היום :

ביטוח - דף הבית I

טיפ השבוע I

צרו קשר I

סירוב חברת ביטוח לבטח

היועצת קטיה שורצמן

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.

סירוב חברות ביטוח לבטח עסקים באזורים מועדים לפורענות – בין זכות מסחרית להיגיון הביטוחי

בשנים האחרונות הולכת וגוברת בישראל ובעולם כולו תופעה של סירוב מצד חברות ביטוח להעניק כיסוי ביטוחי לעסקים הפועלים באזורים הנתפסים כמסוכנים במיוחד. מדובר לעיתים באזורי עימות ביטחוני, אזורים מועדים להצפות, שריפות ענק, רעידות אדמה, פשיעה גבוהה או סיכונים תעשייתיים חריגים. בעלי עסקים רבים רואים בכך עוול חמור ולעיתים אף הפקרה כלכלית של אוכלוסיות שלמות, במיוחד כאשר מדובר בעסקים קטנים ובינוניים שאין להם יכולת אמיתית להתמודד לבדם עם נזקים כבדים.

מנגד, חברות הביטוח טוענות כי עצם מהותו של הביטוח מחייבת קיומו של סיכון בלתי ודאי. כאשר ההסתברות לנזק הופכת גבוהה מאוד, או כאשר הנזק צפוי כמעט בוודאות, אין עוד מדובר ב"סיכון ביטוחי" במובן הקלאסי אלא באירוע כמעט ודאי. במצב כזה, לטענתן, המנגנון הביטוחי כולו מאבד את ההיגיון הכלכלי והאקטוארי שעליו הוא מבוסס.

הוויכוח הזה איננו רק משפטי או כלכלי. הוא נוגע בשאלות יסוד של אחריות חברתית, גבולות השוק החופשי, תפקיד המדינה וייעודו המקורי של מוסד הביטוח.

מהו בעצם ביטוח?

כדי להבין את עמדת חברות הביטוח, יש להבין תחילה את עקרונות היסוד של עולם הביטוח. ביטוח אינו מנגנון שנועד לכסות כל נזק אפשרי בכל מצב. הביטוח מבוסס על רעיון של חלוקת סיכון בין רבים. קבוצה גדולה של מבוטחים משלמת פרמיה יחסית נמוכה, ומתוך הכסף המצטבר מפוצים המעטים שניזוקו בפועל.

המודל הזה עובד רק כאשר מתקיימים מספר תנאים בסיסיים:

* הנזק אינו ודאי.

* לא כל המבוטחים ייפגעו באותו זמן.

* ניתן להעריך סטטיסטית את הסיכון.

* הפרמיה שנגבית מספיקה לכיסוי הנזקים הצפויים.

כלומר, חברת הביטוח אינה "מהמרת" באופן עיוור. היא מבצעת הערכת סיכונים מדויקת ככל האפשר באמצעות אקטוארים, סטטיסטיקות, ניסיון עבר ומודלים כלכליים. כאשר הסיכון סביר ומפוזר, ניתן לבטח אותו. אולם כאשר ההסתברות לנזק עולה בצורה קיצונית – המנגנון כולו מתחיל לקרוס.

ההבדל בין "סיכון" לבין סכנה ברורה ומיידית

זה אולי ההבדל החשוב ביותר להבנת הסוגיה. ההגדרה המקובלת למונח "סיכון" בעולן הביטוח היא: אי ודאות לנזק. כאשר אי וודאות נעלמת, כלומר הנזק הופך להיות צפוי או מצד זני בלתי אפשרי – הביטוח אינו נכנס לתמונה או לחילופין עשוי לצאת ממנה.

ביטוח נועד להתמודד עם אי ודאות. אם קיים סיכוי מסוים שיתרחש נזק – ניתן לחשב אותו, לתמחר אותו ולפזר אותו בין ציבור המבוטחים.

אך כאשר מדובר באזור שבו כמעט ברור שיתרחש נזק, או כאשר הנזק נתפס כמיידי וממשי, כבר לא מדובר בסיכון רגיל אלא בסכנה צפויה כמעט בוודאות.

לדוגמה:

* עסק שנמצא באזור החשוף לסחיטה של דמי חסות

* עסק הממוקם באזור שמוצף כמעט מדי חורף.

* מפעל ליד קו עימות הסופג פגיעות חוזרות.

* מבנה באזור שבו קיימת הסתברות גבוהה מאוד לקריסה בשל הזנחה חמורה.

* עסק שפועל במבנה שאינו עומד בתקני בטיחות בסיסיים.

במקרים כאלה חברת הביטוח אינה ניצבת מול אי ודאות אלא מול הסתברות גבוהה מאוד לתשלום ודאי כמעט. מבחינה כלכלית, הדבר דומה לכך שאדם יבקש לרכוש ביטוח רכב לאחר שהתאונה כבר התרחשה.

הביטוח נועד להגן מפני אפשרות לנזק – לא לממן נזק צפוי מראש.

מדוע הדבר מקומם את הציבור?

למרות ההיגיון הכלכלי, הסירוב לבטח נתפס לעיתים כבלתי מוסרי ואף אכזרי.

בעל עסק קטן באזור מסוכן עשוי לטעון בצדק: “דווקא אני זקוק לביטוח יותר מכולם”

ואכן, מבחינה אנושית קשה להתעלם מהטענה הזו. עסק שפועל באזור מסוכן חשוף לעיתים להרס כלכלי מוחלט. ללא ביטוח, שריפה אחת, פגיעה ביטחונית או הצפה יכולים למחוק השקעה של שנים.

הבעיה היא שככל שהצורך בביטוח גדל – כך לעיתים פוחתת יכולתן של חברות הביטוח לספק אותו.

זהו פרדוקס יסודי בעולם הביטוח:

המקרים שבהם הביטוח נחוץ ביותר הם לעיתים המקרים שבהם קשה ביותר להעניק אותו.

ההיגיון האקטוארי שמאחורי הסירוב

חברת ביטוח איננה גוף צדקה. היא גוף עסקי שמחויב ליציבות פיננסית וליכולת לשלם תביעות לכלל המבוטחים.

כאשר חברה מבטחת סיכון גבוה מדי, היא עלולה להגיע למצב שבו:

* היקף התביעות עולה על סך הפרמיות.

* נגרמים הפסדים כבדים.

* נפגעת יכולת הפיצוי למבוטחים אחרים.

* החברה עצמה עלולה לקרוס.

למעשה, אם חברת ביטוח תבטח באופן בלתי מוגבל אזורים שבהם הנזק כמעט ודאי, היא תסכן לא רק את עצמה אלא גם את כלל ציבור המבוטחים.

הביטוח פועל על בסיס עקרון של פיזור סיכונים. כאשר כל הסיכונים מתממשים בבת אחת או בתדירות גבוהה מאוד – הפיזור מאבד משמעות.

חברת ביטוח רשאית לבחור אילו סיכונים לבטח, כל עוד אינה פועלת באפליה אסורה. הביטוח הוא חוזה מסחרי המבוסס על הסכמה בין הצדדים. חברה אינה חייבת לקבל כל סיכון בכל מחיר.

מעבר לכך, קיימת גם טענה מוסרית הפוכה:

אם יחייבו חברות ביטוח לבטח כל סיכון, הדבר יוביל בהכרח לעליית פרמיות עבור כלל הציבור.

כלומר, הציבור כולו יממן באמצעות מחירי הביטוח את הסיכונים החריגים של קבוצות מסוימות.

השאלה היא עד כמה ראוי להטיל את הנטל הזה על כלל המבוטחים.

ומה לגבי אחריות המדינה?

כאן נכנסת לתמונה שאלה רחבה יותר:

כאשר השוק הפרטי אינו מסוגל להתמודד עם סיכון קיצוני – האם המדינה צריכה להתערב?

במקרים רבים התשובה היא כן.

מדינות רבות בעולם מפעילות מנגנוני ביטוח ממשלתיים או קרנות סיוע לאזורים בסיכון גבוה. הסיבה לכך פשוטה: ישנם סיכונים שחברות ביטוח פרטיות אינן יכולות או אינן רוצות לשאת בהם לבדן.

המדינה, לעומת זאת, יכולה לפרוס את העלויות על כלל הציבור באמצעות מיסוי, סבסוד או ערבויות ממשלתיות.

כך למעשה נוצר איזון:

הביטוח הפרטי מטפל בסיכונים רגילים, והמדינה מתערבת במצבי קיצון.

החשש מ"סיכון מוסרי"

סיבה נוספת שבגללה חברות ביטוח נזהרות מאזורים מועדים לפורענות היא החשש ממה שמכונה בעולם הביטוח “סיכון מוסרי”.

כאשר אדם יודע שהוא מבוטח לחלוטין, הוא עלול לעיתים להפחית מאמצעי הזהירות שלו.

לדוגמה:

* עסק שלא משקיע במיגון מתאים.

* בעל נכס שמתעלם מהוראות בטיחות.

* מפעל שאינו מתחזק מערכות כיבוי אש.

אם חברות הביטוח יעניקו כיסוי מלא גם במצבים מסוכנים במיוחד, ללא תנאים וללא מגבלות, הן עלולות לעודד חוסר אחריות.

לכן פוליסות רבות כוללות:

* דרישות מיגון מחמירות.

* השתתפות עצמית גבוהה.

* חריגים מסוימים.

* תנאי בטיחות מחייבים.

הגבול הדק בין רווחיות לאחריות חברתית

עם זאת, גם חברות הביטוח אינן פטורות מביקורת. יש הטוענים כי לעיתים חברות ביטוח משתמשות בטענת "סיכון גבוה" באופן רחב מדי, בעיקר כדי להימנע מסיכונים שפוגעים ברווחיותן. במקרים כאלה עולה השאלה האם חברות הביטוח עדיין ממלאות את ייעודן החברתי.

הרי הביטוח לא נועד רק להרוויח כסף. הוא גם מנגנון חברתי שנועד להעניק יציבות וביטחון כלכלי.

לכן האתגר האמיתי הוא למצוא איזון בין: יציבות פיננסית של חברות הביטוח,  לבין נגישות ציבורית לכיסוי ביטוחי.

העתיד: עולם של סיכונים הולכים וגוברים

שינויי אקלים, מתיחות ביטחונית, צפיפות עירונית וסיכוני סייבר הופכים את עולם הביטוח למורכב יותר מאי פעם.

ייתכן שבעתיד יותר ויותר אזורים ותחומים יוגדרו כ"קשים לביטוח". המשמעות היא שחברות ביטוח ייאלצו:

* להעלות פרמיות,

* לצמצם כיסויים,

* או לסרב לבטח סיכונים מסוימים.

במקביל, ייתכן שהמדינות יידרשו להרחיב את מעורבותן וליצור פתרונות ציבוריים חדשים.

סיכום

סירובן של חברות ביטוח לבטח עסקים באזורים מועדים לפורענות מעורר כעס מובן. בעלי עסקים הנמצאים בחזית הסיכון מרגישים לעיתים כי המערכת נוטשת אותם דווקא ברגע שבו הם זקוקים לה ביותר.

עם זאת, מבחינה מקצועית וביטוחית קיימת היגיון עמוק מאחורי הסירוב. ביטוח מבוסס על אי ודאות ועל פיזור סיכונים. כאשר הנזק הופך כמעט ודאי, או כאשר ההסתברות לפגיעה גבוהה במיוחד, המנגנון הביטוחי מאבד את יסודותיו הכלכליים.

במילים אחרות:

ביטוח נועד להתמודד עם סיכון – לא עם ודאות לנזק.

כאשר מדובר בסכנה ברורה, מיידית וממשית, האחריות עוברת לעיתים מהשוק הפרטי אל המדינה והחברה כולה.

האתגר הגדול של השנים הקרובות יהיה למצוא את נקודת האיזון בין הצורך להגן על עסקים ואזרחים לבין מגבלותיו האמיתיות של עולם הביטוח.

סייג חשבו בביטוח רכב בישראל – חברות הביטוח אינן מחויבות לקבל כל בעל רכב לביטוח אבל ... מדובר בביטוח חובה ולשם כך נועד ונוסד תאגיד הפול שכן מחויב לקבל כל מי שפונה אליו בבקשה לביטוח רכב כאשר עלויות הביטוח באמצעות הפול גבוהות יותר מאלו של המבטחים

4/5/2026

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright