היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

 
 

המבוטח התמים

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 


טיפים |  ניהול סיכונים לעסק   ביטוח עסק רכוש | ביטוח אחריות של עסק | ביטוח אינטרנט ומחשבים


כיתוב "בלעדי לאתר"

 

 

דוקטרינת המבוטח התמים

מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול תביעות ביטוח וניהול סיכונים וחברה בוועדה למונחי ביטוח שליד האקדמיה ללשון העברית

 

דחו את תביעתכם - אל תהמרו על עצת חינם

 

 

אילוסטרציה למספר גורמים בשם המבוטחחוק חוזה הביטוח, אינו מתייחס לתופעה של מספר גורמים שמופיעים בשם המבוטח, תופעה שהיא שכיחה למדי במגוון רחב של פוליסות ביטוח החל מביטוח עבודות קבלניות שבדרך כלל כולל בשם המבוטח את היזם, בעלי הקרקע, הקבלן, קבלני משנה וגורמים נוספים עובר בביטוח בתי עסק ובתים משותפים וכלה בביטוח דירת מגורים שמקנה ביטוח לבני במשפחה שמתגוררים בדירה.

 

הווה אומר, שהמונח "מבוטח" מתגלה לפעמים כמספר מבוטחים. לפעמים קורה שאחד מהגורמים שמרכיבים את ה"מבוטח" אינו עומד בתנאי הפוליסה או גם החוק ומבוטח אחר לפי אותה הפוליסה הוא בחזקת "המבוטח התמים" אשר ידו לא היתה במעל ונשאלת השאלה, אם כיתד ובאילו נסיבות ומתי, אם בכלל ימצא המבטח זכאי לפטור מלא או חלקי מאחריותו כלפי "המבוטח התמים" כאשר "המבוטח האשם" הוא זה שהפר את תנאי הפוליסה או החוק.

 

עניין זה כבר נדון בעבד על ידי בתי המשפט בישראל כאשר פסק הדין הידוע בעניין זה ניתן בעניין שנדון בתיק ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ בנסיבות שפורטו ע"י בית המשפט העליון בהמשך כתבה זו להלן.

 

ביום 10/3/2020 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין מקיף באותו עניין על ידי השופט ע' גרוסקופף (בהסכמת השופטים י' עמית וג' קרא) בשלושה ערעורים על פסיקת המחוזי בתל אביב. ערעורים שמעוררים מספר שאלות, מרביתן בתחום דיני הביטוח, אשר החשובה בהן היא היקף תחולתה של דוקטרינת "המבוטח התמים" במשפט הישראלי. ע"א 7058/17, ע"א 8044/17, ע"א 8053/17 נתן מלמד נ' דוד מלמד ואח'

 

המערערים בע"א 8044/17 השקיעו כספים בבית ההשקעות "אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ". חלק מכספם ירד לטמיון, עקב מעשי תרמית שבוצעו על ידי מר אילן מורגן שהיה "הרוח החיה" מאחורי בית ההשקעות, ובעל השליטה בו בפועל. בשנת 2015 הורשע מורגן (על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון) בגין מעשי התרמית מושא ענייננו, ונידון למאסר בפועל לתקופה של 68 חודשים. במסגרת גזר הדין חויב מורגן, בין היתר, לפצות את המשקיעים בסכום כולל של 1 מיליון ₪.

 

בתביעה שהגישו המשקיעים למחוזי תבעו את נזקים על סך של כ-3.3 מיליון ₪, ממורגן עצמו המחוסר כנראה יכולת כלכלית, כנלמד מגזר הדין) ומשורה של גורמים נוספים: בית ההשקעות, הבעלים של בית ההשקעות, דוד מלמד (אשר שימש כמנהל תיקים יחיד בבית ההשקעות בעת הרלוונטית), נתן מלמד (אשר כיהן כדירקטור וכמנהל כללי בבית ההשקעות, בעת הרלוונטית) וחברת הביטוח AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את בית ההשקעות באמצעות האודן סוכנות לביטוח (2002) בע"מ ואת סוכנות הביטוח האודן.

 

בעקבות הגשת התביעה, שלחו נתן ודוד מלמד הודעות צד ג', בין היתר, נגד מורגן, חברת הביטוח, והאחד נגד רעהו. תביעת המשקיעים נגד מורגן, נגד בית ההשקעות ונגד אפולו אחזקות התקבלה במלואה – פסק דין בהעדר הגנה, על מלוא סכום התביעה, ניתן נגד מורגן ביום 30.6.2014, ונגד בית ההשקעות ואפולו אחזקות ביום 8.12.2014. התביעה נגד דוד ונתן התקבלה באופן חלקי: בית משפט המחוזי קבע כי הם חבים בפיצוי המשקיעים, ביחד ולחוד, אך העמיד את גובה הנזק על סכום של 2,029,580.5 ₪, הנמוך מסכום התביעה. התביעה נגד חברת הביטוח נדחתה, וכך גם הודעות צד ג'.

 

העליון דחה את הערעורים (למעט לעניין חלוקת האחריות בין דוד ונתן) והתייחס לסוגיית הביטוח ולסוגיית "המבוטח התמים" מתוך פסק הדין:

 

"דוקטרינת "המבוטח התמים"

תחולת הדוקטרינה במשפט הישראלי

דוקטרינת "המבוטח התמים" פותחה בעיקר בארצות הברית. ביסודה עומדת התפיסה לפיה כאשר פוליסת הביטוח מכסה שני מבוטחים או יותר, אין שחרור המבטח מחבות כלפי אחד המבוטחים בשל התנהגות פסולה מצדו של מבוטח זה, משחרר את המבוטח מחבות כלפי מבוטח אחר שידו לא הייתה במעל. במילים אחרות, במקרה של ריבוי מבוטחים, הגנה העומדת למבטח כלפי מבוטח פלוני בשל אשמו, אינה עומדת לו בהכרח כלפי מבוטח אלמוני תם לב ...

דוקטרינת "המבוטח התמים" זכתה למספר אזכורים בפסיקת בית משפט זה, אך שאלת תחולתה במשפט הישראלי טרם הוכרעה עד היום ...

 

פסק הדין המרכזי במסגרתו נדונה הדוקטרינה על ידי בית משפט זה הוא עניין וייסנר. באותו מקרה ניהלה המערערת במשותף עם שניים אחרים, מועדון, אשר שריפה שפרצה בו כילתה את תחולתו וגרמה נזק למבנה בו פעל. השלושה תבעו את תגמולי הביטוח מהמבטחת, וזו סירבה לשלמם, בין היתר, בטענה כי השריפה נגרמה או הייתה יזומה על ידי המבוטחים עצמם. בית משפט זה התייחס לדוקטרינת "המבוטח התמים" (שם, פסקה 16), תוך התמקדות בהקשר נשוא עניינו: מקרי הצתה שבהם נטען כי אחד מן המבוטחים אחראי להצתה, והתעוררה שאלה לגבי זכותו של המבוטח השני (the innocent co-insured) לתגמולי הביטוח.

...

סבור אני כי הגיעה העת להכיר בכך שלדוקטרינת "המבוטח התמים" יש תחולה גם במשפט הישראלי, ולמקד את הדיון בשאלה מהו היקף התחולה של דוקטרינה זו.

...

ההצדקה להכרה בדוקטרינת "המבוטח התמים" היא שבמצבים מסוימים, הגנה הניתנת לחברת הביטוח במישור היחסים שבינה לבין המבוטח האשם אינה מצדיקה, מבחינת התכליות שביסודה, הענקת הגנה לחברת הביטוח גם ביחסיה עם מבוטחים אחרים אותם מכסה חוזה הביטוח.

...

עיון בעובדות עניין וייסנר מספק דוגמה נוספת לשימוש בדוקטרינת "המבוטח התמים": כזכור, פסק דינו של בית המשפט העליון עסק בתביעתם של שלושה שותפים, אשר ניהלו מועדון שנשרף. כאמור, תביעתם של כל השלושה, שהיו שוכרים של המבנה שנשרף, בגין הנזקים שנגרמו למועדון ולתכולתו נדחתה, משנקבע כי הם גרמו במכוון לשריפה, ולא ניתן לראות מי מהם כמבוטח תמים (להלן: "תביעת השוכרים"). ואולם, בחוזה הביטוח בו דובר הייתה מבוטחת נוספת, בעלת נכס המקרקעין, שלא נטען כי הייתה מעורבת בגרימת השריפה. בעלת המקרקעין הייתה אף היא צד להליך בבית המשפט המחוזי, ותבעה פיצוי בגין הנזקים למבנה (להלן: "תביעת הבעלים"). והנה עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון מגלה כי תביעת הבעלים התקבלה בבית המשפט המחוזי, וחברת הביטוח כלל לא ערערה על קביעה זו (ראו עמ' 860 לפסק דינה של השופטת שושנה נתניהו בעניין וייסנר). לפנינו איפוא דוגמה נוספת לכך שהגנה העומדת כלפי תביעת חלק מהמבוטחים (תביעת השוכרים) אינה עומדת כנד תביעת מבוטח תמים (תביעת הבעלים) (לדוגמה נוספת מסוג זה ראו ת"א (שלום ת"א) 152675/02 דורנט 1991 ישראל בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (12.12.2004. השופט ירון בשן) (הצתת רכב על ידי שוכר בעסקת ליסינג אינה משחררת את חברת הביטוח מאחריותה כלפי בעלת הרכב)).

 

ההכרה בקיומם של מצבים בהם יש הצדקה להחיל את דוקטרינת "המבוטח התמים", אין משמעה כי יש להחילה ביחס לכל מקרה של מבוטחים באותה פוליסת ביטוח, וביחס לכל טענת הגנה העומדת לחברת הביטוח. אכן, לדידי, שאלת המפתח אינה האם יש להחיל את דוקטרינת "המבוטח התמים" במשפט הישראלי, אלא מהם תחומיה של דוקטרינה זו – באילו מצבים יש להחילה ובאילו מצבים אין להחילה. לבחינת סוגיה זו אעבור עתה.

...

טלו, למשל, מצב בו חברת הביטוח שאלה קודם לעריכת חוזה ביטוח אחריות מקצועית האם רישיונו של מי מהמבוטחים נשלל בעבר. נניח כי על שאלה זו ניתנה תשובה מטעה בכוונת מכוון ביחס לאחד המבוטחים. האם מכך נבקש להסיק כי חברת הביטוח רשאית להשתחרר מחוזה הביטוח ביחס לכלל המבוטחים? האין להסתפק במקרה זה משחרורה של חברת הביטוח מאחריותה כלפי אותו מבוטח לגביו נמסר מידע מטעה, או, לכל היותר, לאחריות הנובעת מפעולתו של אותו מבוטח? דוגמא זו מלמדת כי כשם שהרציונל של הגנה מאוחרת יכול להיות מוגבל לחלק מהמבוטחים, כך גם רציונל של הגנה מוקדמת. אם כך – ספק אם תחולת הדוקטרינה צריכה להיות מוגבלת להגנות מאוחרות בלבד.

...

אין חולק כי דוד לא היה מעורב בכריתת חוזה הביטוח ובמצגים שהוצגו לחברת הביטוח עובר לכריתתו. הוא אף לא היה מודע לאי הגילוי שאפף את נסיבות כריתתו (איש מהצדדים גם לא טען אחרת). משכך, יש לראות בו מבוטח תמים, במובן אליו מתכוונת הדוקטרינה.

...

ויובהר: הפסיקה הבחינה בהקשר זה בין מצב של אי מתן תשובה מלאה וכנה שסעיף 6(א) חל עליה, לבין מצב של אי גילוי מהותי שסעיף 6(ג) חל עליו. לגבי המקרה האחרון נקבע (בדעת רוב בעניין רוטנברג), כי תנאי לזכאותה של המבטחת לפטור מכוח סעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח, היא כוונת מרמה מצד המבוטח. לעומת זאת, כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה, שהובילה את חברת הביטוח להתקשר בחוזה שלא הייתה מתקשרת בו לו ידעה את המצב לאמיתו – לא נדרשת הוכחה של כוונת מרמה מצד המבוטח, כדי לבסס את זכאותה של המבטחת לפטור האמור. ואם מלכתחילה לא נדרשת כוונת מרמה לביסוס הפטור – הרי שקשה להלום טענה כי תמימותו של אחד מן המבוטחים בפוליסה, מחסנת אותו מפני תוצאת הפטור.

 

מהאמור לעיל עולה המסקנה שלחברת הביטוח עומדת במקרה בו עסקינן טענת הגנה מוקדמת שאינה תלויה באשם (דהיינו עסקינן במצב 5), היא הטענה כי ניתנה לה תשובה שאינה מלאה וכנה בעניין שלאורו "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו" (סעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח). ביחס לטענות הגנה מסוג זה, כפי שהובהר, אין טענת "המבוטח התמים" יכולה לעמוד (ראו פסקאות 62 ו-66 לעיל).

 

להשלמת התמונה אזכיר כי לחברת הביטוח עומדת במקרה דנן גם טענת הגנה מקדמית התלויה באשם (מצב 6), הטענה שניתנה תשובה שלא הייתה מלאה וכנה "בכוונת מרמה" (סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח). ואולם, כמובהר, את השאלה אם כנגד הגנה מסוג זה עשויה לעמוד טענת "המבוטח התמים" אציע להותיר בצריך עיון (ראו פסקאות 61 ו- 67 לעיל).

 

לאור כל האמור, סבורני כי צדק בית משפט קמא במסקנתו כי חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום לאור הוראות סעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח לחוק החלות על נסיבות ענייננו, וכי אין בדוקטרינת "המבוטח התמים" כדי לשנות בנסיבות העניין ממסקנה זו."


 

כל שאלה או פניה נוספת - אך ורק באמצעות האתר

 

פורסם ביום 15/3/2020

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright