היום :

ביטוח - דף הבית I

טיפ השבוע I

צרו קשר I

העליון על הוצאות לניהול השקעות בפוליסת השקעה בלבד

היועצת קטיה שורצמן

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.

הרשמה לטיפים מהאתר

ביום 22/6/2023 ניתן פסק דין ע"י השופט ע' גרוסקופף  מבית המשפט העליון בעניין  הוצאות לניהול השקעות בפוליסות ביטוח חיים להשקעה ערעורים שהוגשו בשל ארבע תובענות ייצוגיות כנגד ארבע חברות ביטוח (הפניקס, הראל, מנורה והכשרה - המערערות) בגין טענה לגביית "הוצאות ניהול השקעות" שלא כדין ממבוטחים-חוסכים בפוליסות ביטוח פרט (פוליסות החיסכון).

פסק הדין ניתן בעניין רע"א 6388/19 הפניקס ואח' נ' רון הופמן ואח'

בית המשפט העליון קיבל את הערעור שנסב על קביעת בית המשפט המחוזי, כי מתקיימים התנאים לאישור התובענות כייצוגיות, ובפרט כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי גביית הוצאות ניהול ההשקעות על ידי חברות הביטוח נעשתה שלא כדין. כן השית בית המשפט המחוזי על חברות הביטוח שכר טרחה עבור באי הכוח המייצגים בסכום כולל של 100,000 ש"ח וגמול עבור המשיבים בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

במסגרת ההליך ניתנה התייחסות של היועץ המשפטי לממשלה לבקשתו של בית המשפט העליון. היועץ המשפטי סבור שיש לקבל את הערעור. לטענתו יש ליתן את הדעת לכך שככל שפרשנות המחוזי תיוותר על כנה והגופים המוסדיים יידרשו להשיב את הכספים שנגבו, עלול הדבר לגרום לפגיעה משמעותית בענף החיסכון בארץ (ובסופו של דבר לפגיעה בחוסכים עצמם), בהינתן היקף ההליכים המתנהלים לפני הערכאות הדיוניות השונות וסכום ההשבה המצטבר הנאמד בכמיליארדי שקלים חדשים. עוד גורס היועמ"ש כי יש לייחס משקל גם לעמדת הרשות, אשר אמונה על התחום ובעלת הידע והמומחיות בעניין, ובמיוחד כאשר עסקינן בשאלות מקצועיות מובהקות אשר להכרעה בהן השפעה רחבה על טובת החוסכים, כבמקרה דנן. לבסוף, היועמ"ש מציין כי עמדתו מתיישבת עם פסק הדין בעניין יצחקי, באשר היא נשענת על ההנחה כי נדרש עיגון בהוראות הפוליסה לצורך גביית הוצאות ניהול ההשקעות.

בית המשפט העליון קיבל כאמור את הערעור.

מתוך דבריו של השופט גרוסקופף:

"כזכור, המשיבים מנסים להיבנות מהוראות הפוליסות בעניין דמי הניהול על מנת ללמד על קיומו של הסדר שלילי בכל הנוגע לגביית הוצאות ניהול ההשקעות, ובכלל זה לתחולת סעיף 8 לחוק הנאמנות. ברם, לא השתכנעתי כי המשיבים הצליחו להעמיד תשתית מספקת שתתמוך בטענה זו. ראשית ייאמר כי על אף השאיפה שהוראות הפוליסה יסדירו את מלוא היחסים בין הצדדים, אין זה סביר להניח כי ניתן לכסות בפוליסה את מכלול העניינים שבין הצדדים, ובכך מכירים גם המשיבים והמבקשים בהליכים המקבילים. אכן, אין אי הסדרה בסוגיה מהותית כאי הסדרה של סוגיה משנית או שולית. ואולם, תחת הבנה זו, אין די בשתיקת הפוליסה כדי ללמד על הסכמת הצדדים שלא להחיל את הדין הדיספוזיטיבי. שנית, וזה העיקר, כפי שהבהרתי לעיל, בחינת תכליתן של פוליסות החיסכון, בראי ההבנה והציפייה הטבעית של הצדדים (והחוסכים בפרט), אינה מובילה למסקנה ברורה כי הצדדים ביקשו להטיל על חברות הביטוח את הוצאות ניהול ההשקעות (ראו פסקאות 84-82 לעיל).

למען שלמות התמונה יוער כי הגבלה נוספת הקיימת בחוק הנאמנות מצויה בסעיף 42 לחוק, לפיו "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". בענייננו, ההסדר החקיקתי קובע הן את סוגי ההוצאות שחברות הביטוח יהיו רשאיות לגבות והן את שיעור התקרה ביחס למקצת ההוצאות, ומכאן שלא כל הוצאה סבירה תזכה את חברות הביטוח בשיפוי. ואולם, אין ההסדר החקיקתי כולל הגבלה על ההוצאות בהן עסקינן, וכפי שציינתי לעיל, אין ההסדר מתייחס לשאלה כיצד יש להסדיר את גביית ההוצאות במערכת היחסים בין הצדדים. לפיכך, אין בהסדר זה כדי לשלול את זכאות חברות הביטוח לשיפוי בגין הוצאות סבירות שהוצאו מכוח סעיף 8(ב) לחוק הנאמנות, ואשר תואמות את ההסדר החקיקתי שקבע המחוקק.

 ...

קיצורו של דבר, בחינת הוראות חוק הנאמנות, ובפרט הוראת סעיף 8(ב) לחוק, החלות על מערכת היחסים בין חברות הביטוח לבין החוסכים (בהינתן שלא ניתן ללמוד בנסיבות העניין על הסכמה אחרת בין הצדדים), מובילות למסקנה כי חברות הביטוח היו רשאיות להשית על החוסכים את עלות הוצאות ניהול ההשקעות בהן נשאו, למצער, כל עוד אין טענה כי הוצאות אלה הוצאו שלא כדין."

מתוך דבריו של השופט ד' מינץ:

" אני מסכים עם התוצאה אליה הגיע חברי השופט ע' גרוסקופף לפיה יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור, אולם טעמיי שונים.

עניינה של המחלוקת בין הצדדים בשאלת זכותן של המבקשות-המבטחות לגבות מנכסי החוסכים שהתקשרו עמן בפוליסות חיסכון, הוצאות בשל ביצוע עסקאות בנכסי הקופה (להלן: ההוצאות הישירות). כפי שתואר בהרחבה בחוות דעתו של חברי, בפיהן של המבקשות שלוש טענות עיקריות: האחת, כי תשלום הוצאות ישירות מנכסי הקופה אינו מחייב הסכמה מפורשת של המבוטחים; השנייה, כי זכותן לגבות הוצאות ישירות מעוגנת בלשונן של הפוליסות; והשלישית, כי אף אם הפוליסות שותקות בעניין זה, לא מדובר בהסדר שלילי כי אם בחסר שיש להשלימו בהתאם לנוהג ולדיני הנאמנות. "

סוגיה מעניינת כשלעצמה לגביה ניתנה הערה ע"י העליון ולא נדונה הואיל ולא הועלתה ע"י מי מהצדדים היא הסוגיה אם פוליסות החיסכון שהן נעדרות כל מרכיב של ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח? מכל מקום, מצא בית המשפט העליון, כי בהיעדר מחלוקת על כך שהשירות לגבי פוליסות החיסכון ניתן על ידי חברות ביטוח, הרי שחל לגביהן חוק הפיקוח על הביטוח.

כל שאלה או פניה נוספת - אך ורק באמצעות האתר

פורסם ביום 6/7/2023

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright