היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

כוונת מרמה בתביעת ביטוח רכב חובה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 


טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


כוונת מרמה בתביעת חובה לאור התקנות

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים וחברה בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית

 

 

 

 

איור אילוסטרציה של אופנוע

אחד הנושאים שטרם זכה לדעתי להתייחסות הראויה בדיון בסוגיית התחולה או אי תחולה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח[1] על ביטוח חובה לרכב, הוא ההתייחסות בתקנות לביטוח חובה לרכב למרמה בשלב הטרום חוזי והפוסט חוזי לפי התקנות לביטוח חובה לרכב והשלכתה על מרמה בשלב תביעת הביטוח.

 

על הקשר שבין "כוונת המרמה" שסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח לבין "כוונת המרמה" בסעיף 6 (הדן בחובת הגילוי של המבוטח) לאותו חוק עמד עד אורי ידין בספרו דיני ביטוח.

 

למען האמת הביטוי "כוונת מרמה" נזכר אף בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח (שמתייחס לתוצאה של אי גילוי של עניין מהותי הקשור להחמרה בסיכון המבטח לאחר שההתקשרות בהסכם הביטוח כבר נעשתה) כאשר בשני הסעיפים 18 ו 6 מדובר על "כוונת מרמה" לפני שקרה מקרה הביטוח.

 

כאשר דנים בסוגיית התחולה או האי תחולה של סעיף 25 על ביטוח חובה לרכב, שדן על מסירות עובדות כוזבות בכוונת מרמה לאחר שקרה מקרה הביטוח, קשה או כמעט אי אפשר להתנתק מההתייחסות לפי ביטוח זה למסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה לפני שקרה מקרה הביטוח, כלומר חובת הגילוי לפי סעיפים 6 ו 17 לחוק חוזה הביטוח.

 

בתנאי המינימום לביטוח רכב חובה (תקנות שקובעות תנאי מינימום לביטוח חובה לרכב), קיימת התייחסות ברורה המצמצמת את הסנקציות העומדות לרשות המבטח במקרה של הפרת חובת הגילוי של המבוטח לפני ההתקשרות בחוזה הביטוח באופן שבו הכלי היחיד שעומד לרשות המבטח הוא פיצוי המבטח על ידי המבוטח בתשלום שלא יעלה על 10,000 ₪ מהפיצוי שאינו בגין נזקי ממון (פיצוי בין כאב וסבל)[2]. פיצוי זה חל לפי תקנה 9 בקובץ התקנות גם כאשר מדובר בהפרת חובת גילוי בעניין מהותי שאילו היה נמסר למבטח, היה המבטח נמנע  מעריכת הביטוח. אפשר להבין את הצמצום בחובת הגילוי הטרום חוזי בביטוח חובה  לרכב בכך שמדובר על חוק סוציאלי שמכוון למנוע הכבדת הנטל על הציבור במימון ובטיפול בנפגעי תאונות דרכים וכנראה גם בשל העובדה שבביטוח חובה לרכב, המבוטח בכל מקרה, יכול היה לרכוש ביטוח חובה באמצעות הפול בכל מקרה שבו לא נשלל ממנו רישיון הנהיגה, כך שהסנקציה שקבועה בחוק חוזה הביטוח לגבי פטור המבטח במקרה של הפרת חובת הגילוי במצב שבו "מבטח סביר" היה נמנע מלהתקשר בהסכם הביטוח אף בדמי ביטוח מוגדלים, אינה קיימת בביטוח חובה לרכב הואיל והאופציה של ביטוח באמצעות הפול, כאמור, עומדת בכל מקרה לרשות המבוטח.

 

יש לשים לב, כי התקנות לביטוח חובה לרכב, אינן מתייחסות בכלל לנושא של הפרת חובת הגילוי לגבי החמרה בסיכון. וגם המונח "כוונת מרמה" מופיע בתקנות רק בהקשר של אפשרות המבטח לביטול הפוליסה וגם כאן אין פרוט של הסנקציה של שלילת החזר של דמי הביטוח במקרה של כוונת מרמה המופיעה בחוק חוזה הביטוח.

 

ההבדל העיקרי שבין סעיפים בחוק חוזה הביטוח הדנים בהפרת חובת הגילוי הטרום והפוסט חוזי היא באפשרות ההתניה על סעיפי הביטוח לפי סעיף 39 לאותו חוק. על הסעיפים העוסקים בחובת הגילוי הטרום והפוסט חוזי ניתן להתנות לטובת המבוטח או המוטב בלבד בעוד שסעיף 25 נמנה עם אותם הסעיפים לגביהם לא ניתן להתנות בכלל (סעיף דיספוזיטיבי).

 

משמעות הדבר היא שאם בית המשפט מחליט שסעיף 25 חל על ביטוח חובה לרכב, הרי שהאמור בתקנות, אינו מעלה ואינו מוריד וקביעה זו מחייבת את בית המשפט לדחות את כל תביעתו של המבוטח. מצד שני, אם בית המשפט מחליט שרשימת החריגים לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד היא רשימה סגורה עליה אין להוסיף, הרי שאין תחולה לסעיף 25 בביטוח חובה לרכב ומרמה מצד המבוטח בתביעת ביטוח אינה שוללת את זכותו לתגמולי ביטוח בעבור הנזק שבאמת נגרם.

 

בכל מקרה חשוב לשים לב למצב של חוסר איזון העשוי להיווצר במקרה שבו רוצים להחיל את הסנקציה הקיצונית של שלילת כל תגמולי הביטוח במקרה של כוונת מרמה בבירור תביעת ביטוח לעומת הסנקציה המוחלשת ביותר במקרה החלה על המבוטח במקרה של כוונת מרמה לגבי חובת הגילוי של עניין מהותי.

 

  



 

[1] "מרמה בתביעת תגמולים

25.  הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

 

[2] "9.    חובת הגילוי והפרתה

(א)  הציג המבטח לבעל הפוליסה, טרם כריתת חוזה הביטוח, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את חוזה הביטוח או שאלה המבקשת מידע אשר יכול להשפיע על חישוב שיעור דמי הביטוח (להלן – שאלת חיתום), על בעל הפוליסה להשיב על שאלת החיתום תשובה מלאה וכנה.

(ב)  שאלות חיתום ותשובות בעל הפוליסה עליהן, יתועדו אצל המבטח ויפורטו בספח אשר יצורף לתעודת הביטוח (להלן – הספח), במתכונת שיורה עליה המפקח על הביטוח; לא פעל המבטח לפי הוראות סעיף קטן זה לא יהא זכאי לסעדים המפורטים בסעיף קטן (ג).

(ג)   השיב בעל הפוליסה לשאלת חיתום תשובה שלא היתה מלאה וכנה בעת שניתנה, ובשל התשובה נקבעו דמי ביטוח נמוכים מדמי הביטוח שהיו נקבעים אילו היה בעל הפוליסה עונה תשובה מלאה וכנה, או שבשל התשובה כאמור הסכים המבטח לכרות את חוזה הביטוח אף שלא היה מסכים לכך אילו ניתנה תשובה מלאה וכנה, וקרה מקרה הביטוח בטרם בוטל חוזה הביטוח, יחולו הוראות אלה:

(1)  נפגע בעל הפוליסה עקב מקרה הביטוח, ישלם בעל הפוליסה למבטח פיצוי מוסכם בסכום השווה לפיצוי המגיע לבעל הפוליסה בשל נזק שאינו נזק ממון לפי סעיף 4(א)(3) לחוק הפיצויים, אך לא יותר מ-10,000 שקלים חדשים;

(2)  בלי לגרוע מן האמור בפסקה (1), ישלם בעל הפוליסה למבטח פיצוי מוסכם בסכום של 2,500 שקלים חדשים בעד כל נפגע שאינו בעל הפוליסה אשר יפוצה על ידי המבטח עקב מקרה הביטוח, אך לא יותר ממחצית סכום הפיצויים שישולם לכל נפגע כאמור, ובלבד שסכום הפיצוי המוסכם הכולל לפי פסקה זו לא יעלה על 10,000 שקלים חדשים.

(ד)  מבטח רשאי לקזז מתגמולי הביטוח המגיעים לבעל הפוליסה בשל נזק שאינו ממוני עקב פגיעתו בתאונה, את סכומי הפיצוי המוסכם לפי סעיף קטן (ג), ובלבד שימסור לבעל הפוליסה הודעת קיזוז שיפורטו בה נימוקי המבטח אשר בשלהם הוא מתכוון לקזז את הסכומים כאמור.

(ה)  מבטח לא יהיה זכאי לפיצוי מוסכם לפי סעיף קטן (ג) אם ידע או שיכול היה לדעת, בעת כריתת חוזה הביטוח, שתשובת בעל הפוליסה לשאלת חיתום, כפי שפורטה בספח, אינה מלאה וכנה או שגרם לכך שתשובתו של בעל הפוליסה לא היתה מלאה וכנה.

(ו)   מבטח לא יהיה זכאי לכל סעד או תרופה, למעט פיצוי מוסכם לפי הוראות סעיף קטן (ג), ככל שהוא זכאי לו לפי הוראות אותו סעיף קטן, בכל הנוגע לחובות הגילוי וההודעה של בעל הפוליסה, לרבות בשל כל אחד מאלה:

(1)  אי-גילוי נאות של פרטים שעליהם נשאל בעל הפוליסה;

(2)  הסתרת מידע בידי בעל פוליסה;

(3)  מתן תשובה שאינה נכונה על ידי בעל פוליסה;

(4)  אי-מתן הודעה מאת בעל פוליסה על החמרת הסיכון."

 

פורסם ביום 19/8/2018

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright