היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

עקיצת דבורה אינה מקרה ביטוח בחובה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


על ביטוח  | ספרות ולימוד  |  ביטוח עסקים |  ביטוחי פרט  |  סיכונים  | סוכנים ומבטחים



טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


העליון: עקיצת דבורה אינה תאונת דרכים – "נזק יתום"

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים

ביטוח חובה

 

איור של גבורה ענקית עוקצת נהג רכב. בעזרת בינה מלאכותיתביום 26/5/2026 ניתן פסק דין על ידי נשיא העליון, יצחק עמית, שקבע, כי עקיצה של דבורה אינה מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד. פסק הדין בעניין ע"א 2231/24 פלוני נ' פלוני ושומרה ניתן בהסכמת השופטים אלכס שטיין חאלד כבוב.

 

השופט עמית דחה את הערעור על פיסקת המחוזי שדחה את תביעת הנפגע שנסע ברכב שטח ונפגע ע"י נחיל דבורים גדול שהתנגש בנפגע ובחברו. הנפגע הובהל לבית חולים "שם אובחן כסובל משוק אנפילקטי שגרם לו לנזק מוחי.

 

מתוך פסק הדין:

"המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי בכל הנוגע לתאונות דרכים הוא מבחן הסיכון, שבו משולב מבחן השכל הישר:

"לפי מבחן הסיכון, רכיב זה מתקיים אם הסיכון שהתממש הוא סיכון עימו נועד חוק הפלת"ד להתמודד ואשר בגינו ביקש להטיל אחריות. לאחר תיקון 8 לחוק, אשר אימץ, כאמור, את המבחן התחבורתי כמבחן תכליתי המנחה את מכלול הוראות חוק הפלת"ד, לא יכול להיות ספק כי הסיכון מפניו נועד החוק להגן הוא סיכון תחבורתי. לאור מבחן השכל הישר, קשר סיבתי משפטי לא יתקיים מקום בו הקשר בין השימוש ברכב לסיכון שהתממש הוא מקרי בלבד, כך שהשימוש התחבורתי שנעשה ברכב לא תרם תרומה רלוונטית וממשית להתרחשות הנזק, אלא שהרכב היווה אך זירה להתרחשות התאונה" [הדגשה הוספה – י"ע] (ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 15 ‏(‏17.3.2014‏)).

 

בעניין אחר נקבע כי כאשר השימוש ברכב לא תרם תרומה רלוונטית לנזק שנגרם (ועצם הנוכחות של הנוסעים ברכב כשלעצמה איננה תרומה כזו); כאשר הסיכון שהתממש לא נכלל בסיכונים האופייניים לנסיעה ברכב; כאשר הסיכון יכול היה להתרחש באותה מידת שכיחות בכל מקום (במסעדה או בבית כמו ברכב) – הרי שהרכב שימש אך "זירה" לקרות האירוע (דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, נז‏(‏3‏)‏ 145, 163 ‏(‏2002‏) (להלן: עניין מזאוי), שם נקבע כי פליטת כדור מרובה, שלא בשל טלטולי הדרך, לא עולה כדי תאונת דרכים‏; ע"א 8238/14 סילאוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ‏(12.1.2016‏) (להלן: עניין סילאוי), שם נקבע כי התפוצצות מטען חבלה שהוצמד לרכב והופעל באמצעות טלפון סלולרי לא עולה כדי תאונת דרכים‏‏‏; וכן ראו פסקי הדין המאוזכרים בעניין מבנים, בפסקה 19. עוד על הקשר הסיבתי המשפטי והרכב כזירה, ראו אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 276-273 (מהדורה חמישית, 2020)).

 

בנסיבות המקרה שלפניי, גם אם מבחינה עובדתית המערער נעקץ בעקבות "התנגשות" הרכב בנחיל הדבורים, לא ניתן לקבוע כי השימוש ברכב הוא זה שהוביל לקרות הנזק או כי השימוש ברכב תרם תרומה רלוונטית לקרות התאונה. כפי שנקבע בעניין מזאוי, לא די בעצם הנוכחות של הניזוק ברכב. למעשה, כשם שהנזק נגרם למערער בעת שימוש ברכב, באותה מידת שכיחות הוא יכול היה להתרחש בכל מקום אחר, ואין לקבוע כי סיכון מעקיצת דבורה הוא אחד מאותם סיכונים תחבורתיים עליהם חוק הפיצויים מבקש להגן. יפים לעניין זה דברים שנכתבו בעניין בנימינוב, שנסיבותיו דומות עד מאוד למקרה דנן:

 

"עקיצת הדבורה, לכשעצמה, אינה מסוג הסכונים ששימוש ברכב מנועי יוצר, בין אם בשימוש תעבורתי ובין בשימוש לוואי. מעוף דבורים ותוצאתו, שלעיתים הוא עקיצה, הוא מהדברים השגרתיים המצויים בכל מקום ואינם טבעיים ואופיינים לסיכוני דרך, ולסיכוני שימוש במכונית" (שם, פסקה 6).

 

המערער טוען כי בעניין בנימינוב עקיצת הדבורה התרחשה אמנם בעת הנסיעה אבל לא הוכח כי היא אירעה בשל הנסיעה. זאת בניגוד למקרה דנן, שבו נטען כי העקיצה אירעה בעקבות התנגשות הרכב בנחיל הדבורים. גם אם ייתכן שיש בשוני הנטען רלוונטיות ליסוד הקשר הסיבתי העובדתי – במובן זה שבעניין בנימינוב יכול הטוען לטעון כי הימצאות הדבורה ברכב במקרה, ללא קשר לשימוש בו, אינה עולה כדי "סיבה-בלעדיה-אין" (השוו גם להערתי בפסק הדין בעניין סילאוי, בפסקאות 7-6) – הרי שסיבת הימצאות הדבורה ברכב איננה רלוונטית לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי. זאת, מאחר שעל פי מבחן הסיכון היא לא משנה את העובדה כי עקיצת דבורה לא נכללת באותם סיכוני דרך האופייניים לשימוש ברכב מנועי. מכל מקום, מקובלת עליי הטענה כי האבחנות הדקיקות שהמערער מבקש לעשות בין שני המקרים אינן רצויות.

 

המערער מבקש להיבנות מעניין המרכז הזאולוגי, שבו קבעתי כי פגיעה של עדר אנטילופות ברכב שטייל בפארק הספארי עולה כדי תאונת דרכים. במבט ראשוני, השוואה כאמור עשויה לשבות את הלב. ברם, דעתי כדעת בית משפט קמא כי ענייננו שונה מעניין המרכז הזאולוגי. ראשית, בעניין המרכז הזאולוגי הנזק נגרם בעקבות התנגשות האנטילופה ברכב כשלעצמה (עוד מקרים שבהם עצם ההתנגשות בחיה היא שהובילה לנזק, ראו לדוגמה, ת"א (שלום פ"ת) 39176-06-12‏ צרפתי סיני נ' כהן (16.7.2015), שם היה מדובר בהתנגשות רכב בנסיעה בפרה; ת"א (שלום ב"ש) 23254-06-11 ציקוואשוילי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (13.8.2013), שם היה מדובר בתאונה קטלנית שנגרמה עקב התנגשות רכב בגמל שחצה את הכביש)). בניגוד לכך, נזקו של המערער נגרם עקב עקיצת הדבורה ולא עקב ההתנגשות. אף לא ניתן לומר כי השימוש ברכב וההתנגשות הנטענת הם שתרמו תרומה רלוונטית לעקיצת הדבורה. [במאמר מסוגר, מקובלת עליי עמדת המשיבה כי לעובדה שמדובר בעקיצה אחת יש משמעות שכן הדבר ממחיש אף יותר את היעדר התרומה הרלוונטית של "התנגשות" הרכב בנחיל הדבורים ומחזק את הקביעה כי נזק כאמור יכול היה להתרחש באותה מידת שכיחות שלא ברכב].

...

כלומר, הסיכון של פגיעת חיה ברכב בעת נסיעה בספארי הוא סיכון תחבורתי סביר וטבעי לאותו מתחם (לביקורת על התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין ראו אסף יעקב "'תאונה' בספארי" המשפט כח 199, 224-216 (התשפ"ג)). קביעות דומות ניתן למצוא בת"א (שלום כ"ס) 5901/93 גולדמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 2 (31.12.1993), שבו נפגע נהג רכב מנגיחת ראם ביציאה מהספארי ("הביקור בספארי נועד מלכתחילה לנסיעה ברכב, ועל כן לא ניתן לומר כי הרכב שימוש רק 'כזירה בלבד' לפגיעה וכי אין כל קשר ישיר בין הנסיעה ברכב והסיכון התחבורתי שנוצר בנסיעה בתוך הספארי, לבין המקרה וארוע הנזק"). לא כך בענייננו, באשר הסיכון להיעקץ מדבורה איננו סיכון אופייני לסיכוני הדרך, גם אם מדובר בנסיעה בשדות ברכב שטח, כפי שהמערער שב וטוען, והוא עשוי להתממש באותה מידת שכיחות בכל מקום.

 

לסיכום, אני סבור כי לא עלה בידי המערער להוכיח התקיימותו של קשר סיבתי משפטי, ו"נדמה אפוא כי היחס בין השימוש ברכב במקרה דנן לבין הנזק אינו יחס של סיבתיות (causality) אלא יחס מקרי (coincidence), שעשוי אף להשליך על קיומו של קשר סיבתי עובדתי לפי מבחן 'הסיבה בלעדיה אין'" (עניין מבנים, בפסקה 21).

 

מבלי להקל ראש במצבו של המערער, שנטען כי בעקבות פגיעתו נזקק לסיוע בכל שעות היממה, אין מנוס מלקבוע כי נזקו נותר יתום – "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט" (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349 (1993))."

28/5/2026

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright