בפסק דין שניתן ביום 7/6/2023 דחתה שופטת העליון, י' וילנר
(בהסכמת השופטים א' שטיין וג' כנפי-שטייניץ), ערעור על פסיקת המחוזי לפיה קיימת
השהייה של 21 בביטול ביטוח חובה בהסכמה הדדית וזאת לפי הוראות סעיף 24 ל סעיף 24(א)
לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
24. (א) מבטח לא יהיה חייב לשלם לפי סעיפים 19 או 21(א) בקשר
לחבות, אם לפני המאורע שגרם למוות או לחבלת הגוף שמהם נובעת החבות בוטלה הפוליסה
בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או
שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול.
...
כאשר המבוטח עצמו הוא שיוזם את ביטול הפוליסה והמבטח
מסכים לביטול, ממילא מדובר בביטול "בהסכמה הדדית" כאמור בהוראת ההשהייה; ודי
בכך כדי לדחות את טענת המערערת כי הוראת ההשהייה חלה רק במקרה שהמבטח הוא היוזם.
לעניין זה אציין, כי טענת המערערת שלפיה ההשהייה בת 21 יום חלה רק במקרה שביטול
הפוליסה הוא "בתוקף הוראה שבפוליסה", ולא מתוקף "הסכמה הדדית", היא מלאכותית ואין
לה אחיזה בלשון הסעיף.
שנית, ולמעלה מן הצורך, אוסיף כי ההבחנה האמורה שמציעה
המערערת מבוססת בעיקרה על טענה, שלפיה ביטול "בתוקף הוראה שבפוליסה" – כמשמעותו
בהוראת ההשהיה – הוא בהכרח ביטול שביוזמת המבטח. ברם, לטענה זו אין בסיס, שהרי גם
למבוטח עשויה להיות אפשרות לבטל את הפוליסה בתוקף הוראה שבה (ראו בהקשר זה, למשל:
סעיף 15 ל"פוליסה התקנית" הרלוונטית למועד התאונה דנן, אשר מצויה בתוספת הראשונה
להוראות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי),
התש"ע-2010; אפשרות זו קיימת גם בגרסתה העדכנית של הפוליסה התקנית, וראו: התוספת
הראשונה לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב
מנועי), התשפ"א-2021; כן ראו: דניאל פרידמן ביטוח רכב מנועי 147, 149 (1972), שם
מודגש כי ביטול "בתוקף הוראה שבפוליסה" לפי סעיף 24 לפקודה, כנוסחו אז, עניינו
"מקרה שבו נקבע בפוליסה כי אחד הצדדים רשאי לבטלה", ההדגשה הוספה – י"ו). המערערת
נאחזת בטענתה זו גם בכך שהוראת ההשהיה עוסקת בהודעה בכתב שניתנת לבעל הפוליסה.
לטענתה, האמור מעיד כי הביטול שבו עוסקת הוראת ההשהייה הוא ביטול שנעשה ביוזמת
המבטח. ואולם, דומה כי לא יכול להיות חולק כי גם במקרים שבהם המבוטח הוא שיוזם את
ביטול הפוליסה, ניתנת הודעה בכתב בנדון מאת המבטח, שכן התנהלות בין מבוטח למבטח
חייבת, ככלל, להתנהל בכתובים.
יתירה מכך, פרשנות המערערת בהקשר הנדון אינה מגשימה אף את
תכלית החקיקה הנדונה.
כבר נפסק כי מטרת פקודת הביטוח היא "להגן על צדדים שלישיים
שאינם בעלי פוליסות הביטוח" ...
אם כן, הוראת ההשהיה שבסעיף 24 לפקודה נועדה להיטיב עם מי
שנפגע בתאונה ואינו צד לפוליסה של הרכב הפוגע, ולהרחיב את אפשרויותיו לקבל פיצוי.
בעיקרו של דבר, נחיצות ההוראה נעוצה במצבים שבהם בוטלה פוליסת הביטוח של הרכב
הפוגע, מכל סיבה שהיא, ובעל הרכב לא הספיק לערוך ביטוח חדש.
מהאמור נובע כי טענת המערערת, שלפיה הוראת ההשהיה חלה רק
כאשר המבטח הוא שביטל את הפוליסה, אינה מגשימה את תכלית החקיקה. פרשנות המערערת
שוללת מנפגעים את האפשרות לקבל פיצוי מהמבטח בכל המקרים שבהם הפוליסה בוטלה על-ידי
המבוטח וטרם נערכה פוליסה חדשה, וממילא מצמצמת באופן דרמטי את אפשרותם לקבל פיצוי,
באופן שכאמור עומד בסתירה לתכלית סעיף 24 לפקודה. כמו כן, נראה כי הפרשנות האמורה
אינה מתיישבת עם כוונתו המפורשת של המחוקק, שלפיה הוראת ההשהיה חלה "בלי להתחשב
בסיבת הביטול" של הפוליסה.
לנוכח האמור, לעניין תחולתה של הוראת ההשהיה, אין מקום
להבחין בין ביטול הפוליסה על-ידי המבוטח לבין ביטולה על-ידי המבטח, ודין טענת
המערערת בהקשר זה – להידחות.
...
כאמור, בפי המערערת טענה נוספת, ביחס לפרשנות שיש להעניק
למונח "ניזוק" בהוראת ההשהיה. בטרם אדון בטענה זו, אעיר כי בעניין פלוני נפסק כי
המונח "ניזוק" בהוראת ההשהיה אינו מתייחס לבעל הפוליסה שבוטלה, אלא רק לנפגע צד ג'
(שאינו צד לפוליסה כאמור).
בענייננו, המערערת טוענת, כאמור, כי יש לפרש בצמצום רב יותר
את המונח "ניזוק" בהוראת ההשהיה, כך שלא יכלול נפגע צד ג' שנהג ברכבו ללא ביטוח
חובה כדין, כדוגמת המשיב שלפנינו.
אף טענה זו דינה להידחות.
בראש ובראשונה, הטענה הפרשנית האמורה נעדרת אחיזה כלשהי
בלשון החקיקה הנדונה; ולמעשה, המערערת אף לא טענה אחרת. לפיכך, ובהינתן כללי
הפרשנות הנוהגים עמנו, כמפורט לעיל, די באמור כדי להוביל לדחיית הטענה הנדונה.
עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, אדגיש כי טענה זו אף אינה
עולה בקנה אחד עם תכליתו של סעיף 24 לפקודה.
....
ולסיכום נקודה זו, אף בענייננו יפים דברי המשנה לנשיאה א'
ריבלין בעניין אלנסארה:
"אם בוחנים את מצבו של מי שתובע במסגרת פקודת הנזיקין, קודם
מעשה, הרי שעומדים בפניו מכשולים שאינם ניצבים בפני התובע על פי חוק הפיצויים.
'המקל' שחובטים בו, בשל שהפר את חובת הביטוח, כבד דיו, עד שאין לחבוט בו ב'מקל
נוסף'" (שם, פס' 18).
אשר על כן, יש לדחות גם את טענת המערערת, שלפיה המונח
"ניזוק" שבהוראת ההשהיה אינו כולל נפגע צד ג' שבעצמו נהג ברכב ללא ביטוח חובה כדין,
כבענייננו."
