היום :

ביטוח - דף הבית I

טיפ השבוע I

צרו קשר I

חוק איסור לשון הרע וזוטי דברים

היועצת קטיה שורצמן

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, נועד להגן על שמו הטוב של אדם מפני פגיעה בעיני אחרים. עם זאת, בניגוד לתפיסה הרווחת, החוק אינו הופך כל אמירה מעליבה או פוגענית לעוולה משפטית. הוא קובע מערכת תנאים, סייגים והגנות, המשקפת איזון עדין בין חופש הביטוי לבין ההגנה על כבוד האדם והמוניטין שלו.

איזון זה דומה, במובנים רבים, לאיזון הקיים בדיני זכויות יוצרים - תחום שבו מוכרת היטב הדילמה בין הגנה על זכות קניינית לבין הימנעות מהכבדה יתרה על השיח הציבורי והחיים היומיומיים.

יסוד הפרסום - תנאי שאין בלתו

בדומה לדיני זכויות יוצרים, גם בלשון הרע "אין עוולה ללא פרסום".

החוק דורש שהדברים יובאו לידיעתו של אדם אחד לפחות, זולת הנפגע עצמו. לפיכך, דברים קשים, פוגעים או בוטים הנאמרים ישירות לאדם - ואפילו גורמים לו עלבון עמוק - אינם מקימים עילת תביעה אם לא פורסמו לאחר.

דרישת הפרסום מדגישה כי מטרת החוק אינה אכיפת כללי נימוס או מניעת פגיעה ברגשות, אלא מניעת פגיעה בשם הטוב בעיני הציבור או קבוצה כלשהי.

לא כל ביטוי מעליב הוא “לשון הרע”

גם כאשר מתקיים פרסום, יש לבחון האם תוכנו אכן חוצה את הרף שנקבע בחוק. הפסיקה חזרה וקבעה כי: לא כל כינוי גנאי, לא כל ביקורת חריפה ולא כל אמירה שנפגע ממנה אדם סובייקטיבית ייחשבו ללשון הרע. המבחן הוא אובייקטיבי: האם הדברים עלולים להשפיל אדם בעיני הבריות או לפגוע במשלח ידו, מעמדו או שמו הטוב.

פיצוי סטטוטורי – יתרון דיוני, לא קיצור דרך

כמו בחוק זכויות יוצרים, גם חוק איסור לשון הרע מאפשר פסיקת "פיצוי ללא הוכחת נזק". עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר בהקלה ראייתית - לא בביטול דרישות היסוד של העוולה.

על התובע עדיין להוכיח: קיומו של פרסום, אופיו כלשון הרע והיעדר תחולה של אחת ההגנות הקבועות בחוק

בתי המשפט אינם רואים בפיצוי הסטטוטורי “קנס אוטומטי”, אלא כלי שנועד לפצות על פגיעה שקשה לכמתה - כאשר אכן הוכחה עוולה.

הגנת “אמת דיברתי” והעניין הציבורי

הגנת “אמת דיברתי” משקפת באופן מובהק את ההגנה על חופש הביטוי. גם פרסום פוגע עשוי להיות מותר, אם הוכח כי תוכנו אמת וכי קיים בו עניין ציבורי.

הדגש על העניין הציבורי מלמד כי לא די בכך שהדברים נכונים עובדתית; עליהם גם לתרום לשיח ציבורי לגיטימי, ולא לשמש ככלי לפגיעה אישית גרידא.

זוטי דברים – מתי המשפט אומר “עד כאן”

כאן נכנסת לתמונה דוקטרינת "זוטי דברים", אשר זכתה להתפתחות משמעותית בפסיקה, הן בדיני לשון הרע והן בדיני זכויות יוצרים. מדובר בגישה שלפיה אין הצדקה להפעיל את מנגנון האחריות המשפטית בגין פגיעות קלות, שוליות או כאלה שאינן חורגות מרמת אי-הנעימות או החיכוך הטבעי שבחיי היום-יום.

בתי המשפט בוחנים, בין היתר: את עוצמת הפגיעה, את היקף הפרסום, את נסיבות האמירה ואת השאלה האם יש אינטרס ציבורי ממשי בהתערבות משפטית.

זוטי דברים בזכויות יוצרים – עניין רחמני נ’ שורצמן

בפסק הדין בעניין ת"א 21533-12-19 רחמני נ' שוורצמן ואח' שעסק בטענה להפרת זכויות יוצרים, דחה בית המשפט את התביעה נגד שורצמן ועמד  על כך שלא כל שימוש מינימאלי או טכני ביצירה מצדיק קביעה של הפרה המזכה בפיצוי סטטוטורי. במקרה הנדון הוצג לבית המשפט ע"י שורצמן, כי לדף האינטרנט שבו נעשה הפרסום היו 0 כניסות! טענה שלא נסתרה ע"י התובע ולפיכך נתקבלה.

בית המשפט ציין, בין היתר, כי גם כאשר מתקיימים לכאורה יסודות פורמליים של הפרה, יש לבחון האם מדובר בפגיעה ממשית בזכות, או שמא בעניין שולי וזניח שאינו מצדיק סעד משפטי. בפסק הדין הודגש כי הפיצוי הסטטוטורי אינו נועד להפוך כל שימוש זעיר ל“מנוף תביעתי”, וכי יש להיזהר מהחלת הדין באופן פורמלי־מכני המנותק מתכליתו.

גישה זו מבטאת תפיסה עקרונית של ריסון שיפוטי, שלפיה הדין אינו עוסק בזוטות - תפיסה שניתן למצוא לה הד ברור גם בדיני לשון הרע.

ההקבלה ללשון הרע

כשם שלא כל העתקה זניחה תיחשב כהפרת זכויות יוצרים המזכה בפיצוי, כך גם לא כל ביטוי פוגעני, קל ערך או אגבי יהווה לשון הרע. בשני התחומים נדרש:

פרסום, פגיעה בעלת משמעות ואיזון בין הזכות המוגנת לבין אינטרסים מתחרים, ובראשם חופש הביטוי

אילו כינויים או אמירות לא ייחשבו כלשון הרע

הפסיקה חזרה וקבעה כי לא כל אמירה פוגענית, מעליבה או בלתי נעימה חוצה את הרף של לשון הרע. להלן דוגמאות אופייניות, כפי שעולות מפסיקה עקבית:

 ביטויי גנאי כלליים ועמומים - כינויים כגון:  “לא רציני”,  “אדם בעייתי”, “חסר אחריות”,  “לא מקצועי”. כאשר הם נאמרים בהקשר של ויכוח, ביקורת או הבעת דעה כללית - לרוב ייחשבו "הבעת דעה*"  ולא קביעה עובדתית מבזה.

אמירות סובייקטיביות או רגשיות אינם מוצגים כעובדה אובייקטיבית ולכן אינם נתפסים כלשון הרע. למשל ביטויים המשקפים תחושה אישית: “אני מרגיש שעבדו עליי”, “ההתנהלות שלו מקוממת”, “אכזב אותי מאוד”

קללות או אמירות שנאמרו בעידנא דריתחא. אמירות שנאמרות: בשעת כעס, בעימות מילולי, תוך חילופי דברים ספונטניים. ובמיוחד כאשר הן אינן מופצות הלאה - עשויות להיחשב "זוטי דברים" או חוסר נימוס, אך לא עוולה משפטית.

אמירות כלליות ללא זיהוי ברור - כאשר לא ניתן לזהות בבירור את מושא הדברים (אדם מסוים), לא מתקיים היסוד הנדרש של פגיעה בשמו הטוב של אדם מזוהה.

ביקורת לגיטימית - על תפקוד או שירות, ביקורת עניינית על: אופן ניהול, שירות לקוי, התנהלות עסקית- גם אם היא חריפה - תזכה לעיתים להגנת "הבעת דעה" או "עניין ציבורי", במיוחד כאשר היא מבוססת על תשתית עובדתית.

סיכום

חוק איסור לשון הרע אינו חוק של רגישות יתר, אלא חוק של איזון. דרישת הפרסום, קיומן של הגנות מהותיות, האפשרות לפיצוי סטטוטורי בצד גישת זוטי הדברים - כולם נועדו למנוע שימוש יתר במערכת המשפט, ולהגן רק על פגיעות אמיתיות בשם הטוב.

ההשוואה לדיני זכויות יוצרים ממחישה כי גם כאשר המחוקק מעניק כלים חזקים לתובע, בתי המשפט ממשיכים לבחון את המהות - ולא מסתפקים בעצם קיומו של תנאי פורמאלי.

ראו גם:

ביטוח ישיר זכו בעליון בתיק "שוקה"

תדמית הביטוח במדיה, מגבלות חוק איסור לשון הרע, 

פורסם ביום 30/1/2025

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright