היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

ביטוח רכב המדריכים

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

 


על ביטוח  | ספרות ולימוד | ביטוח עסקים | ביטוחי פרט | סיכונים | סוכנים ומבטחים


 

                  

הפוליסה התקנית לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון -

סעיפים טעוני תיקון

 

   מאת: קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים

 

 

 

 

ביטוח רכב ראשי    מדריכים וטיפים של ביטוח רכב

 

הכתבה עודכנה לאחרונה בשנת 2004

 

 

מבוא

הפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון מבוססת על תנאי מינימום אשר פורסמו בקובץ התקנות 4970 ביום 21.9.86 . זוהי למעשה תקנה שניה, התקנה הראשונה פורסמה בשנת 1981, אולם נראה, כי למרות התיקונים והשיפורים שנוספו בשנת 1986 (למשל אי הכללתו של סעיף ביטוח חסר), לעומת הפוליסה הקודמת, קיימים בה סעיפים טעוני תיקון, אשר חלקם מקשה את הבנת הפוליסה על המבוטח וחלק אחר מקשה על המבטח בעת יישוב תביעות.

 

סעיפים אחדים בפוליסה זאת אינם מביעים, כנראה, את כוונת המחוקק במלואה. סדר הדיון בסעיפים הוא לפי סדר שבו מופיע כל סעיף בפוליסה התקנית ולא בהכרח לפי סדר החשיבות הביטוחית של הסעיף.

 

במהלך השנים נערכו בפוליסה התקנית מספר תיקונים ועדכונים כמו למשל תיקון המוציא מכלל כלי הרכב אשר התקנה חלה לגביהם כלי רכב דו גלגליים (תיקון תשס"ג) וכן תיקון הניסוח המקורי (במסגרת התיקון משנת 2004) לפיו ניתן היה להבין, כאילו לא ניתן לערוך ביטוח צד ג' בלבד לרכב הואיל ותנאי המינימום התייחסו לפרקי הרכוש והחבות כמקשה אחת, כפי ניתן ללמוד מכתבתו של בני ברק בידיעות אחרונות "חברות הביטוח חורגות מלשון החוק". (ההבהרה בפוליסה התקנית נכללה במסגרת מכלול התיקונים שנערך בשנת 2004 שכלל תיקון השיעור שנקבע לאובדן כללי, אפשרות לביטוח מקיף ללא כיסוי פריצה, אבזרים הנמצאים ברכב עפ"י דין ועוד).

כמו כן נערכו תיקונים הכוללים קביעת דמי הביטוח במטבע ישראלי  בסכום הכולל את כל התשלומים (תיקון תשס"ג) וקביעת השתתפות עצמית לירידת ערך (תיקון: תשנ"ז).

 

 


היעדר הגדרות

היעדר הגדרות המבהירות את משמעותם של מושגים באופן ברור מהווה מקור מיותר לויכוחים והתדיינויות מיותרים לגבי משמעותם של מושגים כמו: מבוטח (למשל ביטוח חבותו של הנוהג ברשות ובכלל זה בני משפחה), גניבה, נזק תאונתי, שיטפון וסערה, לגביהם קיימת הגדרה מפורטת ביותר בביטוחי רכוש עסקי, ועוד.

 


 

היעדר התייחסות

הפוליסה התקנית אינה מייחסת לנושאים חשובים כמו:

  • גיל נהג - לגביו רצוי לקבוע, תנאי ואחוזי מרביים של תוספת להשתתפות העצמית לכל הפוליסות וכן לקבוע כי אם מדובר בנהג צעיר אשר זהותו ידועה מראש (כמו למשל בן/בת) של המבוטחים, יקבע השם בפוליסה ובמקרה של שינוי הגיל לגיל שבעליו אינו נחשב עוד כנהג צעיר במהלך תקופת הביטוח, תחושב הפרמיה הנוספת בגין הנהג הצעיר פרורטה, יחסית לתקופה ולא למשך שנה שלימה, כפי שהדבר נעשה פעמים רבות מאוד השנה.
     

  • השבתת והקפאת ביטוח רכב - מן הראוי לקבוע בפוליסה התקנית תנאי מינימום מחייבים על פי חוק לעניין השבתה והקפאה של ביטוח רכב .
     

  • חישוב הפרמיה המוחזרת במקרה של ביטול הביטוח ע"י המבוטח לפי חישוב פרו-רטה - יש לקבוע באופן ברור מתי תחושב הפרמיה המוחזרת במקרה של ביטוח ע"י המבוטח לפי חישוב פרו-רטה. למשל במקרה של החלפת רכב, חוסר שביעות רצון מטיפול המבטח בתביעה, מכירת הרכב, וכו'.


 

 תאונה מכל סוג

בסיפא לסעיף קטן (2) שהוא סעיף משנה לסעיף 1  - מקרה הביטוח בפרק א' -ביטוח הרכב, מופיעות המילים "תאונה מכל סוג שהוא". ניתן לפרש סעיף זה כמכסה נזק תאונתי מכל סיבה שהיא אשר לא הוצאה מכלל כיסוי לפי הפוליסה והביטוח הופך, אפוא, להיות ביטוח מסוג "כל הסיכונים". מכאן יוצא כי הפוליסה מכסה נזקים שונים אשר המחוקק, אולי, לא התכוון לכלול בתנאי המינימום.

 


מהי גניבה?

סעיף קטן (3) שהוא סעיף משנה לסעיף 1  - מקרה הביטוח בפרק א' - ביטוח הרכב, מכסה נזקי גניבה (והנזק נחשב כאובדן כללי כאשר הרכב נגנב ולא נמצא תוך 45 ימים) ונזקים שנגרמו תוך כדי ניסיון גניבה. אולם הפוליסה אינה מגדירה את המונח גניבה.

 

המונח גניבה מוגדר על פי חוק העונשין כנטילת רכוש בלא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות מתוך תום לב, כשהגונב מתכוון בשעת לקיחה כזו לשלול את הדבר מאת הבעלים לתמיד. המונח לקיחה מוגדר ע"פ החוק, בין היתר כרכישת חזקה בתחבולה ובערמה.

 

כלומר הפוליסה תכסה אותם מקרים בהם "אדם אדיב" מציע לעזור במלאכת החניה, נכנס לרכב, מתניע ונעלם במהירות (הפוליסה תכסה מקרים בהם נשללה החזקה של המבוטח. כלומר, אם יתגלה כי הגנב מכר את הרכב, אולם אם הגנב לא מכר את הרכב אלא שמר אותו בחזקתו ויטען כי התכוון להחזירו למבוטח הרי שהעבירה ע"פ חוק היא שימוש ברכב ללא רשות הבעלים (סיכון אשר אינו מכוסה במפורש ע"פ הפוליסה אולם יתכן כי הכיסוי נופל ב"תאונה מכל סוג שהוא").

 

שימוש על ידי בן משפחה ללא רשות עשוי להיחשב כגניבה ואולי ראוי להבהיר, מהי גניבה לעניין שימוש שנעשה על ידי בן משפחה או עובד ללא רשות.

 

כמו כן נשאלת השאלה האם הפוליסה התקנית מכסה גניבת רכב אשר הושאר על ידי המבוטח פתוח עם המפתחות בפנים? לעניין זה קיימת פרשנות משפטית שנכתבה בפסי דין רבים בעניין קיומו של  "קשר עין" ואולי כבר הגיע הזמן לתקן את הגדרת המונח גניבה והתנאי ל"קשר עין" בתקנה עצמה בדרך שתחסוך עגמת נפש, טורח זמן והתדיינות.

 

 

 


קלקולים מכניים וחשמליים

סעיף 3 לפרק א - ביטוח הרכב, מוציא מכלל כיסוי קלקולים מכאניים וחשמליים לרכב למעט קלקולים אשר נגרמו במהלך או עקב מקרה ביטוח. חסרה התייחסות לאותם מקרים בהם הנזק נגרם בגלל מצב מכני בלתי תקין של הרכב אשר היה ידוע למבוטח.

 

למשל לפי הפוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי, בד"כ, אין כיסוי לנזקים אשר אירעו כתוצאה מהפעלתו של ציוד שניזוק ולא תוקן או שלא תוקן כהלכה. הייתי מציעה גם להוציא מכלל ביטוח כיסוי לחבות חוקית כלפי צד שלישי הנובעת מאותה סיבה.

 


אובדן גמור - משתנים מפחיתים

הוראות לעניין פיצוי המבוטח לפי ערך השוק של הרכב שניזוק והנסיבות המאפשרות למבטח לנכות מערך הרכב משתנים מפחיתים (כמו בעלויות קודמות, קילומטראז' וכו') מפורטות בהוראות חוזר מפקח אשר למבוטחים מעטים גישה אליו, אם בכלל, על כן, מן הראוי לדעתי לכלול בפוליסה הוראות מפורשות לעניין זה (מעבר לציון קביעת סכום הביטוח ברשימה) או לפחות הפניה לחוזר על מנת שהמבוטחים שאינם מצויים ברזי הביטוח יוכלו לעמוד על זכותם.

 

 


אובדן גמור - נזק גלובלי

בתשלום תגמולי ביטוח בשל אובדן גמור לרכב ובכלל זה אובדן גמור להלכה, המבטח אינו רשאי לנכות השתתפות עצמית מתגמולי הביטוח. כך נולד המושג "נזק גלובלי" לפיו קובע שמאי הרכב אחוזי נזק המתקרבים לשיעור הנזק שנקבע לאובדן גמור הלכה למעשה ובדרך כלל נמוכים ממנו באחוזים בודדים וכך קורה (בד"כ ביזמת המבטח) שהמבוטח מפוצה במלוא ערך הרכב, המבטח מקבל את הרכב שניזוק, אך מתגמולי הביטוח מנכים את סכום ההשתתפות העצמית וכן את הפרמיה בעבור השבת סכום הביטוח לקדמותו.

 

מן הראוי לדעתי לקבוע, כי בכל מקרה של פיצוי במלוא ערך הרכב מכל סיבה שהיא לא ינוכו סכומי ההשתתפות העצמית ודמי הביטוח בשל השבת סכום הביטוח לקדמותו, אלא אם כן מדובר בשיעור נזק שאינו עולה על 30% מערך הרכב.

 


נזק חלקי

בסעיף 8(ב) לפרק א'- ביטוח הרכב נקבע, בין היתר, כי במקרה של נזק חלקי כאשר המבטח החליף את החלק שאבד או ניזוק יוחלף החלק בחלק הדומה לו בתכונותיו ובתאורו.

 

היות ולא נזכרת בתקנה האפשרות להחלפה בחלקים אוריגינליים או אפילו חדשים,הרי שמרבית המבטחים עושים שימוש בזכותם לפי סעיף זה ומחליפים את החלקים הניזוקים בחלקים משומשים או חלקים שלא יוצרו ע"י יצרן הרכב המבוטח.

 

נשאלת השאלה האם זו היתה כוונת המחוקק? כי הרי בסעיף קטן 8(ב)(2) נקבע כי אם המבטח יחליט לפצות את המבוטח במזומן לא ייעשה ניכוי בגין בלאי מתגמולי הביטוח לגבי רכב שגילו עד 9 שנים.

 

גם במקרה זה, הגדרה ברורה יותר היתה עשויה למנוע מחלוקת בין הצדדים ואולי אף לאפשר למבטחים למכור ביטוח משלים לערך חדש למבוטחים החפצים בכך.

 

עניין זה חשוב בעיקר לאור ההבדלים הניכרים במחירם של חלקים מקוריים לבין מחירם של חלקים שאינם מקוריים הדומים להם.

 

בקביעה מפורשת רצוי אולי להבחין בין שמשות וחלקי פח לבין חלקים מכניים לגביהם יש לחייב את המבטחים לשאת בהוצאות החלפתם בחלקים מקוריים.

 

המבטחים עושים שימוש בהנחיות של משרד התחבורה מבלי שהעניין בא לידי ביטוי בפוליסה ובמרבית המקרים המבוטח אינו מודע להנחיות של משרד התחבורה ואין בידו את המידע הדרוש ע"מ לבדוק אם אכן קיבל את הפיצוי המגיע לו עפ"י חוק. מן הראוי לדעתי לכלול בפוליסה הפניה להוראות משרד התחבורה לעניין זה.

 

שומת הנזק נעשית על פי הוראות חוזר השמאים אף הוא אינו מוטמע בפוליסה והמבוטחים אינם מודעים לזכותם לבחור בשמאי חוץ והאפשרות העומדת בפניהם לפנות לשמאי מכריע, ומרבית המבוטחים אינם מודעים לתחולתו של החוזר אף לגבי תביעות שהם תובעים כצד שלישי. מן הראוי היה לדעתי, להטמיע את הוראות חוזר השמאים בפוליסה התקנית או לפחות לכלול הפניה בפוליסה אשר תאיר את עיניהם של המבוטחים בכל הקשור לזכויות המוקנות להם לפי הוראות חוזר השמאים.

 

 


החלפת רכב

בסעיף 10 לפרק א'- ביטוח הרכב נקבע, בין היתר, כי אם המבוטח מחליף את הרכב בתוך תקופת הביטוח ורוכש רכב חליפי, יכול הוא, בהודעה למבטח, להעביר את הכיסוי לפי פוליסה זו לרכב החליפי. הסעיף בפוליסה אינו קובע מתי תעשה הודעה על החלפת הרכב, האם לפני החלפת הרכב או אחריה. אפילו לא נקבע תוך כמה זמן לאחר החלפת הרכב תעשה ההודעה. כל שנאמר בסעיף הוא שעניין תשלום הפרשי דמי הביטוח בגין ההחלפה ייעשה תוך 30 ימים מיום ההחלפה.

 

סעיף זה בפוליסה אינו מתייחס למדיניות החיתום של המבטח ובפרט לאותם מצבים בהם המבטח היה מסרב לבטח את הרכב המוחלף או שהיה דורש תנאי מיגון מיוחדים לגביו. ומצד שני אינו מאפשר למבוטח ביטול פרו-רטה ולא לפי תקופה קצרה כאשר עלות הביטוח של הרכב המוחלף אצל המבטח גבוה יותר מעלות הביטוח באמצעות מבטח אחר.

 

 יש לשים לב, כי הסעיף  הנ"ל אינו מופיע בתנאים הכלליים של הפוליסה כפי שמתחייב לפי ההיגיון הסביר אלא בסופו של פרק א' שענינו ביטוח הרכב ולפני פרק ב' המתייחס לביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש. הווה אומר שלפי קריאה פשוטה של אדם תמים, האמור בסעיף זה אינו חל לגבי ביטוח צד ג' בלבד ובמקרה זה, המבטח אינו חייב, לפי הטקסט של התקנה, להעביר את הכיסוי לרכב החדש.

 

לפיכך, מומלץ לדאוג לכך שבכל מקרה של החלפת רכב כאשר הכיסוי הוא צד ג' בלבד, להקפיד לקבל אישור בכתב על העברת הכיסוי באופן מיידי לרכב המוחלף ועוד לפני שהמבוטח עולה אתו לכביש או לחילופין, לקבל אישור גורף בכתב ממחלקת החיתום של חברת הביטוח, כי הנפקת תעודת חובה לרכב של כל מבוטח שלכם המחליף את רכבו מהווה מבחינת החברה העברה מיידית של כיסוי צד ג' לרכב החליפי. וכל זאת כמובן, תוך הפנית תשומת לבם של המבוטחים שאין למכור את הרכב המוחלף יחד עם הביטוח.

 

 


בביטוח אחריות כלפי צד שלישי

הביטוח לפי פרק ב' - ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, מקנה למבוטח כיסוי רחב ביותר. מקרה הביטוח מוגדר "חבות המבוטח בשל נזק שייגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח." כלומר, הכיסוי חל לגבי חבות כלשהי ואינו מוגבל לחבות בגין נזק תאונתי ע"פ פקודת הנזיקין כפי המקובל לפי הפוליסה הסטנדרטית לביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי.

 

בנוסף לאמור לעיל  כן אין הגבלה לגבול אחריות המבטח למשך כל תקופת הביטוח כמקובל בביטוחי אחריות כלפי צד שלישי (ההגבלה הקיימת בפוליסה מתייחסת לחבות בגין מקרה אחד). לאחר תשלום תגמולי הביטוח לפי פרק זה המבוטח מחזיר את גבול האחריות לקדמותו תמורת תשלום דמי הביטוח. השבה לקדמות של גבול האחריות בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי ניתן למצוא, בדרך כלל, רק בביטוחים של מוסדות ומפעלים גדולים בד"כ לאחר אישור מבטחי המזנה מחו"ל כאשר הסעיף נכלל לפי דרישה של יועצי ביטוח.

 

מצד שני ההוראות לעניין ביטוח צד ג' רכב אינן מחייבות את המבטחים לפרט את המרכיב החשוב ביותר לעניין זה והוא גבול אחריות המבטח ואף לא נקבע לעניין זה גבול אחריות מזערי וכך נוצר מצב של הבדלים משמעותיים העשויים להגיע קרוב ל 100% בין הסכומים שנקבעו כגבול אחריות לפי פרק צד ג' (למשל בחלק מהפוליסות ניתן למצוא גבול אחריות של 350,000 ש"ח ובפוליסות מיוחדות אצל אחד המבטחים ניתן להגיע לגבול אחריות של 1 מיליון דולר).

 


חריגים לחבות כלפי צד ג' רכוש

פרק ב' מוציא מכלל כיסוי חבות בשל נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם. חריג זה, עשוי להתפרש כמוציא מכלל כיסוי, בין היתר, נזקים אשר נהג הרכב עלול לגרום לרכושו של המבוטח (למשל פגיעה בגדר של הבית) וכן לנזקים אשר המבוטח עלול לגרום לרכושו של נהג הרכב ומותיר אותם ללא כיסוי במקרה של תביעה אשר עלולה להיות מוגשת ע"י אחד מהם כנגד השני או תביעת שיבוב אשר תוגש ע"י מבטח אשר שיפה אחד מהם בגין הנזק (כמו למשל, מבטח הדירה אשר שיפה את המבוטח בגין הנזק לגדר - לפי הדוגמא לעיל).

 

הייתי ממליצה לצמצם את החריג לרכושו של הנוהג ברכב (המבוטח או הנהג ברשות, לפי העניין) אשר נגרם תוך כדי נהיגתו.

 

מאידך גיסא, אין, ואולי בצדק, החרגה לרכוש המובל בכלי הרכב (ההחרגה הקיימת מתייחסת לרכוש הנמצא בבעלות, שמירה או פיקוח של המבוטח, הנוהג או אחד מבני ביתם). עלול להיווצר מצב בו מובל ברכב רכוש על ידי אחד הנוסעים (שאינו מבני ביתו של המבוטח), ללא ידיעתו של המבוטח, חבות בגין נזק לרכוש כזה, אם יוכח שלא היה בפיקוחו של המבוטח - מכוסה, הואיל נזק הנגרם לרכוש של אדם הנוסע ברכב אינו מוחרג. ויש לשים לב כי גם חבות כלפי צד שלישי בגין נזק הנגרם ע"י רכוש המובל בכלי ברכב, אינה מוחרגת לפי הפוליסה.

 


אחריותו של הנוהג ברשות

לפי תנאי המינימום ניתן כיסוי לאחריותו של המבוטח. לפי תנאי התקנה אין איזכור לכיסוי אחריותו החוקית של הנוהג ברשות ולפיכך ייתכן ואין חובה לבטחה.

 

אחרית זאת אינה ניתנת לביטוח לפי הפוליסות המקובלות הואיל והביטוח נערך לרכב ולא למבוטח.

 

בפועל משלמות חברות הביטוח פיצויים לצד שלישי גם בגין נזקי רכוש אשר אחראי להם הנוהג ברשות המבוטח בכפוף למגבלות הנהג המפורטות בפוליסה (אפילו בהעדר אחריות שילוחית מצד המבוטח). מבטחים אחדים אף הוסיפו לפרק ב' סעיף מיוחד לפיו המבוטחים לפי פרק זה יהיו המבוטח ששמו רשום ברשימת הפוליסה וכל אדם הנוהג ברשותו בהתאם לרשום בסעיף בני אדם הרשאים לנהוג בתנאי הפוליסה.

 

כפי שראינו לעיל אחריותו של הנוהג ברשות המבוטח אינה באה לידי ביטוי בתקנה אולם המבטחים הרואים את הרכב עצמו כיחידת סיכון המבוטחת לפי הפוליסה מכסים גם את חבותו החוקית של הנהג.

 

 אולם מה קורה באותם המקרים בהם המבוטח נוהג ברשות ברכב השייך לאדם אחר ונגרם נזק לרכב תוך כדי נהיגתו. אם בעל הרכב ביטח את עצמו בביטוח מקיף, מכוסה הנזק בכיסוי המקיף של הרכב. ברם זכותו של בעל הרכב לתבוע את הנהג בגין חבותו החוקית (חבותו החוקית של שואל לפי חוק השומרים, תשכ"ז 1967, חמורה יותר מחבותו של שומר בשכר והוא אחראי כלפי הבעלים בגין אבדן או נזק כלשהו לנכס ובלבד שאחריותו לא תהא חמורה מאחריותו של מחזיק בנכס שלא כדין). בהעדר ביטוח מקיף לרכב זו האפשרות היחידה העומדת לבעל הרכב! כמו כן יכול בעל הרכב לתבוע את הנהג למרות קיום הביטוח. למשל אם הנהג ובעל הרכב היו בעבר חברים, בני זוג או שותפים שהסתכסכו...

 

חבות זו אינה מבוטחת לפי ביטוחי החבות המקובלים בישראל אשר מוצאים מכלל כיסוי נזק הנגרם בגין שימוש בכלי רכב. גם סעיף התחלוף בפוליסה אינו מוציא מכלל אפשרות תביעת שיבוב של המבטח כנגד הנוהג ברשות.

 

סוגיה נוספת שלא באה לידי פתרון היא תשלום ההשתתפות העצמית על ידי הנוהג ברשות שאחריותו מבוטחת לפי הפוליסה אך אינו מהווה צד להסכם הביטוח.

 

 

 


 חריגים כלליים לחבות המבטח

  • סעיף 18 בפוליסה - חריגים כלליים לחבות המבטח הוא מין שעטנז מוזר בין חריגים כלליים לכל פרקי הפוליסה לבין חריגים מיוחדים לפרק החבות וחריגים מיוחדים לפרק הרכוש.
     

  • חריג מס' (ב)1 - נזק תוצאתי, שייך מעל לכל ספק לביטוחי רכוש ומקומו לא יכירנו בביטוחי חבות. בצדק מתעלמים חלק מהמבטחים מסעיף זה בפוליסה בכל הנוגע לתביעות של צד שלישי ומפצים את התובעים גם בגין נזק תוצאתי שנגרם להם כמו שכירת רכב חליפי, אובדן שעות עבודה, ירידת ערך ועוד. מצד שני חריג מס' (ב) 4 - תביעה הנובעת מחבות שבחוזה, נוגע לביטוח אחריות חוקית בלבד. דוגמאות לנזק תוצאתי מפורטות בפסיקה של העליון, הפניקס נגד מוראינו כאשר כל הדוגמאות מצביעות לכיסוי לפי ביטוח הרכוש. על כן רצוי לדעתי, להבהיר, המפורש, כי החריג לגבי נזק תוצאתי אינו חל לגבי נזק תוצאתי שנגרם לצד ג'.
     

  • חריג מס' (ב)5  מוציא מכלל כיסוי אבדן או נזק שנגרמו בשל היות הנהג נתון להשפעת סמים. המילה חבות אינה נזכרת בסעיף זה, האם כוונת המחוקק היתה לכסות חבות כלפי רכוש של צד שלישי בגין נזק שנגרם ע"י נהג מסומם? אולי רצוי גם לשקול הוספת סייג של נהיגה תחת השפעת תרופות המשפיעות על הנהיגה.
     

  • היעדר חריג לנהיגה בשכרות - התשובה שקיבלתי לשאלתי לגבי ההבדל שבין נהיגה תחת השפעת סמים (אשר תוצאותיה אינן מבוטחות כאמור לעיל) לבין נהיגה תחת השפעת אלכוהול (המכונה, בין היתר כ"סם נוזלי") אשר אינה כלולה בחריגים, היא שהחוק אוסר שימוש בסמים אך אינו אוסר שתית אלכוהול. נותן התשובה היה מודע לכך שנהיגה תחת השפעת אלכוהול (לפי ריכוז של אלכוהול בדם עולה על השיעור המותר) היא בניגוד לחוק וגם כי במקרים מסוימים השימוש בסמים עשוי להיות מותר במקרים מסוימים עפ"י חוק (כמו למשל שימוש עצמי במריחואנה וסמים קלים דומים להפחתת כאבים של חולי סרטן וכו') ובכל זאת החריג לגבי השימוש בסמים הוא גורף ואינו מפנה לחוק. לדעתי, בכל זאת רצוי להוציא מכלל ביטוח גם נזקים שנגרמים בשל נהיגה תחת השפעת אלכוהול כפי שהדבר נעשה לגבי נהיגה תחת השפעת סמים.
     

  • כמו כן אין התייחסות בחריגי הפוליסה לאותם מקרים בהם נגרם מקרה הביטוח כתוצאה מנהיגתו המודעת של המבוטח ברכב שאינו תקין. או כאשר מקרה הביטוח נגרם בגלל שהמבוטח הסיע ברכב מספר בלתי סביר של נוסעים אשר הפריעו לו לראות את הנעשה בכביש.

לסיכום, מן הראוי היה לעשות הבחנה בין סייגי הפוליסה ולסווגם לפי התחולה: סייגים החלים על כל פרקי הפוליסה, סייגים החלים על פרק ביטוח הרכב וסייגים החלים על פרק ביטוח אחריות חוקית בלבד או לחילופין להעביר לכל פרק את סייגיו המיוחדים.


 

גילוי ושינוי בעניין מהותי

סעיף קטן (ג) לסעיף 19 בפוליסה - גילוי ושינוי בענין מהותי קובע את התרופות המוקנות למבטח באותם מקרים בהם המבוטח לא השיב תשובות מלאות וכנות בענינים המהותיים או הסתיר מן המבטח בכוונת מרמה ענין מהותי או לא נקט אמצעים שדרש המבטח להקלת הסיכונים המבוטחים. סעיף זה נוקב בשתי תרופות בלבד להן זכאי המבטח:
 

א. ביטול הפוליסה - לפי חוק חוזה הביטוח רשאי המבטח לבטל את הפוליסה תוך 30 יום מיו שנודע לו על ההפרה וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח. (ראה סעיפים 7(א) ו18-(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981)

 

ב. הקטנת הקף החבות - לפי חוק חוזה הביטוח רשאי המבטח להקטין את היקף חבותו, אם מקרה הביטוח קרה לפני שהחוזה התבטל לפי סעיף א' כנ"ל. אזי ישפה המבטח את המבוטח באופן יחסי לפי היחס בין דמי הביטוח שהיה גובה לו ידע את המצב לאשורו לבין דמי הביטוח אשר שולמו בפועל ע"י המבוטח. (ראה סעיפים 7(ג) ו18-(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-)
 

הסעיף בפוליסה אינו מזכיר את התרופה השלישית המוקנית למבטח במקרה של הפרת חובתו של המבוטח והיא להיות פטור כליל מחבותו באותם מקרים בהם היתה כוונת מרמה מצד המבוטח או אם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ידע את המצב לאשורו אף בדמי ביטוח מוגדלים. (ראה הסיפא לסעיפים 7(ג) ו18-(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-).

 

אומנם חוק חוזה הביטוח מכיל את התרופה השלישית שאינה נזכרת בתקנה, ברם, לפי סעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 ניתן להתנות על סעיפים 7 ו- 18 האמורים לעיל לטובת המבוטח או המוטב. ייתכן כי אי אזכרת התרופה השלישית בתקנה עשויה להתפרש בבוא העת על ידי בית משפט כהתנאה לטובת המבוטח ע"י ויתור על זכותו של המבטח לתרופה זו. לפיכך, הנני ממליצה לתקן את הסעיף בתקנה ולציין כי במקרה של אי מילוי חובתו של המבוטח רשאי המבטח לבטל את הפוליסה, להיות פטור לחובתו או לצמצם את היקפה לפי הוראות החוק.


 

 

השתתפות עצמית בתביעת צד שלישי

סעיף 23(ב) בפוליסה הדן בהשתתפות עצמית בנזקי צד שלישי קובע כי בקרות מקרה ביטוח המכוסה לפי פרק ב' לפוליסה, ישלם המבטח לצד שלישי את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם (בכפוף לגבול אחריותו ולתנאי הפוליסה). נקבע כי המבטח יגבה מהמבוטח את סכום ההשתתפות העצמית בשל מקרה הביטוח ולא ינכה את סכום ההשתתפות העצמית מהסכומים המשולמים לצד שלישי (למעט אותם מקרים בהם הנזק לצד שלישי נמוך מ או שווה לסכום ההשתתפות העצמית). אולם לפי הסיפא לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח טענה אשר המבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. וידוע לי על חוות דעת משפטיות סותרות לפי אחת מהן אין לנכות מתגמולי הביטוח המשולמים את דמי ההשתתפות העצמית (בגלל האמור בתקנה). לפי חוות הדעת השניה ניתן לנכות מתגמולי הביטוח המשולמים את דמי ההשתתפות העצמית (בגלל האמור בחוק, הואיל ובמקרה של סתירה בין האמור בחוק לבין האמור בתקנה גוברות הוראות החוק לגבי סעיפים שאין להתנות עליהם - ולפי האמור, בין היתר, בסעיף 71(א) לחוק חוזה הביטוח על סעיף 68 הנ"ל אין להתנות).

 

סעיף זה אינו צודק בפרט באותם מקרים בהם הנזק נגרם ע"י אדם הנוהג ברשות המבוטח. המבוטח עשוי לסרב, במידה מסויימת של צדק, לשלם את דמי ההשתתפות העצמית ואת הפרמיה עבור השבת גבול האחריות לקדמותו (סעיף 23 לפוליסה) בפרט באותם מקרים בהם אינו נושא באחריות כלשהי בגין הנזק שנגרם לצד שלישי. מאידך גיסא, הנוהג ברכב ברשות המבוטח, פעמים רבות, אינו מהווה צד לחוזה הביטוח ואינו נושא בחובות כלפי המבטח אשר נושא בהם המבוטח.

 

לפיכך הייתי מציעה להתנות את עניין אי ניכוי דמי ההשתתפות העצמית מתגמולי הביטוח בהסכמת המבוטח ובהתחייבותו לתשלום דמי ההשתתפות העצמית למבטח.

 

 

 

 

 

 

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright