היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

אי המצאת הפוליסה המלאה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 


על ביטוח  | ספרות ולימוד  |  ביטוח עסקים |  ביטוחי פרט  |  סיכונים  | סוכנים ומבטחים



טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


 

העליון על אי המצאת הפוליסה המלאה למבוטח

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים וחברה בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית

 

 

 

 

פוליסה של חברת יהודה מתוך מדריך ההיסטוריה של הביטוחפסק דין מעניין ביותר ניתן ביום 14/5/2018 על ידי שופט העליון נ' הנדל (בהסכמת השופטים א' שהם וי' וילנר) בעניין התוצאות המתחייבות מאי מסירת הפוליסה המלאה למבוטח. רע"א  4032/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ומאיר רמות סוכנות ביטוח בע"מ נ' חברת ס.א.ל  שיווק ביצים בע"מ ואח'.

 

השופט הנדל, דחה את בקשת רשות ערעור של סוכנות הביטוח ושל חברת הביטוח על פסיקת המחוזי בירושלים אשר קיבל את ערעור המבוטחים וחייב אותן לשלם למבוטחים תגמולי ביטוח בגין גניבת משאית לאחר ניטרול מערכת האיתור במשאית. כך נמצא, כי המשאית נגנבה בידי "משתמש חוקי", כלומר, משתמש שידע את קוד הפעלת המערכת במשאית.

 

חברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי הביטוח, בנימוק שהמשאית נגנבה תוך מעורבות של נהגי החברה בהתבסס על שני סייגים בפוליסת הביטוח: הראשון, סייג השולל כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה על ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עמו וסייג השני השולל את הכיסוי במקרה של אי הפעלת אמצעי מיגון כנדרש.

 

השלום קבע, כי ארע מקרה ביטוח, כלומר, המשאית נגנבה. עוד נקבע בשלום, כי היא נגנבה בידי עובד של המבוטח, ובכך נשלל הכיסוי הביטוחי. בנוסף דחה השלום את טענת המבוטח לפיה לא קיבל את הפוליסה משני נימוקים: הראשון  כי המבוטח טען שלא קיבל את הפוליסה של המשאית שנגנבה, אך אישר כי נמסרו לו הפוליסות של יתר הרכבים. הנימוק השני מקורו במכתב דרישת התשלום של סוכנות הביטוח על גביו נכתב: "מצ"ב ביטוח מקיף למשאית".

 

המחוזי שדן בערעור המבוטח אימץ את קביעותיו העובדתיות של השלום למעט הממצא לפיו הפוליסה נשלחה על ידי המבטחת. נקבע כי לא נמצאה הוכחה למשלוח הפוליסה, ועל כן לא ניתן לקבוע שהיא התקבלה אצל המבוטח. נמצא, כי מכתב דרישת התשלום אינו מספק, מאחר שלא הוכח כי הפוליסה צורפה אליו. על כן, המבטחת מנועה מלהסתמך על סייגי הפוליסה ועליה לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח. עוד נקבע במחוזי, כי הסייג בעניין אי הפעלת אמצעי מיגון, אינו רלוונטי כאשר עובד שמעל באמון המעסיק נטרל את מערכת האזעקה. אין לראות בכך מחדל של המעסיק באי הפעלת האמצעים.

השופט הנדל מהעליון דחה, כאמור, את הערעור, תוך שהוא מסתמך על הוראות חוק חוזה הביטוח ומתעלם לחלוטין מחוזר ביטוח כללי 1997/5 מיום 9/12/1997  בעניין "אי המצאת הפוליסה המלאה ותנאי הפוליסה (ה"רשימה") למובטחים" שהיה מביא את בית המשפט העליון לתוצאה דומה ובדרך קצרה בהרבה, להערכת הח.מ.

 

מתוך פסק הדין:

 

"...חוק חוזה הביטוח. מדובר בחוק ייחודי, שנועד להסדיר חוזים המאופיינים בפערי כוחות גדולים בין החברה המבטחת, שהינה גוף מקצועי ומומחה בעל איתנות פיננסית; לבין המבוטח, שבדרך כלל אינו בעל מומחיות בתחום הביטוח. ההכרה בפערי הכוחות היא העומדת בליבת התכלית הצרכנית של החוק, והיא שהביאה את המחוקק להרחיב את החובות המוטלות על המבטח תוך צמצום החובות המוטלות על המבוטח

...

בחוזה מעין זה אין משא ומתן אקטיבי וחופשי בין הצדדים, ולא פעם המבוטח נחשף לסייגים לראשונה עם קבלת פוליסת הביטוח, לאחר שנכרת החוזה. אכן, יש פיקוח הדוק על תנאי חוזה הביטוח, בין היתר על מנת להגן על זכויות המבוטח. ואולם, אין זה גורע מפערי הכוחות בין הצדדים – הנותרים על אף ההקפדה על תנאי הפיקוח. הנימוק השני הוא מועד קבלת טענת הפטור, אשר מטבע הדברים מועלית רק לאחר התרחשות אירוע הביטוח. בנקודת זמן זו פערי הכוחות בין הצדדים באים לידי ביטוי בעוצמה גבוהה. הנימוק השלישי הוא העובדה שחבות המבטחת הינה בינארית – "הכל או כלום" – ולכן על בית המשפט לנקוט משנה זהירות עת הוא מכיר בטענת סייג או פטור מחבות ...

 

יש לשוב לקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המשיבה לא הייתה מודעת בפועל לקיומו של הסייג. קביעה זו נסמכה על כך שטופס הבקשה לעריכת הביטוח של המבקשת אינו כולל כל אזכור לסייג שעניינו גניבת רכב על ידי או בסיוע עובד; וזאת בניגוד לסייג הנוגע להתקנת אמצעי מיגון, אשר הודגש בטופס.

...

באי מסירת הפוליסה לידי המשיבה המבקשות הפרו שלוש חובות מרכזיות: חובת המסירה של הפוליסה לידי המבוטח, חובת הגילוי וחובת הווידוא. חובת המבטח למסור את פוליסת הביטוח לידי המבוטח מעוגנת בסעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח. חובה זו אינה דרישה פורמאלית או טכנית. המהות בתנאי היא מתן הזדמנות למבוטח לדעת את זכויותיו ולעמוד עליהן בעת הצורך, וכן לכלכל את צעדיו בנושא הביטוח. כלל זה מפנים את ההכרה בפערי הכוחות בין המבטח לבין המבוטח... נוכח תכלית זו, בית משפט זה קבע כי הפרת חובת המסירה מובילה לכך שהמבטח מנוע מלהישען על הסייגים המופיעים בפוליסה...

...

בבסיס שלוש החובות תכלית כפולה: זכות המבוטח לכלכל את צעדיו ותום הלב החוזי. לאור תכליות אלו, נבחן עתה את הטענה הנוספת שבפי המבקשות, לפיה אין קשר סיבתי בין אי המצאת הפוליסה למשיבה לבין הנזק שנגרם לה, אף אם המשיבה נעדרת מודעות בפועל; זאת נוכח העובדה שסייג הגניבה בשיתוף עם עובד מופיע בכל הפוליסות הקיימות בתחום. בהיעדר קשר סיבתי, סבורות המבקשות כי אין ליתן את הסעדים המבוקשים על ידי המשיבה, ויש להעניק תוקף לסייגים הקיימים בפוליסה.

...

עת עסקינן בסייגים, חשיבות הידיעה על אודותיהם כוללת את יכולתו של המבוטח לנקוט צעדים שעשויים להקטין את הסיכוי להתממשותם. לא מדובר בחובה על המבוטח לפעול בצורה כזו או אחרת, אך הוא רשאי לטעון כי אי הידיעה פגעה ביכולתו לכלכל את צעדיו. השמת דגש על יכולת המבוטח "לפעול נגד הסייג", ראויה גם נוכח הנטל הדל המוטל על המבטחת – מסירת פוליסת הביטוח, בהתאם להוראות החוק. ההכרה באפשרות המבוטח להתגונן כנגד התרחשות הסייג ולהקטין את הסיכוי לתחולתו, נותנת ביטוי לתכליתו הצרכנית של החוק. מסקנה זו אך מתחזקת לאור התכלית המונחת בבסיס החובות הפסיקתיות – תום הלב. נוכח מאפייני חוזה הביטוח, לרבות פערי הכוחות בין הצדדים, אין מדובר בחוזה רגיל. בשל כך, לא בנקל יפטור בית המשפט את המבטחת מחובותיה, הן אלו המעוגנות בחוק והן אלו שכוננה הפסיקה. בענייננו לא עלתה הצדקה לחרוג מכלל זה.

...

המבקשת לא הוכיחה כי הפוליסה הרלוונטית הוגשה לממונה של שוק ההון ביטוח וחיסכון, בהתאם למצוות הדין. על כן, לא הוכחה תחולת הסעיף בענייננו. שנית, ואף אם נניח כי הסעיף חל על המקרה דנן, הפרשנות המקובלת לדיבר "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח", היא כי ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 2(ב) נועד למלא את החלל בתקופת הזמנים שבין מועד כריתת החוזה לבין מועד מסירת הפוליסה למבוטח, שעליה להיעשות במהירות הראויה (ולר, עמוד 222). ואגב, תוצאה זו תואמת את הרציונל של סעיף 11 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, לפיו חיוב לעשות דבר בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעו שיש לעשות אותו "במהירות הראויה".

 

אין בסעיף כדי להתגבר אפוא באופן גורף על אי המצאת הפוליסה. מסקנה אחרת – לפיה ניתן לפנות להוראות סעיף 2(ב) כל אימת שהפוליסה לא נמסרה למבוטח – עשויה לעקר מתוכן את חובת המסירה וכן את חובת ההבלטה המעוגנת בסעיף 3 בחוק, המגבילה את חוזה הפוליסה מהבחינה הצורנית. חובת המסירה נועדה לאפשר למבוטח להכיר את זכויותיו ולעמוד עליהן, בעוד שפניה גורפת לתנאים הכלליים הנהוגים באותו סוג ביטוח חותרת תחת התכלית הצרכנית של החוק. כך, עשוי להתאפשר למבטח להחיל על המבוטח תנאים וסייגים שהוא לא בהכרח הסכים להם, ואף לא היה מודע אליהם בפועל. לא למותר לציין כי במקרה שלפנינו חלפו כשישה חודשים בין כריתת חוזה הביטוח לגניבת המשאית, בהם לא נמסרה הפוליסה לידי המשיבה – פרק זמן שאינו בגדר "תקופת ביניים", ואף המבקשות לא ניסו לטעון אחרת.

 

נסכם את העיקר. בחוק חוזה ביטוח ישנן לצד דרישות פורמאליות גם דרישות מהותיות. כדוגמא, החובה למסור את הפוליסה לידי המבוטח, אותה יש למלא "במהירות הראויה", וכן חובת הגילוי וחובת הווידוא.

...

במקרה דנן, לצד הפרת החובות המוטלות על המבקשות, נפגעה בפועל זכותו של המבוטח לפעול כדי להקטין את הסיכוי להתממשות הסייג. לשון אחר – נגרם נזק הגנתי. לפיכך, ישנו קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם למבוטח, ודין הערעור להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי נותרת אפוא על כנה."

 

פורסם ביום 16/5/2018

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright