היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

ממשלת ישראל בישלה דייסה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 


על ביטוח  | ספרות ולימוד  |  ביטוח עסקים |  ביטוחי פרט  |  סיכונים  | סוכנים ומבטחים



טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


ממשלת ישראל בישלה דייסה - לשוטרים ולסוהרים לא נתנה

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים

 

 

 

איור של סמל משטרת ישראל על כף יד

סיפור המסגרת שברקע הפסיקה התקדימית מיום 24/6/2017 של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו בתיקים: ס"ע 28000-06-10, ס"ע 28031-06-10, ס"ע 27985-06-10, ס"ע 27970-06-10, ס"ע 27833-06-10, דומה להפליא לסיפור הילדים הישן והידוע: "סבתא בישלה דייסה".

 

בתפקיד הסבתא במקרה הנוכחי משמשת ממשלת ישראל שבישלה  החלטה ביום 22/1/1979, החלטה אשר אושרה בהחלטה מיום 4/2/1979 (הידועה בשם ש/33) ובהחלטה נוספת של הממשלה מיום 8/12/1985, קבעה בעניין שכר השוטרים והסוהרים, כי "..תישמר ההשוואה בין שכר שוטרים לבין השכר בצה"ל" וכי תוקם וועדת מעקב, בהרכב נציג נציבות שירות המדינה, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר ונציגים שייבחרו ע"י שר הפנים, שמחובתה לעקוב אחר השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר.

 

בדיוק כמו בסיפור הילדים הישן, המסופר עם הדגמה על כף ידו של הילד בתנועת בחישה ונגיעה בכל אצבע מאצבעות היד שמסמלת את מי שזכה או שלא זכה לקבל את הדייסה, הרי שגם כאן, מדובר בידיים (זרועות הביטחון של מדינת ישראל) כאשר השוטרים והסוהרים הם בתפקיד הזרת, האצבע הקטנה, שלא זכו ליהנות מהתוספת השכר הייחודית שהוענקה למשרתי הקבע בשנת 2006.

 

כמו באותו סיפור ישן, לא הסכימו השוטרים והסוהרים עם רוע הגזירה, בכו והלכו ובמקרה שלנו, עשו ניסיונות נואשים לקבל מהדייסה, ישירות מהמדינה, אך סורבו ובסופו של יום הגיעו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

 

כמקובל במאבק משפטי ארוך וממושך (ההליכה נמשכה על פני שבע שנים במרתון משפטי מתיש ומייגע) גייסו השוטרים והסוהרים לעזרתם (המיוצגים בסיפור ע"י הזרת, שהיא האצבע הכי קטנה והכי חלשה שבכף היד) את גיבורי העל בתחום המשפט והם עו"ד ברוך אברהמי, אשר כיהן בעברו בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לתפקיד הסופר-מן ואת עו"ד רחל סודאי-רטוביץ, ממשרדו של עו"ד אברהמי אשר כיהנה בעברה גם כמשנה לממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, לתפקיד הוונדר-וומן.

 

גיבורי העל בסיפור המשפטי שלנו, כאמור, לא הגיעו לתוצאה הטובה כהרף עין, היות ובמציאות הגבורה של המשפטנים נמדדת במקצוענות, התמדה והשקעה מסיבית על פני זמן של יכולת התמדה, שקידה וידע מקצועי.

 

השקעה שנמשכה במקרה הנדון על פני תקופה של שבע שנים!

 

בסופו של ההליך המשפטי, נתקבלה כאמור החלטה תקדימית על ידי הרכב השופטים שכלל את כב' השופט  אורן שגב, נציג  ציבור (עובדים) מר מוחמד מנסור ונציגת ציבור (מעסיקים) וגב' שרה חורש.

 

ההחלטה קבעה,  כי הצדק הוא עם התובעים במשפט: פיני צרויה, ירון נוימן, אתי גבאי, שרה מנשה ושרי בן יהודה, אשר יוצגו ע"י משפטני העל.

 

נקבע, כי עניינם של השוטרים והסוהרים בנוגע להשוואת שכרם, כאמור בהחלטת הממשלה, צודק וכי המדינה הפרה את חובת תום הלב המוגברת שחלה עליה כי נאסר על השוטרים להתארגן, וכי משרד האוצר נקט במדיניות הסותרת את החלטות הממשלה מבלי שהוסמך לכך.

 

על כן הורה בית הדין שהעניין יחזור לדיון מחודש בפני וועדת המעקב. זאת, על מנת שתמלא במלואן את חובתיה על פי הסמכויות שהוענקו לה, ועל מנת שתדון כיצד ליישם בפועל של ההחלה הנ"ל. בין היתר, תדון הוועדה במועד שממנו יש להחיל את תוספת השכר. הוועדה אמורה להתכנס על פי האמור בפסק הדין בתוך 45 יום ממועד פרסומו של פסק דין זה ועל החלטותיה להיות מפורטות ומנומקות כדבעי.

 

נכון למועד כתיבת שורות אלו, בניגוד לסיפור הישן שנגמר בדגדוג הילד בבית השחי, נראה שהפסיקה התקדימית, אינה מדגדגת לממשלת ישראל אשר היא עצמה בישלה את הדייסה, אך אינה מוכנה לחלק אותה לילדיה שעושים ימים ולילות בשמירה על ביטחוננו אך ורק בגלל שיקולי התקציב שמנחים אותה ובניגוד להוראות פסק הדין הארצי בעניין גרשון משנת 1979 לפיו שיקולי תקציב אינם אמורים  להוות עילה לאי תשלום שכר לשוטרים מכוח ההחלטה שהממשלה עצמה קיבלה.

 

ובינתיים, לפי הפרסומים, הממשלה טרם טרחה להקים את וועדת המעקב שאמורה להתכנס בעוד כשבועיים ימים...

 

על כן נראה כי עבודתם של משפטני העל, עורכי הדין אברהמי ורטוביץ, תשוב ותידרש גם בעתיד לצורך מימוש הקביעה בפסק הדין.

 

ומכאן למבחר ציטוטים מתוך פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה:

"

"42. ראשית, מקובלת עלינו טענת התובעים כי על המדינה היה להביא לידיעת התובעים בזמן אמת את דבר ההחלטה על אודות תשלום התוספת למשרתי הקבע, וזאת מכוח חובת תום הלב הכללית החלה עליה כמעסיק, אך גם מתוקף החלטות הממשלה. עוד מקובלת עלינו הטענה כי, הלכה למעשה, משרד האוצר החיל מדיניות סותרת להחלטות הממשלה מבלי שהוסמך לכך, ובכך נפגע אינטרס ההסתמכות של התובעים. הדבר גם עומד בסתירה לובתה המוגברת של המדינה לנהוג כמעסיקתם של התובעים בתום לב, וזאת בשים לב לעובדה שנאסר עליהם להתארגן...

 

49. החלטת ועדת המעקב שלא לאשר החלת התוספת על המשרתים במשטרה ובשב"ס בשל "היעדר הסכמה בין חברי ועדת המעקב", אינה מתיישבת עם החלטת הממשלה, והלכה למעשה, מאיינת אותה כליל. החלטה זו נעדרת הנמקה כנדרש וממילא לא ניתן להתחקות אחר השיקולים שהנחו אותה.

...

51. מדובר אפוא בחריגה מובהקת מהמנדט שניתן לוועדה לעקוב אחרי השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל ולקבוע כיצד להחילם על המשרתים במשטרה ובשב"ס. חריגה זו מצדיקה את התערבותו של בית הדין.

...

55. לפיכך, הגם שהצדק עם המדינה כי על גמלאי המשטרה ושב"ס חל חוק הגמלאות, הרי שמשעה שתוספת השכר שולמה גם לגמלאי צה"ל, לא מצאנו כי קיים בסיס ענייני לאבחנה בין אלה לבין השוטרים והסוהרים המצויים בגמלאות, כמפורט בפרק ח' לסיכומי המדינה.

 

56. צודקת המדינה בטענתה כי לוועדת המעקב הסמכות לבחון את התוספת המשולמת למשרתים בקבע מבחינה עניינית. מסקנה זו מתבקשת מפרשת גרשון, אלא שאנו סבורים כי במקרה דנן, ככל הנראה, בשל ההשלכות הכספיות העצומות שיש להחלת תוספת השכר על ציבור התובעים וגמלאיהם, לא נעשתה אבחנה עניינית די הצורך, שכן לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית כי הוועדה ישבה על המדוכה וקיבלה החלטה מושכלת ומנומקת לאחר שהובאו בפניה נתונים או לאחר ששמעה עדויות בעניין. כך או כך, הנמקה כאמור לא נמצאת בהחלטה.

...

58. לא נעלמו מעינינו הסברי המדינה, אשר נשענו בחלקם על עדויות העדים מטעמה, בכל הקשור להבדלים, חלקם ברמה של דקויות והסברים בין השורות, על השוני המהותי בין משרתי הקבע המובהק שזכו לתוספת לבין קבוצת התובעים והעומדים מאחוריהם, כגון: השינויים המבניים שעברו על צה"ל במשך השנים האחרונות – הרקע לאישור התוספת בצה"ל, כפי שהדבר הוגדר בפרק ד' לסיכומי המדינה (סעיפים 44 ואילך). אלא שאין בידינו לקבל את האבחנה הזו, נכונה ככל שתהייה, מן הטעם שההבדלים המבניים בין צה"ל לבין משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, הנם הבדלים שהיו מאז הקמת הגופים, כל אחד בהתאם להגדרתו ולהגדרת משימותיו – הבדלים שחזקה על חברי הממשלה שקיבלו את החלטה ש/33 ושבו ואשררו אותה שנים לאחר מכן בהחלטה 1156, שהיו ידועים להם היטב.

...

64. באשר להיבט התקציבי (פרק ט' לסיכומי המדינה), חרף המשמעות התקציבית כבדת המשקל שיש לקבלת התביעה, ברי, כי שעה שממשלות ישראל השונות, אשר קיבלו את החלטה ש/33 ושבו ואשררו אותה, הן לקחו בחשבון את ההשלכה הכספית שיש לכך מבחינת תקציב המדינה ותקציבי המשטרה ושירות בתי הסוהר. כך או כך, חברי הוועדה אינם יכולים להביא לביטולה באמצעות אי קבלת החלטה על אופן יישומה."

 

 

פורסם ביום 23/7/2017

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright