היועצת קטיה שורצמן
פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים
וסוכנים.
 |
|
על ביטוח
|
ספרות
ולימוד
|
ביטוח עסקים
|
ביטוחי פרט
|
סיכונים
|
סוכנים ומבטחים
טיפים
|
ניהול
סיכונים לעסק
|
ביטוח
עסק
רכוש
|
ביטוח אחריות של
עסק
|
ביטוח
אינטרנט ומחשבים
החזר פרמיה בביטול
ע"י המבטח וסוגיית הפרוטקשן.
מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול
תביעות
ביטוח וניהול סיכונים
 מלכוד
הפרוטקשן: התקנה שאמורה למנוע מחברות הביטוח לנטוש מבוטחים מאוימים
בשנים האחרונות,
תופעת גביית דמי החסות ("פרוטקשן") הפכה למכת מדינה של ממש, המאיימת על קיומם של
עסקים, קבלנים וחקלאים רבים בישראל.
עבור בעל עסק
שנקלע לכוונת של ארגוני פשיעה, הסיוט הוא כפול: מעבר לאיום הפיזי והכלכלי מצד
העבריינים, מתעורר פחד נוסף – נטישה מצד חברת הביטוח שלו. היסטורית, כאשר חברת
ביטוח גילתה שבית עסק מבוטח נסחט ונתון לאיומים, האינסטינקט הראשוני שלה היה לברוח
מהסיכון. מתוך חשש סביר להצתה או להרס מוחלט של הנכס שיחייב אותה לשלם את מלוא
הפוליסה, החברות נהגו במקרים רבים לבטל את הפוליסה באופן חד-צדדי במהלך תקופת
הביטוח, ולהותיר את המבוטח חשוף לחלוטין למול העבריינים. אולם, תקנה ייחודית משנה
את כללי המשחק מן הקצה אל הקצה ויוצרת "חומת מגן" צרכנית מרתקת.
התקנה האמורה
קובעת מנגנון פיצוי שונה לחלוטין מזה שהיה מוכר או צפוי במקרי ביטול
פוליסה
ביוזמת המבטחת. בדרך כלל, חשיבה מסורתית מניחה שכאשר חברת ביטוח מבטלת פוליסה באמצע
התקופה, היא תשיב למבוטח את החלק היחסי של
הפרמיה
ששילם בגין החודשים שנותרו (החזר יחסי רגיל).
אך התקנה
קובעת אחרת: במקרה של ביטול מצד החברה, היא מחויבת להשיב למבוטח לא את
הפרמיה המקורית והזולה ששילם אי אז בעבר כשחתם על החוזה, אלא את הסכום שהייתה גובה
ממבוטח דומה ביום הביטול, יחסית לתקופת הביטוח שנותרה.
כדי להבין את
עוצמת הדרמה והגאונות המסתתרת בניסוח המשפטי הזה, יש לתרגם אותו למספרים ולמציאות
של עולם דמי החסות. כאשר עסק נסחט על ידי עבריינים המאיימים להציתו, פרופיל הסיכון
שלו מזנק לשמיים. ההסתברות לנזק טוטאלי מתקרבת ל-100%. אם חברת ביטוח הייתה מתבקשת
לתמחר היום, בזמן אמת, פוליסה ל"מבוטח דומה" – כלומר, לעסק שנמצא תחת איום אלימות
והצתה ממשי וודאי – הפרמיה שהייתה דורשת עבור סיכון כה עצום הייתה אסטרונומית.
למעשה, כדי שביטוח כזה ישתלם לה, הפרמיה צריכה להיות קרובה מאוד לשווי המלא של
הרכוש המבוטח עצמו.
המשמעות
הנגזרת מכך היא היווצרותו של "מלכוד 22" כלכלי חריף עבור חברות הביטוח. נניח
שחברת הביטוח חוששת להשאיר את הפוליסה פעילה פן תצטרך לשלם את מלוא סכום הביטוח
במקרה של הצתה (למשל, נכס בשווי מיליון שקלים), ולכן היא מחליטה לבטל את הפוליסה.
מרגע הביטול, נכנסת התקנה לפעולה: החברה צריכה לחשב את ההחזר לפי הפרמיה שהייתה
גובה היום מעסק מאוים. מכיוון שהפרמיה התיאורטית הזו כמעט זהה לערך הרכוש, חברת
הביטוח עשויה להידרש להשיב למבוטח, רק בעצם האקט של ביטול הפוליסה, פרמיה שמתקרבת
למיליון שקלים – אותו סכום בדיוק שממנו ניסתה לברוח מלכתחילה.
מנגנון זה אינו
רק תרגיל אקטוארי; יש בו אמירה ציבורית וצרכנית מהדהדת. הוא שומט את הקרקע תחת
כדאיות הביטול. התקנה למעשה מונעת מהחברות את נתיב המילוט הקל ומאלצת אותן
לעמוד מאחורי הלקוחות שלהן ברגעים שבהם הם הכי זקוקים להן. בעל העסק, ששילם ממיטב
כספו כדי לקנות לעצמו שקט נפשי כשהכל היה רגוע, מוגן כעת מנטישה פתאומית. התקנה
מבהירה לחברות הביטוח: אם תבחרו למשוך את המטרייה בדיוק כשיורד הגשם (או כשמוצתת
האש), המחיר שתשלמו על סגירת המטרייה יהיה שקול כמעט לנזקי הסערה עצמה.
חברות הביטוח
נסמכות על האפשרות לביטול ביטוח ללא פירוט סיבה, גם על תקנה מס' 3 בקובץ תקנות
הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב-1981:
תקנה מס' 3 בקובץ תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח
(תנאים בחוזי ביטוח) התשמ"ב-1981:
" 3. ביטול ביטוח
בכל חוזה ביטוח
ייקבע כי אם המבטח ביטל את החוזה לפני תום תקופת הביטוח המוסכמת והעילה לביטול אינה
שהמבוטח הפר את החוזה או ניסה להונות את המבטח, ישלם המבטח למבוטח
את הסכום שהיה דורש ממבוטח דומה לאותו סוג
ביטוח ביום הביטול, יחסית לתקופה
שנותרה עד תום תקופת הביטוח המוסכמת."
פורסם ביום
12/6/2025
|