היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

הונאות ביטוח רכוש

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

תוכן המדריך

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

הונאות ביטוח > הונאות ביטוח רכוש

 

 

שש שנים על תנאי בגין הונאת ביטוח

 

סיפורי הונאות ביטוח רכוש

מאת קטיה שורצמן, יועצת לניהול סיכונים

 

 

 

 

 

תוכן המדריך

הווילה של דורה

 

את הסיפור הראשון שמעתי מעורך דין ותיק בשם יעקב ורנר (שם בדוי לחלוטין כמו כל השמות האחרים בכתבה זו) כשהמתנתי לפגישה עם מנהל מחלקת תביעות של חברת ביטוח גדולה בקשר לנוהלי תביעות של לקוח גדול.

 

לפני כעשרים שנה, מספר יעקב ורנר, כאשר למדתי משפטים עבדתי לפרנסתי בסוכנות ביטוח קטנה שהיתה שייכת למשפחה ירושלמית ונוהלה על-ידי אדם בשם משה בראון שהיה טיפוס אבהי והשרה במשרד אווירה נעימה ומשפחתית.

 

סוכני הביטוח שעבדו איתנו באותה התקופה לא נהגו להתלבש בהידור, בלשון המעטה. סוכן לבוש בבגדי מעצבים תוצרת חוץ היה חזיון נדיר שלא ראיתי עד אותו יום בו הגיע למשרדנו יוסף ערפיאלאי, סוכן ביטוח מזן חדש.  ערפיאלאי ואשתו דורה נראו כזוג שיצא מסרט קולנוע הוליוודי, יפי תואר, לבושים בהידור ומתגוררים בוילה מפוארת בכפר שמריהו. איני יודע במה זכיתי שדורה  ערפיאלאי הזמינה אותי פעמים אחדות להתארח בביתם "נו יעקב, באמת בא תכיר קצת אנשים חשובים, לא יזיק לך בכלל כשתהיה עורך-דין". למותר לציין, כי זכיתי במבטים ובהערות מצד העובדים האחרים במשרד ובעיקר הפקידות שקראו לי מאחורי הגב "האהוב של דורה".

 

לומר את האמת או איך שאומרים אצלנו, את האמת את כל האמת ורק את האמת, איני יודע עד עצם היום הזה מדוע דורה לא עניינה אותי. באותה התקופה הייתי רווק ודורה נחשבה לאישה נאה לפי כל המושגים. אבל משום מה היא לא עוררה בי כל עניין מעבר לעניין הרגיל שהיה לי בלקוחות הסוכנות שזכו ממני ליחס אדיב ולשרות מסור ללא הבדל דת גזע גיל יופי ומין. מדי פעם כשדורה היתה לוחצת שאבוא לבקר אותם הייתי אומר לה "כן בסדר, אני אבוא" ואפילו קבעתי מועד ולקחתי כתובת אבל עשיתי לה מה שנקרא בסלנג "ברז" ובפועל לא הגעתי מימי לווילה המפורסמת בכפר שמריהו.

 

במטוס שהביא אותי לחופשתי האחרונה במקסיקו קראתי מאמר של פסיכולוג ידוע, ששכחתי את שמו, שכתב כי כל עניין המשיכה המינית נמצא בחלק הלא מודע של המוח וכי למעשה אנחנו מתוכנתים להמשך או לא להמשך לטיפוסים מסוימים ודבר זה אינו נמצא בשליטה. אם מה שכתוב במאמר נכון הרי שעלי להודות לתת ההכרה ולמטען הגנטי שלי שגרמו לי לא לגלות עניין בגברת דורה ערפיאלאי וזאת הואיל וכעבור שלושה שבועות מיום ההזמנה האחרונה שלה נגשה אלי יעל, המזכירה של הבוס, משה בראון והזמינה אותי להיכנס אליו לשיחה מיוחדת לאחר שעות העבודה למראה הפתעתי הרגיעה אותי יעל שאין לי מה לחשוש מפיטורין.

 

משה בראון היה אבהי כרגיל, הוא קם וטפח על שכמי ואמר לי בהומור האופייני "שב יעקב, שב אצלי זה לא עולה יותר כסף אם אתה יושב" אחר כך שאל אם אני רוצה לשתות משהו חריף ועניתי לו שאיני שותה אלכוהול ושאלתי במה העניין. "אני הולך לספר לך משהו שיפיל אותך מהכסא" אמר "ופשוט רציתי שתהיה חזק, במקרה שכן היה לך איזה סיפור קטן עם דורה" והושיט לי קטע שנגזר מעיתון "מעריב" שהופיע באותו יום וטרם הספקתי לקרוא.

 

למרות שחלפו מאז עשרים שנה אני עדיין זוכר את הכותרת: נתפס זוג נוכלים שהתחזה כסוכני ביטוח. בהמשך הכתבה פורטו מעלליהם של יוסף ודורה שגם הם נראו לי לקוחים מאיזה סרט אבל הפעם לא סרט רומנטי אלא סרט של נוכלים. הווילה בא התגוררו, מסתבר, היתה שייכת לחברה של דורה שביקשה ממנה לשמור על הבית במשך תקופה של חודשים אחדים בהם שהתה בחו"ל אולם לאחר שובה סירב הזוג לפנות את הדירה. במהלך המסיבות שהיו נערכות בוילה, הצליחה דורה לתלוש מפנקסי המחאות של האורחים את ההמחאה האחרונה, כך שהנגזל לא ממש הרגיש בחסרונה. להזכירכם כי בתקופה ההיא עדיין לא השתמשו בכרטיסי אשראי, וכמעט כל אחד הסתובב עם פנקס המחאות בארנק. בימים שלאחר המסיבה, לפי הכתבה, היתה דורה מחליפה את שלט הרישוי של הרכב, חובשת פאה, מתחזה לרופאה ועורכת קניות בסכומים גבוהים תמורתן היתה משלמת בהמחאות שנגנבו. עוד נטען, כי מרבית הדירות שבוטחו על-ידי הזוג בסכומי ביטוח גבוהים נפרצו על-ידי בני הזוג עצמם שלא הסתפקו בעמלת הסוכן ששולמה להם על-ידי סוכנות הביטוח.

 

שאלתי את הבוס שלי כיצד עלו על צמד הנוכלים והוא ענה לי "אתה מכיר את רוני החוקר שלנו, שלחתי אותו לחקור את הפריצה הראשונה שהיתה אצלנו, כי משהו נראה לי לא בסדר". "בודאי שאני מכיר את רוני" עניתי לו. באותה התקופה עדיין חלמתי בסתר לבי לכתוב סיפורי בלשים וקיוויתי שרוני ישתף עמי פעולה ויגלה לי לפחות חלק מחוויותיו.

 

 

פריצה מושלמת

 

סרג'יו כהן שמאי רכוש, נשלח מטעם חברת ביטוח לבדוק מקרה של פריצה לחנות באחד הקניונים. כשהגיע למקום וגילה קיומם של סימני פריצה אולם נוכח בדבר שטרם ראה כמותו בכל שנות עבודתו, הפורצים עשו עבודה יסודית ביותר, מכשירי הטלפון נלקחו מהמקום וגם המדפים שאוחסנה בהם הסחורה פורקו ונלקחו - החנות היתה ריקה לחלוטין מה שנשאר זה הקירות בלבד!

 

מרוב תדהמה חש סרג'יו ברעב פתאומי ונכנס למסעדה סמוכה והזמין לעצמו סטיק אנטרקוט עסיסי. לאחר הארוחה ביקש מהמלצר להביא לו כוס קפה ומים קרים. אולם גם המים הקרים לא הרגיעו את סרג'יו והוא שאל את בעל המסעדה אם הוא מכיר את בעל החנות שחנותו נפרצה. "בוודאי שאני מכיר את הממזר המסכן" ענה לו המסעדן "הגבר לא שילם מס הכנסה ואתמול בערב היו אצלו מההוצאה לפועל ורוקנו לו את כל החנות..."

 

 

שיפוצים

 

לפעמים מדובר בנזק מכוסה לפי הפוליסה אשר המבוטח מוסיף לו "שיפוצים". תיקחו לדוגמא את יוסקה קורן שביתו נפרץ באמת. מה לקחו הפורצים? תכשיטים וכסף מזומן. מהר מאוד גילה יוסקה, כי הכיסוי לכסף מזומן בדירה מוגבל ל0.5% מסכום ביטוח התכולה ובחברת הביטוח יורידו לו השתתפות עצמית, השבה לקדמות של סכום ביטוח ואולי גם ביטוח חסר. חשב וחשב והחליט להוסיף לתביעה את הוידאו המצלמה והטלוויזיה (אותם הוא מפקיד למשמרת בידיה הנאמנות של השכנה עד לאחר ביקורו של שמאי הביטוח).

 

מה רצה הגורל? שמאי הביטוח טעה בשעת הפגישה והגיע לביתו של יוסקה בשעה שאף אחד לא היה בבית. צלצל השמאי בדלת של השכנה וסיפר לה שהוא הגיע כדי לעזור ליוסקה לטפל בתביעתו מול חברת הביטוח. בתום לב חשבה השכנה שמדובר בעוד חבר שהתנדב לעזור ליוסקה וספרה לשמאי על הוידאו, המצלמה והטלוויזיה הגדולה שמוחזקים אצלה בפיקדון...

שמאי הביטוח צילם הציג את עצמו והסביר לשכנה שכדאי לה לשתף פעולה עם חברת הביטוח הואיל ולמעשה היא שותפה לדבר עברה.

 

בסופו של דבר לא קיבל יוסקה מהביטוח אפילו את הנזק שבאמת נגרם לו הואיל ולפי הוראות חוק חוזה הביטוח - מרמה בתביעת תגמולים, שוללת את זכותו של המבוטח לקבל כל סכום שהוא בשל אותה תביעה אפילו את הנזק שבאמת נגרם ואשר היה משולם ליוסקה אלמלא הרמאות.

 

 

מהומות בלוס אנג'לס

 

לקוחות רבים של חנות מכולת מסוימת בלוס אנג'לס נדהמו לשמוע שהחנות בה נהגו לערוך את קניותיהם נשרפה כליל בימי המהומות שפקדו את לוס אנג'לס בתחילת חודש מאי 1992. לאחר מכן גדלה תדהמתם כאשר בעלי החנות נעצרו בחשד שהם עצמם הציתו את חנותם כדי לקבל את כספי הביטוח. המשטרה החלה לחקור בעקבות מידע אנונימי שהתקבל בטלפון לפיו נראו בעלי החנות ואנשים אחרים יוצאים מממנה כשהם נושאים את הקופה הרושמת ומוצרים יקרי ערך, דקות ספורות לפני פריצת האש.

החנות היתה מבוטחת ע"ס 750 אלף דולר. הסכום שקבע בית המשפט המקומי לשחרור בערבות של החשודים הוא 1.5 מיליון דולר לכל אחד.

 

מסתבר שהיו בעלי עסקים נוספים שניסו לנצל את המהומות כדי להונות את חברות הביטוח לאור המיתון הכבד והחובות אליהם נקלעו בעלי עסקים רבים באותו אזור. מפקד הכבאים של האזור אמר "הם האמינו שלשרוף את החנות זה הפתרון האידיאלי, אבל לא לקחו בחשבון שכמעט תמיד יש מישהו שרואה את הנעשה, וגם הטכניקות החדישות מאפשרות לגלות מי הצית את האש וכיצד היא פרצה".

 

השטיח של הפסיכולוגית

 

מיכאלה קונברג היא פסיכולוגית ידועה למדי בתל-אביב שמתמחה בבעיות של נוער. משום אופייה הבעייתי (היא נוטה לצרוח ולהעליב אנשים בסביבתה ללא סיבה) אין למיכאלה חברים, עם אחיה היא נמצאת במצב של ריב תמידי מאז היתה ילדה, בתה היחידה מתכחשת לה, בעלה התאבד וכל מי שמכיר אותה מתפלא כיצד אדם צבוע ולא אמין כמוה מעיז בכלל לטפל באנשים.

 

למיכאלה לא חסר כסף אולם מדי שנה היא היתה נוהגת להחליף חברת ביטוח כאשר כל פעם היתה מגישה תביעה בשל נזק לשטיח פרסי יקר ערך שנגרם על-ידי שריפה וכך היתה מציגה מדי שנה בשנה בפני השמאי את אותו השטיח עצמו ומקבלת בגינו תגמולי ביטוח בגובה אלפי שקלים.

 

מדוע אני מספרת לכם את הסיפור הזה בזמן עבר? הואיל וכל הסידור הנחמד הזה נפסק תודות לפקידת תביעות צעירה בשם רות מימון שעברה לעבוד מחברת ביטוח אחת לשנייה וכבר בשבוע הראשון לעבודתה בחברה החדשה נתקלה בתביעתה של מיכאלה קונברג בשל נזק שריפה לשטיח. הסיפור נראה לה מוכר משום מה והיא נזכרה, כי לפני כעשרה חודשים הגישה אותה המבוטח עצמה תביעה דומה כנגד חברת הביטוח הקודמת בה עבדה רותי שבטחה את מיכאלה.

 

רותי שלנו שרצתה להצליח במקום עבודה החדש, לא התעצלה, יצרה קשר עם מקום עבודתה הקודם וקבלה עם שליח את צילום השטיח לגביו נתבע הנזק בפעם הקודמת. כשראתה רות את התמונה, היא לא האמינה למראה עיניה: אותו השטיח עצמו ואותו הנזק. "אין גבול לחוצפה של מיכאלה" חשבה לעצמה והעבירה את הנושא לטיפולה של יוספה מנהלת מחלקת התביעות.

 

בשיחה עם מיכאלה הסבירה לה יוספה, כי היא מתכוונת לפנות עם הסיפור למשטרה ומיכאלה, הפסיכולוגית שלנו, התחננה על נפשה והסבירה, כי תלונה במשטרה תשים קץ לקרירה שלה.

 

יוספה הסכימה לוותר רק בתנאי אחד שמיכאלה תחתום על הסכמה לגילוי פרטי המקרה לכל המבטחים במדינה. דבר שאכן נעשה וכך קרה שלמיכאלה אין ביטוח דירה ואין ביטוח מקיף לרכב מאז ועד עצם היום הזה.

 

אחד המכרים של מיכאלה סיפר באחרונה לחברה שהיתה פריצה לדירה (הפעם באמת) ונגנבו פרטים יקרי ערך שלא היו מבוטחים. 

 

 

 

תכשיט בצפת

 

לילך היתה נערה יפת תואר מבית עני שנשאה למיכאל זינגר התעשיין שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. מיכאל אהב את לילך אהבת נפש והרעיף עליה מתנות רבות ויקרות ערך. ליום הולדתה השלושים קנה לה טבעת יהלום בשווי של ארבע מאות אלף שקלים. התכשיטים של לילך כמו כל רכושה הפרטי של משפחת זינגר היו מבוטחים בחברת ביטוח שעבדתי בה כחתמת המתמחה בסיכונים מיוחדים.

 

היום בו נודע בחברת הביטוח על אובדן הטבעת היקרה זכור לי עד עצם היום הזה למרות שעברו מאז כעשר שנים. לילך הופיעה במחלקת התביעות חיוורת ולבושה ברישול, שלא כמנהגה, עיניה מלאות בדמעות ובקשה לדבר בדחיפות עם מנהל מחלקת התביעות למרות שלא נקבעה לה פגישה.

 

"איבדתי את הטבעת היקרה בעת שביקרתי את הורי בצפת" אמרה למנהל בקול שבור "זה לא רק עניין של כסף" הוסיפה "בעלי מיכאל חולה לב ואני פוחדת מה יקרה כאשר ידע שאיבדתי את הטבעת היקרה".

 

מנהל מחלקת התביעות ניסה להרגיע את לילך והבטיח לה לטפל בתביעתה במהירות וביעילות המרבית. לצורך כך החתים את לילך על מסמך מיוחד לפיו היא התחיבה להחזיר לחברת הביטוח את כל עלות התביעה כולל ההוצאות אם יתברר, כי הנזק אינו מבוטח ובינתיים הופנתה ליהלומן ידוע שהיה מבוטח אף הוא באותה חברת ביטוח אשר יצר בעבורה העתק מדויק של הטבעת לפי צילומים שהיו בתיק החברה עוד באותו יום ולבעל למעשה לא נודע דבר.

 

בינתיים, כמקובל בתביעות בסכומים גדולים, נשלח חוקר מטעם חברת הביטוח לצפת והתברר, כי לילך לא איבדה את הטבעת היקרה אלא מסרה אותו לחבר נעוריה שהסתבך בפלילים והיה זקוק באופן דחוף לכסף כדי לשלם ערבות ושכר טרחת עורך דין.

 

מנהל מחלקת התביעות זימן את לילך ללשכתו ובקש ממנה להחזיר את הטבעת החדשה. לילך בקשה מהמנהל להסכים במקום הטבעת לקבל את סכום הכסף בתשלומים למשך שלוש שנים (כולל ריבית) מדמי הכיס שהנכבדים שהקציב לה בעלה ומנהל מחלקת התביעות הסכים.

 

 

רישום מלאי

 

רואה חשבון הקשור עם חברות ביטוח, התבקש ע"י אחת החברות לבדוק מטעמה רישומי מלאי שנמסרו לה ע"י המבוטח כהוכחה לקיום הטובין אשר נטען לגביהם כי נגנבו. רישומי המלאי נערכו ע"י מחשב וכללו פריטים רבים ושונים. חשדו של רואה החשבון התעורר לנוכח העובדה שסכום הביטוח למלאי הוגדל זמן קצר בסמוך ל"גניבה".

 

לקח רואה החשבון את רשימת המלאי שהגיש המבוטח ובדק אותה מול חשבוניות הרכישה והצהרות המלאי שהוגשו על ידו לשלטונות המס. עבודת הבדיקה נערכה אף היא באמצעות מחשב ונמשכה ימים אחדים. בסופו של דבר התגלה כי כל הסחורה שנטען לגביה כי נגנבה מעולם לא היתה ברשותו של המבוטח ולא נרכשה ופרטיה הוזנו באופן חד צדדי למחשב בחינת "כתיבה יוצרת".

 

 

איפה המיליון ?

 

אחת מחברות הביטוח הארץ ביטחה לפי הפוליסה לביטוח ימי משלוח של טובין בסכום כולל של מיליון דולר. הסחורה נשלחה לחו"ל בשלוש מכולות סגורות וחתומות. כשהגיע המשלוח לחו"ל, נפתחו המכולות והתברר כי הן ריקות. לביסוס התביעה המציא המבוטח חשבוניות רכישה המבוטח וחתם ייפוי כוח שהקנה לחברת הביטוח זכות לבדוק את ספריו.

 

בבדיקת החשבוניות (בתי עסק הנמצאים בשטחים) התברר כי הן ניתנו ע"י עוסקים שאינם מוכרים לא ע"י שלטונות המ.ע.מ. ולא ע"י מס הכנסה. נסיעה של נציג המבטחים לשטחים הוכיחה סופית כי בתי עסק אלו לא היו קיימים כלל וכי החשבוניות זויפו ע"י המבוטח. בבדיקה נוספת נתגלה כי המבוטח חסר אמצעים כספיים ובשום אופן לא יכול לרכוש את הטובין שתוארו בשטר המטען עוד התברר כי מקבל הסחורה בחו"ל היה קרוב משפחה של המבוטח.

 

 

ביטוח חתולים

 

בעלי חתולים בגרמניה יכולים לבטח את חתוליהם בסכומים שונים, אך חברות הביטוח מבטחות רק חתולים צעירים ומבטיחות מראש חקירה עד היסוד במקרה של תביעה.

 

הסיבה: קיימת אפשרות שאדם יבטח את חיית הבית שלו ויבריחה למדינה אחרת באירופה או פשוט יפצע או יהרוג אותה במתכוון. לכן מוזהר כל הרכוש ביטוח שכזה כי יהא עליו לעבור חקירות ובדיקה במכונת אמת כתנאי לקבלת תגמולי הביטוח ובכל זאת מבטחים גרמנים לא מעטים את חתוליהם היקרים.

 

 

צו הריסה

 

יורם השמן היה בעל פני תינוק שהיוו ניגוד מוחלט לאופיו התככני. בזכות הופעתו התמימה הצליח יורם לא פעם להערים על אנשים מבורים ממנו ובעלי ניסיון. ליורם היתה מסעדה קטנה בדרום תל-אביב הוא בנה מחסן ליד המסעדה ששימש אותו לאחסון כלים שונים כסאות ושולחנות. יום אחד הופיע פקחים ויורם קיבל דוח מהעריה לתשלום קנס ודרישה להרוס את המבנה הבלתי חוקי.

 

מה עשה ידינו יורם? נכון ניחשתם, מצא את סוכן הביטוח הקרוב ביותר ועשה ביטוח מקיף למסעדה המסעדה ולמחסן. מיד לאחר שקיבל מסוכן הביטוח אישור בכתב שהפוליסה תקפה ביקר את בן-דודו מומו בעל הדחפור שבמקרה עבד באותו זמן בעבודות תשתית בשכונה וביקש ממנו שייתן מכה קטנה למחסן.

 

התביעה הוגשה לפי ביטוח צד ג' של הדחפור כאשר קיום הביטוח של יורם אמור היה להוות הוכחה לכך שהמקרה לא היה מבוים. מזלם של יורם השמן ובן דודו מומו לא שיחק הפעם הואיל וחוקר הביטוח מצא את דוח ההריסה בעירייה...

 

 

 

הצמיד בכיס

 

מקרה מעניין אחר ארע כאשר חוקר הביטוח מנשה הגיע לביתה אניטה שכטר ש"איבדה" צמיד זהב יקר ערך. מנשה בא מבלי לתאם את הביקור מראש. כבר ברגע שנכנס לדירה הבחין שאניטה טומנת משהו בכיס הסינור אך לא אמר דבר.

 

החקירה נערכה כמקובל, מנשה בדק את קופסת התכשיטים, והצמיד כמובן לא היה בקופסה, אניטה חזרה וסיפרה לו את נסיבות האובדן ונראה היה שהוא סיים את חקירתו מבלי שגילה דבר. אולם לאחר שנפרדו לשלום במקום לצאת מהדלת, הסתובב מנשה לעבר אניטה במפתיע וביקש אותה לרוקן את כיס הסינור...

 

 

נוסעים לחו"ל

 

גם הפוליסות לביטוח נוסעים לחו"ל מנוצלות לרעה ע"י רמאי הביטוח. קורה לא פעם שבעיה רפואית מתגלה דווקא על ידי רופא פרטי אליו פנה המבוטח ואין רישום למחלה בתיק הרפואי בקופת חולים. אם הבעיה הרפואית מצריכה ניתוח מיוחד שניתן לבצע רק בחו"ל או שהרופא המליץ או המבוטח בעצמו מעוניין לבצע את הניתוח בחו"ל, עורך המבוטח ביטוח נוסעים לחו"ל נוסע ליעד המבוקש ואומר כי נתקף בכאבים פתאומיים מתאשפז ועובר את הטיפולים הדרושים וחוזר ארצה עם החשבוניות ובהן פרוט ועלות הטיפול. בבדיקה בקופ"ח על אודות עברו הרפואי של המבוטח לא ניתן לגלות דבר. כיצד בכל זאת מגלים? חוקרי הביטוח מתקשרים כעבור זמן למבוטח ומבקשים המלצה לרופא פרטי המתמחה באותה מחלה. כאשר מגלים את שמו של הרופא הפרטי הולכים אליו עם טופס ויתור על סודיות רפואית עליו חתום המבוטח ומגלים את כל הפרטים לסילוק או לדחיית התביעה.

 

לפני שנים אחדות נתפס על-ידי חוקרי ביטוח מארגן טיולים למזרח הרחוק אשר נהג לארגן קבוצות שחבריה ממינו את הטיול באמצעות תביעות שווא בשל מחלה בחו"ל. עניין זה היה קשה לגילוי הואיל ומארגן הטיול הקפיד, כי חברי הקבוצה ירכשו את הביטוח בחברות שונות. מה שלא ידע המארגן הוא ששני מבטחים שונים יפנו לחוקר ביטוח אחד לבדוק את התביעות של שני המבוטחים שלהם והחוקר יגלה כי כל חברי הקבוצה נפלו למשכב וקבלו תעודות מאותו רופא וכי דבר זה חזר ונשנה בכל מסע קודם של קבוצות שאורגנו על-ידי אותו מדריך.

 

הונאה שכיחה אחרת בביטוח חו"ל, היא ביטוח המטען בכמה חברות ביטוח (מבלי להודיע לכל חברה על קיום הביטוח בחברה אחרת כנדרש בחוק) ולאחר מכן להביא אישורים על גניבת המטען בחו"ל והגשת תביעה לקבלת דמי "הנזק" מכל החברות.

 

 

רק באמריקה  הביא לדפוס הסופר בנימין שלמון / תרגום מאנגלית ע"י ג.ל.

 

 

עו"ד מהעיירה שארלוט שבצפון קרוליינה, רכש קופסא של סיגרים נדירים ויקרים וביטח אותם כנגד אש בין שאר הדברים. חודש לאחר מכן, כאשר סיים לעשן את כל חפיסת הסיגרים הנהדרים הללו ומבלי ששילם עדיין את התשלום הראשון עבור פרמיית הביטוח, הגיש העו"ד תביעה כנגד חברת הביטוח. בתביעתו, ציין העו"ד כי הסיגרים אבדו "בסדרה של דליקות קטנות". חברת הביטוח סרבה לשלם, בטענה ברורה כי האיש צרך את הסיגרים באופן הנורמלי. העו"ד תבע ... וזכה !!!


בפסיקתו, הסכים השופט עם חברת הביטוח כי טענת התביעה היא חסרת-ערך. אך יחד עם זאת, ציין השופט שהעו"ד החזיק בפוליסת ביטוח מטעם החברה שבה צויינה אחריות כי הסיגרים מבוטחים וכן הובטח ביטוח כנגד אש, מבלי להגדיר מה נחשב כאש בלתי מקובלת, וחייב את הנתבעת לשלם בהתאם לכתב התביעה. במקום לסבול ממהלך ארוך ובזבזני של ערעור, קיבלה חברת הביטוח את תוצאות המשפט ושילמה 15,000 דולר לעו"ד בגין אובדן הסיגרים הנדירים ב"דליקות".

ועתה לחלק המעניין ביותר - לאחר שהעו"ד פדה את ההמחאה, חברת הביטוח הביאה למעצרו תחת ציון 24 סעיפי אשמה בגין הצתה בזדון!!! כאשר תביעתו המקורית ועדותו במשפט הקודם משמשים כנגדו, הורשה העו"ד בדין באשמת שריפה במזיד של רכושו המבוטח ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר וקנס בסך 24,000 דולר. זהו סיפור אמיתי והוא נחשב כמספר 1 ברשימת הזוכים ב"תחרות פרסי עו"ד פליליים" שאירעה לאחרונה.

 

רק באמריקה, כי לפי חוק חוזה הביטוח הישראלי, אם מקרה הביטוח נגרם ע"י המבוטח או המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

 
 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright