ההשתתפות העצמית של המבוטח אינה נזכרת בכלל בחוק חוה הביטוח.

 

הבסיס לחיוב בתשלום ההשתתפות העצמית הוא על כן, תנאי הפוליסה המחייבים את המבוטח בתשלום סכום ההשתתפות העצמית במקרה של נזק.

 

כאשר מדובר בביטוח רכוש או בביטוח אחריות חוקית בפוליסה הכוללת מספר שמות בשם המבוטח, הרי שקביעת הגורם הנושא בסכום ההשתתפות העצמית, אינה אמורה להיות בעיה הואיל ומי שמבוטח לגבי הרכוש או מי שנתבע מבין המבוטחים, הוא הנושא בסכום ההשתתפות העצמית, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם שבין הצדדים.

 

מה שעשוי ליצור מחלוקת מעניינת לגבי חיוב בדמי ההשתתפות העצמית הוא תביעה לפי הרחבת שיפוי לפי הפוליסה לביטוח אחריות חוקית. במקרה הנדון מדובר בהרחבת שיפוי בשל מקרה ביטוח אשר בגינו מוגשת תביעה כנגד מקבל השיפוי לפי הפוליסה (שאינו המבוטח) בשל מקרה שנגרם בקשר עם מעשה או מחדל של המבוטח.

 

כלומר אם מקבל השיפוי הוא המשכיר והמבוטח הוא השוכר ומדובר במקרה ביטוח שאירע בתוך המושכר אשר בגינו בחר הנתבע להגיש תביעה כנגד המשכיר בלבד, הרי שהרחבת השיפוי תחול לגבי המשכיר אולם לפי תנאי הפוליסה, המבוטח, הוא השוכר, יישא בסכום ההשתתפות העצמית.

 

מאידך גיסא באותו מקרה עצמו, אם המשכיר נקבע כמבוטח נוסף בפוליסה, הרי שקיימת אפשרות שחברת הביטוח תבקש ממנו לשאת בסכום ההשתתפות העצמית בשל היותו מבוטח לפי הפוליסה.

 

הפיתרון כמובן, הוא בקביעת הגורם הנושא בסכום ההשתתפות העצמית בתנאי נספח הביטוח ובאישור הביטוח החתום ע"י המבטחים.