היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

משתמש עיקרי ברכב

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

אין להעתיק את המדריכים, לפרסמם או לעשות בהם כל שימוש אחר

 

 

 

 

תביעות ביטוח רכב

 

משתמש עיקרי ברכב - האב הבן והפוליסה

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים

 

 

 

צילום אילוסטרציה של רכב מעוך לאחר תאונהפסק הדין שניתן בתיק ת"א (עכו) 17173-10-10 פרג' ואח' נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח, זכה לסיקור נרחב בתקשורת ולהתייחסות של עו"ד ג'ון גבע במסגרת הרצאתו בכנס אלמנטאר 2012.

 

מה שמעניין בפסק הדין הוא, שחברת הביטוח היתה יכולה, לדעתי, לחמוק בקלות רבה ולא לשלם את התביעה, אלמלא צרפה לפוליסת הביטוח מסמך שהוא טופס לאישור ההתקשרות הטלפונית המהווה למעשה, חלופה להעתק של הצעת ביטוח מלאה וחתומה שאמורה להימסר למבוטח יחד עם הפוליסה ע"י חברות ביטוח מסורתיות העובדות באמצעות סוכנים.

 

המחלוקת כולה, כפי שיובהר להלן, נסבה סביב הגדרתו של המשתמש העיקרי כעניין מהותי בפוליסה לביטוח רכב. אכן, בקריאה של תנאי הפוליסה התקנית לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון אשר היתה בתוקף במועד עריכת הביטוח, סעיף 19 (ב) "גילוי ושינוי בענין מהותי", מגדיר כעניין מהותי, בין היתר, גם "זהות הבעלים או המחזיקים דרך קבע ברכב ועיסוקיהם...". אולם מסמך אישור ההתקשרות הטלפונית עם חברת הביטוח, אינו כולל את נושא המשתמש העיקרי ברכב.

 

כאן המקום להבהיר את אחריותו של המבטח לניסוח מסמכי הפוליסה השונים ובכלל זה הצעת הביטוח והנספחים השונים עליהם אמור לחתום המבוטח והמלל הקבוע המופיע בדף רשימת הפוליסה (בנק הסעיפים). הפרשנות של בתי המשפט, במקרה של חוסר בהירות תהיה כנגד הגורם שניסח את המסמכים ובמקרה של תביעות ביטוח, כנגד חברת הביטוח שהיא זו אשר ניסחה את הפוליסה ומסמכיה.

 

במאמר מוסגר, אעיר, כי פרויקט הכנת פוליסה בעבור חברת ביטוח הנעשה על ידי, כיועצת לתנאי פוליסה, כולל תמיד התייחסות לכל המסמכים הרלוונטיים ולדעתי, חבל, כי הפיקוח שכותב את הפוליסות התקניות אינו מתייחס לכל המסמכים של הפוליסה אלא לתנאים האחדים בלבד או מה שקרוי בעגה המקצועית ה"גקט" של הפוליסה בלבד.

 

נחזור לסיפור העלילה של פסק הדין ניתן ביום 11/11/2012 ע"י השופטת ג'ני טנוס מבית משפט השלום בעכו. התובעים הם אב ובנו פראג' פרג' (האב) וסלימאן פרג' (הבן – נהג צעיר) שהיו מיוצגים ע"י עו"ד סולימאן עאמר. חברת הביטוח היא ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ שהיתה מיוצגת ע"י עו"ד אמיר עזר.

 

מדובר בביטוח מקיף לרכב הכולל כיסוי לנהיגה של נהג צעיר שנערך לרכב שהיה שייך לבן שהיה מבוטח באמצעות החברה לביטוח ישיר  בפוליסת ביטוח "מקיף" כאשר המבוטח על-פי הפוליסה היה האב המוגדר גם כנהג העיקרי לפי הפוליסה.

 

במהלך תקופת הביטוח ארעה תאונת דרכים כאשר הבן נהג ברכב אשר כתוצאה ממנה נגרם לרכב אובדן גמור (טוטל לוס).

 

חברת הביטוח אישרה דבר קיומה של הפוליסה אך סירבה לשלם תגמולי ביטוח וטענתה, כי המבוטח שאינו הבעלים של הרכב, רכש אצלה פוליסה ומסר נתונים כוזבים לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב, במטרה לרמות את חברת הביטוח במטרה להוזיל את הפרמיה בסך 9,900 ₪ אותה אמור היה לשלם הבן אילו ערך את הביטוח על שמו בהיותו נהג צעיר.

 

מסתבר, כי לפני שהאב ערך את הביטוח לרכב, פנה לחברת ביטוח ישיר הבן שהיה נהג צעיר וחדש, והשיב, כי הוא הנהג העיקרי ברכב ובשל  גילו הצעיר והעדר ניסיון נהיגה, הוא התבקש לשלם עבור הביטוח פרמיה גבוהה במיוחד. במהלך אותו יום, פנה האב לחברת הביטוח  וביקש לרכוש את הפוליסה על שמו ומסר, כי הוא ובנו ינהגו ברכב. האב קיבל הצעת מחיר נוחה בהרבה והתבקש לשלם רק 4,923 ₪. שתי הפניות נעשו באמצעות אתר האינטרנט של החברה.

 

האב קיבל הצעת מחיר נמוכה בהרבה מזו שקיבל הבן וערך את הביטוח לרכב על שמו.

 

חברת הביטוח, ביקשה לדחות את התביעה לגבי המבוטח שאינו הבעלים של הרכב בטענה להיעדר זיקת ביטוח וכן בשל העובדה שפעל בדרכי מרמה במטרה להוזיל את הפרמיה.

 

בסופו של דבר, חויבה חברת הביטוח לשלם את הנזק על ידי בית המשפט בשל חוסר התייחסות לנושא "המשתמש העיקרי".

 

מתוך פסק הדין:

 

"עיון במפרט המצורף לאותו מכתב מגלה שיש בו פרטים בנושאים שונים, כגון: נתוני הרכב המבוטח, רכיבי הכיסוי הביטוחי הנכללים בפוליסה, מטרות השימוש ברכב, שהן "למטרות חברתיות ופרטיות בלבד", וכן פירוט לגבי הנהגים שרשאים לנהוג ברכב, שהם כל "נהג שברשותו רישיון נהיגה בר תוקף.... שהתקבל לפני פחות משנה ובתנאי שגיל הנהג יהיה מעל 18 שנים". פרט לאלה, אין כל זכר או התייחסות לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב או המחזיק בו דרך כלל.

 

בנוסף לכך, בדף ההודעה על צירוף הפוליסה נכתב "פוליסה זו יחד עם המפרט מהווה חוזה בינך לבין אי.די. איי חברה לביטוח בע"מ" . ובהמשך נכתב, "הפרטים במפרט הינם אלה שמסרת לנו בשיחה/ות הטלפונית המהווה בסיס להתקשרות..." (ההדגשה אינה במקור).

 

יוצא אפוא, שבנסיבות המקרה דנן זהות הנוהג העיקרי ברכב לא היתה בסיס להתקשרות בין הנתבעת לבין התובע 1, שכן אם המפרט מונה את הפרטים אשר היוו בסיס להתקשרות עמו, ואם המפרט אינו כולל התייחסות לגבי זהות הנוהג העיקרי ברכב, אזי המסקנה המתבקשת היא שבעבור הנתבעת זהות הנוהג העיקרי לא היתה 'עניין מהותי' כהגדרתו בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח.

 

על מנת להשלים את התמונה, לא אפטור את עצמי מלבחון את הוראות הפוליסה הרלוונטיות לסוגיה. סעיף 4 בפרק ד' לפוליסה דן עפ"י כותרתו ב-'גילוי ושינוי בעניין מהותי'. לפי האמור בסעיף 4.2 מאותו פרק: "עניין מהותי הוא עניין ששאלה לגביו הוצגה בהצעת הביטוח או בכל דרך אחרת בכתב...". בסעיף משנה 4.2.4 צוין, שגם "זהות וגיל הבעלים או המחזיקים דרך קבע ברכב" הם עניין מהותי.

 

במבט ראשון ניתן היה לסבור, כי זהות המחזיק דרך קבע ברכב – שבאותה מידה הוא גם הנוהג העיקרי ברכב – היא עניין מהותי, ולכן תשובה כוזבת בעניין זה יכולה לשמש עילה למתן פטור לנתבעת מחבותה הביטוחית אם יתברר כי התשובה ניתנה בכוונת מרמה. אלא מאי, סעיף 4.1 מאותו פרק מבהיר, כי "פוליסה זו הוצאה על סמך התשובות שנתן המבוטח...למבטח על כל השאלות שנשאל בהצעה ששימשה בסיס לפוליסה..." (ההדגשה אינה במקור).

 

צא ולמד, כי גם לפי לשון הפוליסה, ההתקשרות אשר הביאה להוצאת הפוליסה נעשתה על סמך ההצעה ששימשה בסיס לפוליסה, ולא על סמך נתונים נוספים שייתכן כי המידע אשר נמסר לגביהם לא היה נכון.

 

ואולם יודעים אנו כעת, שהמפרט מנה למעשה את כל הנתונים עליהם התבססה הנתבעת לשם הוצאת הפוליסה, ובו כזכור, לא היתה כל התייחסות או שאלה לגבי זהות הנוהג העיקרי. ואם לא די בכך כדי להסיר כל ספק בעניין, הרי שבתחתית העמוד הראשון של המפרט נרשם בצורה מפורשת, כי "מפרט זה מחליף כל הצעה ו/או מפרט קודם לפוליסה זו" (ההדגשה אינה במקור) – ללמדנו, כי המפרט בא במקום ההצעה הטלפונית או האינטרנטית שהיתה בין הצדדים.

 

הנה כי כן, אף בהינתן העובדה כי התובע 1 מסר תשובה כוזבת לגבי זהות המשתמש העיקרי ברכב, הרי שמהמסמכים אשר נוסחו על ידי הנתבעת עולה, כי היא עצמה לא התייחסה לנתון זה כחלק מהבסיס עליו קמה ההתקשרות החוזית בין הצדדים."

 

המסקנה אותה חברות הביטוח אמורות להסיק מפסק הדין, לדעתי, אמורה להוביל לניסוח זהיר יותר של הצעות ביטוח, מסמכי התקשרות ו"בנק הסעיפים" ברשימת הפוליסה וגם הימנעות מביטוח רכב השייך לבן בפוליסה ע"ש האב או קרוב משפחה אחר שמחזיק ברכב אחר שנמצא בבעלותו או המסופק לו באמצעות מקום העבודה. בכל הקשור ברכישת ביטוח באמצעות האינטרנט, ברור, כי עניין זה אמור להיות כרוך בעלות לא מבוטלת למימון תכנות מצד אחד אולם החיסכון של תביעות ביטוח ועגמת נפש עשוי להתברר ככדאי למבטח, כאשר חישוב הכדאיות למבטח אמור לקחת בחשבון את העלות הכוללת של התביעות אותן יכול המבטח למנוע בדרך זו.

 

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright