היום :

ביטוח - דף הבית I

טיפ השבוע I

צרו קשר I

אודות חברת הביטוח מנורה

היועצת קטיה שורצמן

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.

עודכן ביום 1/2/2026

פורסם ביום 22/1/2025

בנוף הכלכלי התזזיתי של מדינת ישראל, בו חברות ענק קמות ונופלות, מתמזגות ומשנות בעלות, ניצבת חברת "מנורה מבטחים" כסמל נדיר ליציבות, חזון ארוך טווח וניהול שמרני אך נועז. מה שהחל כיוזמה צנועה של סוכן ביטוח אחד בירושלים של ימי המנדט, צמח והפך לגוף המנהל את כספי הפנסיה של רוב אזרחי ישראל. זהו סיפור על אנשים, על החלטות בצמתים קריטיים, ועל היכולת לראות את הנולד בעולם הפיננסי המורכב.

במסע אל העבר, אנו חוזרים לשנת 1935. תל אביב היא עיר בהתהוות, ירושלים תחת שלטון בריטי, והמושג "ביטוח" נשמע לרבים כמו מותרות רחוקות.

המייסד דוד זלמן צימבר

שורשיה של חברת הביטוח מנורה נטועים עמוק בהיסטוריה של היישוב העברי. בשנת 1935, ארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליט דוד זלמן צימבר, יזם ואיש עסקים, להקים סוכנות ביטוח. באותה תקופה, ענף הביטוח בארץ ישראל נשלט כמעט בלעדית על ידי נציגויות של חברות זרות, בעיקר בריטיות (כמו לוידס), שסיפקו שירותים לקציני המנדט ולסוחרים המקומיים.

דוד זלמן צימבר (22 באפריל 1894 – 22 במאי 1961) מייסד מנורה, מנהל כללי ויושב ראש מועצת המנהלים של החברה, פעיל בוועד הארצי של קרן היסוד .

צימבר הקים את "משרד לאחריות כללית בע"מ". החזון שלו היה פשוט אך שאפתני: הקמת גוף עברי שייתן מענה לצרכי הביטוח של האוכלוסייה הגדלה. בשנת 1939, השנה בה העולם התהפך, קיבלה החברה את שמה המוכר – "מנורה". השם לא נבחר במקרה המנורה שהיא סמל ליהדות, משדרת אור, יציבות והמשכיות וכך גם הפכה ברבות הימים לסמל של המדינה היהודית.

בשני העשורים הראשונים לפעילותה, תחת הנהגתו של צימבר, התמקדה מנורה בעיקר בביטוח כללי (אלמנטרי). היא פעלה כסוכנות מורשית של תאגיד לוידס הלונדוני, דבר שהקנה לה יוקרה ומקצועיות בינלאומית. המשרדים הראשונים, שכנו בירושלים ובהמשך עברו לתל אביב, היו רחוקים שנות אור ממגדלי הזכוכית של היום. העבודה נעשתה באופן ידני, פוליסות הודפסו במכונות כתיבה כמנהג אותם הימים, והקשר עם הלקוח היה אישי, בלתי אמצעי ולעיתים נחתם בלחיצת יד ג'נטלמנית בבתי קפה.

צימבר היה חבר הועדה המרכזי של האיגוד הישראלי של חברות הביטוח. כתב מאמרים מקצועיים בעניני ביטוח, בנה מוניטין של הגינות. אולם כדי להפוך מסוכנות מוצלחת לחברת ביטוח מובילה, נדרש הון ונדרש שינוי תפיסתי. השינוי הזה הגיע בשנות ה-60.

עידן משפחת גורביץ' – המפנה הגדול (1963)

שנת 1963 מסמנת את נקודת המפנה המשמעותית ביותר בהיסטוריה המוקדמת של החברה. משפחת גורביץ', בראשות האב מנחם גורביץ', רכשה את הבעלות על מנורה. מנחם לא היה רק משקיע הוא היה אסטרטג.

תחת הנהגת משפחת גורביץ', מנורה החלה בתהליך של צמיחה מואצת. אם עד אז החברה הייתה שחקן נישתי, גורביץ' סימן את המרכז. החברה הרחיבה את פעילותה בביטוח אלמנטרי – ביטוחי רכב, דירות ובתי עסק – והחלה לבסס את מעמדה כחברה אמינה שמשלמת תביעות בזמן.

אחד המאפיינים הבולטים של עידן גורביץ', שמלווה את החברה עד עצם היום הזה הוא הניהול המשפחתי והריכוזי. בניגוד לחברות ביטוח אחרות בישראל שעברו מיד ליד, נמכרו לטייקונים ממונפים, או נשלטו על ידי קונצרנים בנקאיים, מנורה שמרה על גרעין שליטה יציב. היציבות הזו אפשרה למנהלי החברה לחשוב לטווח רחוק, מבלי להיות כפופים לגחמות רבעוניות של בעלי שליטה מתחלפים.

בשנת 1982, כחלק מהחזון להפוך לגוף פיננסי משמעותי, הונפקה מנורה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ההנפקה הזרימה הון לחברה ואפשרה לה להרחיב את פעילותה לתחום שהיה עד אז בחיתוליו בחברה – ביטוח חיים.

הפריצה לביטוח חיים והתבססות בשוק (1990–2003)

שנות ה-90 הביאו עמן רוח חדשה לענף הביטוח. הציבור הישראלי החל להבין את חשיבות החיסכון הפנסיוני וביטוחי המנהלים. מנורה, שעד אז הייתה מזוהה בעיקר עם ביטוח רכב ורכוש ("ביטוח אלמנטרי"), הבינה שהכסף הגדול והיציבות האמיתית נמצאים בחיסכון ארוך הטווח.

בתקופה זו החלה החברה לפתח מוצרי ביטוח חיים מתקדמים, ובנתה מערך סוכנים נאמן וחזק. הקשר הסימביוטי עם סוכני הביטוח הפך לסימן ההיכר של מנורה. בעוד חברות אחרות ניסו לעיתים "לעקוף" את הסוכנים, מנורה טיפחה אותם, מתוך הבנה שהסוכן הוא הצינור האמיתי לליבו של הלקוח.

מנכ"ל החברה דאז, ארי קלמן (שלימים הפך ליו"ר ודמות מפתח בענף כולו), הוביל קו של שמרנות פיננסית לצד אגרסיביות שיווקית. מנורה נודעה כחברה "רזה" ויעילה, ללא מנגנונים בירוקרטיים מנופחים, מה שאפשר לה להציע פרמיות תחרותיות ולהשיג תשואות נאות למבוטחים. אך עם כל ההצלחה, בתחילת שנות ה-2000, מנורה עדיין נחשבה לחברה בינונית בגודלה, בטח בהשוואה לענקיות כמו "מגדל" ו"כלל".

ואז הגיעה רפורמת בכר.

"עסקת המאה" – רכישת קרן הפנסיה מבטחים (2004–2006)

אם יש רגע אחד שמגדיר את מנורה כפי שאנו מכירים אותה היום, הרי שזהו רגע החתימה על רכישת "מבטחים החדשה".

בשנת 2005, בעקבות רפורמת בכר שיזם שר האוצר דאז בנימין נתניהו, אולצו הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הפנסיה שהיו בבעלותם. המטרה הייתה להקטין את הריכוזיות של הבנקים בשוק ההון.

על המדף הונחה "מבטחים החדשה" קרן הפנסיה הגדולה ביותר בישראל, שהייתה בבעלות ההסתדרות ומנוהלת תחת נאמן. כל השחקנים הגדולים בשוק לטשו עיניים ליהלום הזה. ההערכות היו שהקרב יהיה צמוד.

מנורה, בצעד שהפתיע את כל הפרשנים הכלכליים, הגישה הצעה שנראתה אז דמיונית: 710 מיליון שקל. היו שטענו שמנורה "התאבדה" על העסקה ושילמה מחיר מופקע שלא תוכל להחזיר. בדיעבד, זו הייתה אחת העסקאות המוצלחות ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית.

הרכישה, שהושלמה ב-2006, שינתה את ה-DNA של החברה בן לילה. מחברת ביטוח המתמחה באלמנטרי וביטוח חיים, הפכה "מנורה" ל"מנורה מבטחים" – ענקית הפנסיה של ישראל. המהלך הזה לא היה רק רכישה של תיק לקוחות; זו הייתה רכישה של תזרים מזומנים אדיר ויציב לעשרות שנים קדימה. השילוב בין היכולות של מנורה בניהול השקעות לבין בסיס הלקוחות העצום של מבטחים, הזניק את החברה לראש הטבלה.

החל משנת 1983 פעלה בישראל חברה בשם מנולייף  (Manulife) החברה שהחלה את דרכה כנציגות ישראלית של ענקית הביטוח הקנדית Manulife Financial נקראה "מנולייף ישראל".  בדצמבר 1996, רכשה מנורה את השליטה (75%) בחברה מהחברה הקנדית והשם שונה ל"מנולייף מנורה". בשנת 2002, במסגרת ארגון מחדש של הקבוצה, מוזגה פעילותה של מנולייף מנורה באופן מלא לתוך "מנורה חברה לביטוח".

בשנת 1974 הוקמה בישראל חברת "חיל" (חברה ישראלית לביטוח)

"חיל" הייתה חברה שהתמחתה בעיקר בביטוח אלמנטרי (רכב ורכוש) ונחשבה לחברה בוטיקית ויעילה. בשנת 1998, רכשה מנורה את השליטה בחברה (בין היתר מידי קבוצת כלל ומשקיעים נוספים). הרכישה נועדה לחזק את נתח השוק של מנורה בביטוח הכללי. פעילותה של "חיל" מוזגה לתוך מנורה בתחילת שנות ה-2000 (תהליך שהושלם סופית סביב שנת 2003). בדומה למנולייף, המיזוג נועד לחסוך בעלויות תפעוליות ולאחד את המערך השיווקי מול סוכני הביטוח תחת קורת גג אחת.

חברת שומרה היא אחת הרכישות האסטרטגיות והמשמעותיות ביותר של קבוצת מנורה מבטחים, והיא נחשבת להצלחה גדולה בשל העובדה ששמרה על מותג נפרד וצמיחה מרשימה גם לאחר המיזוג.

הסיפור של חברת הביטוח שומרה. חברת הביטוח שומרה הוקמה על ידי משפחת וינשטוק  כחברה עצמאית בשנת 1988 בראשות החברה עמד יוסי וינשטוק. לפני הפיכתה לחברה, פעלה המשפחה כסוכנות חיתום מובילה בשם "סיני". השלמת העסקה לרכישה של 100% ממניות סיני החזקות בשומרה נעשתה בשנת 2007 והושלמה באישור הפיקוח על הביטוח בשנת 2009. מהלך זה היה חלק מהאסטרטגיה של מנורה להרחיב את אחיזתה בשוק הביטוח הכללי (אלמנטרי), תוך שהיא משאירה את ניהול החברה בידי משפחת המייסדים בשל הצלחתם המוכחת. בשנת 2007 השלימה מנורה את רכישת יתרת המניות (50%) ממשפחת וינשטוק והפכה לבעלים המלאים של החברה. בניגוד ל"מנולייף" או "חיל", מנורה בחרה שלא למזג את שומרה לתוך הישות המשפטית של מנורה, אלא להמשיך להפעיל אותה כחברה-בת עצמאית עם הנהלה נפרדת ומיתוג מובחן, מודל שנמשך עד היום.

אצטדיון מנורה

בשנת 2015 רשמה הקבוצה הישג תודעתי משמעותי כאשר רכשה את זכויות השיום (Naming Rights) של היכל הספורט המיתולוגי ביד אליהו, ומאז הוא נקרא "היכל מנורה מבטחים". מהלך אסטרטגי זה הוציא את שם החברה מעולם המושגים הפיננסיים והפך אותו לחלק בלתי נפרד משפת היומיום של הציבור הישראלי. ההיכל, המשמש כביתה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב ומארח את ההופעות והאירועים הגדולים בישראל, מעניק לקבוצה חשיפה תקשורתית חסרת תקדים ומחזק את תדמיתה כגוף יציב, דומיננטי ומוביל בציבוריות הישראלית.

להיות הגדולים ביותר – עידן הפנסיה והפיננסים

העשור שבא לאחר רכישת מבטחים התאפיין בביסוס מעמדה של הקבוצה כמובילת שוק. קרן הפנסיה "מבטחים החדשה" המשיכה לצמוח בקצב מסחרר, תוך שהיא מציגה תשואות עודפות לאורך זמן ביחס למתחרים. מנורה מבטחים הפכה לשם נרדף ל פנסיה בישראל.

במקביל, החברה לא הזניחה את עסקיה המסורתיים. היא המשיכה להיות שחקן דומיננטי בביטוחי רכב (חובה ומקיף), והרחיבה את פעילותה לתחום הפיננסים (בית השקעות), נדל"ן (השקעות ריאליות בארץ ובחו"ל) וביטוחי בריאות.

בתקופה זו, התחדד עוד יותר סגנון הניהול הייחודי של החברה. ערן גריפל, יו"ר הקבוצה (חתנו של מנחם גורביץ' ז"ל) וארי קלמן, המנכ"ל המיתולוגי שעבר לתפקיד יו"ר החברה הבת, יצרו צמד ניהולי שהוביל את הספינה בים סוער של משברים עולמיים (כמו משבר הסאב-פריים ב-2008) מבלי להיפגע משמעותית. הסוד היה ניהול סיכונים מוקפד והימנעות מהרפתקאות פיננסיות מסוכנות מדי, תוך שמירה על גמישות מחשבתית.

הטכנולוגיה בשירות המבוטח – מנורה בעידן הדיגיטלי

בעשור השני של שנות ה-2000, הבינה הנהלת מנורה מבטחים שהאתגר הבא אינו רק פיננסי, אלא טכנולוגי. העולם השתנה. הלקוחות הפסיקו לשלוח פקסים והחלו לדרוש שירות באפליקציה, בוואטסאפ ובאתר האינטרנט.

החברה השקיעה משאבי עתק בטרנספורמציה דיגיטלית. הוקמו מערכות מידע מתקדמות שאפשרו ללקוחות לצפות בתיק הפנסיוני שלהם בשקיפות מלאה, לבצע פעולות (כגון משיכת כספים או שינוי מסלולי השקעה) בלחיצת כפתור, ולהגיש תביעות ביטוח רכב באמצעות צילום בנייד.

מנורה הייתה מהחלוצות להבין את הפוטנציאל ב"אינשורטק" (Insurtech) – שילוב של טכנולוגיה וביטוח. היא השקיעה בסטארט-אפים בתחום ואף שילבה טכנולוגיות בינה מלאכותית (AI) לייעול תהליכי חיתום ויישוב תביעות. המטרה הייתה ברורה: לשמור על המגע האישי של סוכן הביטוח (שנותר ערוץ ההפצה המרכזי), אך לצייד אותו ואת הלקוח בכלים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר.

מנורה מבטחים היום – תמונת מצב (2024-2026)

כיום, קבוצת מנורה מבטחים היא קונצרן הביטוח והפיננסים מהגדולים והיציבים במשק הישראלי. היא מנהלת נכסים בהיקף של מאות מיליארדי שקלים עבור מיליוני עמיתים ומבוטחים.

1. שליטה מוחלטת בשוק הפנסיה: קרן הפנסיה "מבטחים החדשה" היא הגדולה בישראל בפער ניכר, ומהווה "עוגן" של יציבות עבור הקבוצה כולה.
    

2. מערך השקעות מתוחכם: מחלקת ההשקעות של החברה (בראשות ניר מורוז בשנים האחרונות) נחשבת לאחת הטובות בשוק, עם יכולת זיהוי הזדמנויות בנדל"ן לא סחיר, תשתיות ואשראי, המניבים תשואה גם בתקופות של תנודתיות בשוק ההון.
    

3. מבנה בעלות יציב: משפחת גורביץ' (באמצעות חברת פלס) עדיין מחזיקה בשליטה, מה שמבטיח המשך קיומו של ה-DNA הארגוני המיוחד שילוב של משפחתיות חמה עם מקצוענות קרה.
    

4. גיוון עסקי: החברה אינה תלויה רק בתחום אחד. היא חזקה בביטוח כללי, בבריאות, בחיסכון ארוך טווח ובשוק ההון (קרנות נאמנות וניהול תיקים).

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright