוא כמו זלי אחיו, תמיד תומך ועוזר לחברים ולבני המשפחה.

 

למרות שעברו מאז כמעט חמישים שנים, הסיפור של זלי לא מש מתודעתי. כל פעם שאני מגיעה לפגישה אל לקוח או בחברת ביטוח ומקשים לסדר לי מקום חניה, אני מודיעה שאיני מחזיקה ברישיון נהיגה. כן כן, אישה עצמאית ופמיניסטית שכמוני. אבל טראומה היא טראומה ושוק הוא שוק. באמת שעד כה לא סיפרתי את הסיפור שלי כמעט לאיש וכתשובה לשאלה מדוע איני מחזיקה ברישיון נהיגה אני מגמגמת משהו על קואורדינציה לקויה (דבר שגם בו יש משהו מהאמת, אם כי לא הכל).

 


לסיכום: כותבת את זה עכשיו אחרי כמעט חמישים שנים ולאחר פעילות לא קטנה בתחום מניעת תאונות הדרכים במסגרת הביטוח ובמרכזה שינוי התפיסה של העוסקים בענף בתמחור ביטוח חובה לרכב שנערך עד 2004 לפי מאפייני הרכב בלבד ושונה לתעריף שמתבסס גם על מאפייני הנהג רק בשנת 2004 וזאת לאחר בשנת 1994, כתבתי לראשונה על הצורך לתמחר את הביטוח גם לפי מאפייני הנהג שהוא החלק המסוכן ביותר ברכב, לפחות במרבית המקרים.

 

בתחום המחקר בנושא תאונות הדרכים פועלים לא מעט גורמים שחלקם עוסק במחקר וחלק אחר עוסק במימון ובפרסום. אחד הדברים שהייתי מציעה הוא לערוך מחקר תצפיות בקרב בני נוער מהמגזר הערבי שהוא המועד יותר לתאונות דרכים. מוצע, כי קבוצת מחקר אחת, תשתתף בתחרות כתיבה נושאת פרסים של חיבורים שיתבססו על סיקור שכולל ראיונות של בני משפחה של קורבנות תאונות דרכים ועומת קבוצת בקרה אחרת של בני נוער בעלי מאפיינים דומים שלא תשתתף בתחרות, כאשר הניתור של תוצאות הנהיגה בקרב משתתפי המחקר יערך במשך תקופה של חמש שנים.

 


כל שאלה או פניה נוספת - אך ורק באמצעות האתר

 

פורסם ביום 15/11/2021

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright