.
לראשונה בישראל נשמעה, קריאה אמיצה
בכנסת מצד נציג חברות הביטוח כאשר מנכ"ל
איגוד חברות הביטוח,
עו"ד ישראל מימון, חושף את האבסורד:
הנהגים בישראל נתונים לסכנת הקטל בדרכים, אך הרגולציה אוסרת על חברות הביטוח להחריג
נזקי נהיגה בשכרות.
נראה בהמשך כתבה זו להלן שלמרות
מגבלות הרגולציה לחברות הביטוח יש לפחות שני כלים בארסנל שטרם נעשה בהם שימוש על
מנת להתמודד עם תמונת המצב המטרידה.
בדיון שנערך ביום 2/12/2025 וועדה
המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
במעורבות נהגים בגילופין בתאונות דרכים. בדיוני
הוועדה, נשמע קול שונה, חד וחסר תקדים בחומרתו מצד ענף הביטוח. עו"ד ישראל מימון,
המנכ"ל הדומיננטי של איגוד חברות הביטוח בישראל, הניח על השולחן סוגיה שרבים העדיפו
לטאטא מתחת לשטיח הרגולטורי במשך שנים: הצורך הדחוף לאפשר לחברות הביטוח לכלול
בפוליסות הרכב חריג מפורש, המוציא מכלל כיסוי ביטוחי נזקים שנגרמו בעת שהנהג היה
נתון להשפעת אלכוהול.
דבריו של מימון אינם נשמעים בחלל
ריק. מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המדממות ביותר בכבישים. הנתונים זועקים,
מנתוני הרלב"ד עולה כי 422 איש נהרגו השנה בכבישי ישראל בתאונות דרכים, 7% יותר
מאשתקד! מעורבות של נהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה תורמת לשיפור התמונה. זוהי ככל
הנראה הפעם הראשונה שבה בכיר בדרג של מנכ"ל איגוד חברות הביטוח, מעלה באופן כה
ישיר, אמיץ ופומבי את הדרישה הזו בפני המחוקקים. המסר שלו הוא חד ברור: לא מדובר
בניסיון של חברות הביטוח לחמוק מתשלום, אלא באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. מדוע,
שאל מימון, צריך הציבור הנורמטיבי, שומר החוק והזהיר, לסבסד באמצעות הפרמיות שלו את
ההפקרות של נהגים העולים על ההגה תחת השפעת אלכוהול?
מלכוד הרגולציה: הכבילה של חברות
הביטוח
כדי להבין את גודל האבסורד שעליו
מצביע מימון, יש לצלול אל נבכי הרגולציה הישראלית. האדם הסביר מניח, באופן
אינטואיטיבי, כי ביטוח לא נועד לכסות פעילות עבריינית. אם אדם שורף את ביתו בזדון,
הוא לא יקבל פיצוי. אולם, בתחום רכב רכוש (ביטוח מקיף וצד ג') ומסתבר שגם בענפי
הביטוח האחרים, המצב בישראל שונה בתכלית כאשר מדובר במצב של שכרות.
הפיקוח
על הביטוח (הרשות הממונה על רשות ההון, ביטוח וחיסכון בישראל) קובע הרגולציה הוראות
לביטוח רכב
פרטי ומסחרי עד 3.5 טון שמהווים את "תנאי המינימום" עליהם ניתן להוסיף בלבד ומהם לא
ניתן לגרוע. הכיסוי המקובל לתנאי המינימום הוא "פוליסה תקנית" (שנגזרת המילה
:"תקנות" ולא מהמילה "תקן"). כל גריעה מתנאי המינימום אסורה בהחלט. עיון מדוקדק
בתנאי המינימום מגלה כי אין בהם שום סייג הנוגע לשכרות. תנאי המינימום לביטוח רכב
פרטי קיימים במדינת ישראל עוד משנת 1981! יתרה מכך, בשנת 2015 הגדיל הפיקוח על
הביטוח ופרסם הנחיות נוספות לפי חוזר "הוראות לניסוח תוכניות ביטוח" לפיהן אסר על
המבטחים, בין שאר הדברים, לכלול בכל פוליסות הביטוח (ולא רק בביטוח רכב) סייג
בעניין שכרות.
ראו: חוזר הפיקוח על
הביטוח מיום 19/8/2015 2015-1-16 "הוראות
לניסוח תכניות ביטוח"
סעיף 2 טו. בחוזר קובע, כי "תכנית לביטוח לא תכלול תנאי אשר מחריג מקרה ביטוח הנובע
משכרות". כלומר היעדר חריג לעניין שכרות תמצא גם בפוליסות בריאות ובפוליסות לביטוח
תאונות אישיות ולא רק בפוליסות לביטוח רכב.
הרציונל הרגולטורי ההיסטורי היה כפי
הנראה הגנה על הניזוקים ועל משפחות המבוטחים. החשש היה שאם חברת הביטוח תתנער
מאחריות בגלל שכרות, נפגעי תאונות דרכים יישארו ללא פיצוי (במקרה של צד ג') או
שמשפחות תיהרסנה כלכלית בגלל טעות של בן משפחה אחד (במקרה של נזק עצמי). אולם, כפי
שטען עו"ד מימון, האיזון הזה הופר. במציאות הנוכחית, ההגנה המוחלטת הזו הפכה לתמריץ
שלילי. הנהג הישראלי יודע: גם אם אשתה, הביטוח ישלם וכך נוצר מצב של סבסוד
הנהגים העבריינים על ידי כלל ציבור הנהגים.
הפתרונות קיימים וחברות הביטוח אינן
חסרות אונים
בתקופה זו אנו נמצאים עם סף של
תקופה חדשה שבה הפיקוח על הביטוח אמור להכתיב למרבית חברות הביטוח תעריף נח יותר
למבוטחים בביטוח רכב רכוש לאחר שבדק ומצא, כי הפרמיות לביטוח רכב בישראל גבוהות
באופן ניכר מעלות הסיכון המבוטח.
כלל ידוע הוא בתמחור סיכונים בכלל
ובתמחור הביטוח בפרט, כאשר שיעור הרווח יורד, מצווה על המשווק (במקרה שלנו חברות
הביטוח) להקפיד יותר על עלות הסיכון. כלומר סבסוד יתר של הנוהגים בשכרות עשוי להביא
בקלות רבה יותר לסיכון הרווחיות של המבטחים.
כלומר לחברות הביטוח צריכה להיות
מוטיבציה גדולה יותר להביא לשיפור תוצאות החיתום בביטוח רכב, כלומר לשפר את תוצאות
החיתום למרות הכבילה הרגולטורית הנוקשה שמתוארת כאן לעיל, ולמרות שהפוליסה התקנית
אינה מחריגה נהיגה בשכרות, וקיים חוזר מחייב מטעם פיקוח שאוסר על חברות הביטוח
לכלול חריג לעניין שכרות בכל פוליסת ביטוח שהיא בישראל. בכל זאת עדיין עומדים לרשות
חברות הביטוח כלים חיתומיים שמאפשרים להן להתמודד עם התופעה.
נראה, כי הבעיה אינה בהכרח היעדר
כלים, אלא אולי היעדר תעוזה או יצירתיות ביישומם של הכלים העומדים לרשות המבטחים
למרות הרגולציה שטרם נעשה בהם שימוש.
להלן שתי דרכים מרכזיות שבהן חברות
הביטוח יכולות כיום (ויכלו גם בעבר) לפעול, מבלי לחכות לשינוי חקיקה:
1. "סנן הכניסה": הצבת שאלה בעניין
מהותי בהצעת הביטוח
סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח,
התשמ"א-1981. עוסק בחובת הגילוי הטרום חוזי של המבוטחים. חברות הביטוח שחפצות בכך,
יכולות לעצב מחדש את טופס הצעת הביטוח (השאלון שהמבוטח ממלא לפני כריתת החוזה)
ולכלול בו שאלות הנוגעות ישירות להרגלי הנהגה וצריכת אלכוהול.
כאן נדרשת חוכמה וזהירות רבה בניסוח
השאלה. שאלה כללית כמו האם אתה נוהג לשתות? עשויה להתגלות כחסרת משמעות משפטית.
מהמורה נוספת תהיה שאלה לגבי הרגלי השתייה של אנשים אחרים הרשאים לנהוג ברכב מטעם
המבוטח.
שאלה ממוקדת יותר שתוגדר כשאלה
בעניין מהותי, למשל תהיה: "האם רישיונך נשלל במהלך 3 השנים האחרונות בגין נהיגה תחת
השפעת אלכוהול?" או אפילו הצהרה בטופס ההצעה או במסמך נפרד שנלווה לטופס ההצעה
לפיה תיכלל פסקה כגון: "המבוטח מצהיר כי אינו נוהג ברכב בעת שרמת האלכוהול בדמו
עולה על המותר בחוק ואינו מתיר לנהגים אחרים לנהוג ברכב בעת שרמת האלכוהול בדמם
עולה על המותר בחוק" עשויה לשנות את התמונה ככל שתוגדר במשנה זהירות ותכלול גם את
הנהגים הנוספים מלבד המבוטח שנוהגים ברכב.
היתרון בפתרון למבטחים -
אפשרות להסתמך על האפשרות לדחות את התביעה בגין נהיגה בשכרות בשל הפרת חובת הגילוי
של המבוטח גם כאשר הפוליסה אינה כוללת חריג לעניין נהיגה בשכרות
.
כלומר, אם חברות הביטוח יגדירו את
המידע כעבודה בעניין מהותי בשלב החיתום, הן ייצרו מנגנון סינון שמייקר או מונע
ביטוח מנהגים מועדים לפורענות גם כאשר הפוליסה אינה כוללת סייג מיוחד לעניין נהיגה
בשכרות.
2. "הכיס כואב, הנהג נזהר": מנגנון
ההשתתפות העצמית המוכפלת
הדרך השנייה, והאפקטיבית אולי אף
יותר במישור ההרתעתי, אינה דורשת את ביטול הכיסוי (דבר שהרגולטור מתנגד לו), אלא את
התנייתו בתשלום כבד מצד המבוטח. זהו הפתרון הוא של "השתתפות עצמית מוגדלת".
חברות הביטוח רשאיות לקבוע תנאים
מסחריים בפוליסה. כבר היום קיימים סעיפים של כפל
השתתפות עצמית במקרים מסוימים (למשל,
נהג צעיר). אין שום מניעה רגולטורית עקרונית לקבוע סעיף שקובע, כי: "במקרה של תאונה
שנגרמה בעת שהנהג היה תחת השפעת אלכוהול סכום ההשתתפות העצמית יעמוד על פי 2 (או פי
3 או פי 4) מסכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה."
דמיינו מצב שבו נהג שיכור גרם נזק
כבד (לא טוטל לוס - כי למרבה הצער במקרה של טוטל לוס לפי תנאי המינימום אין בכלל
השתתפות עצמית) לרכבו ולרכב צד ג'. במקום לשלם השתתפות עצמית של 1,500 ש"ח, הוא
יידרש לשלם השתתפות עצמית של 6,000 ₪. ואולי דרך הכיס נצליח לחנך חלק מהמבוטחים.
ההצדקה המשפטית למהלך כזה עשויה
להתגלות דווקא בתוכניות הביטוח ה"משופרות" שנועדו לנהגים זהירים. רוב הפוליסות
הנמכרות היום אינן רק "פוליסות תקניות" בסיסיות, אלא כוללות הרחבות רבות (רכב
חליפי, כיסוי שמשות עד הבית, גבולות אחריות מוגדלים צד ג' ועוד). חברות הביטוח
יכולות לטעון: "אנחנו נותנים מוצר פרמיום, מעבר למינימום המחייב, ולכן אנו זכאים
להתנות את ההטבות הללו בהתנהגות נורמטיבית". בדרך זו, הרגולטור יתקשה לטעון לפגיעה
ב"תנאי המינימום", שכן הסנקציה הכלכלית מושתתת על המרכיבים המסחריים והמשופרים של
החוזה.
חומר רקע לוועדה: מעורבות נהגים בגילופין בתאונות
דרכים, הוגש כנייר עמדה ע"י עמותת אור ירוק.
על המצב בעולם: ראו מחקר שר
הוגש כחומר רקע לוועדה מטעם איגוד חברות הביטוח:
השלכות נהיגה תחת השפעת אלכוהול על הכיסוי הביטוחי
- מחקר השוואתי מנהל המחקר: פרופ' אסף מידני חוקרים: ד"ר גל טלית וד"ר יורם עידה
לפי המחקר,
במדינות המערב: אנגליה, אירלנד, פורטוגל, גרמניה, פינלנד, צרפת, שוודיה, דנמרק,
ארצות הברית, דרום אפריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ומדינות חברות באיחוד האירופי -
הרגולציה מאפשרת לחברות ביטוח לקבוע בפוליסות הביטוח סנקציות וסייגים שונים על מנת
להתמודד עם תופעת הנהיגה בשכרות.
סיכום: זמן לשינוי פרדיגמה.
דבריו של עו"ד ישראל מימון בכנסת
צריכים להדהד כקריאת השכמה. המצב הנוכחי, שבו ידיהן של חברות הביטוח כבולות בטיפול
בנהגים שיכורים, הוא עיוות מוסרי וכלכלי. אנו נמצאים במצב אבסורדי שבו הנהג הזהיר
משלם
פרמיה
גבוהה יותר כדי לכסות את הסיכונים שלקח על עצמו הנהג השיכור, בחסות המדינה.
עד שהרגולטור ירים את הכפפה ויאפשר
החרגה מלאה, על חברות הביטוח לשקול פעולה בדרכים שהוצעו: שימוש מושכל בשאלות
מהותיות בהצעת הביטוח, וקביעת תג מחיר כואב במיוחד בדמות השתתפות עצמית כפולה עד
מרובעת לנהגים שיכורים.
אם הכיס יכאב מספיק, אולי הראש
יתחיל לחשוב לפני הלגימה הבאה. בעידן של שיא בתאונות הדרכים, אין לנו את הפריבילגיה
להיות סלחניים לא בכביש, ולא בפוליסת הביטוח.
10/12/25
