.

 

בהשוואה בין ביטוח חובה לרכב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין ביטוח אחריות כלפי צד שלישי לפי דיני הנזיקין יש לקחת בחשבון את ההבדלים הניכרים שבין שני סוגי הביטוח  "ביטוח החובה לרכב" ו"ביטוח אחריות כלפי צד שלישי" שנראים לעיתים קרובות דומים במראם החיצוני, שכן שניהם נועדו לכסות נזקי גוף שנגרמים לצד שלישי. אולם במבט מעמיק יותר ניתן לראות, כי מדובר בשני משטרי ביטוחיים שונים בתכלית. ההבדלים נוגעים ליסודות החוקיים שעליהם נשענים סוגי הביטוח, לאופי החבות, לזכות התביעה, ולמעמדו של המבוטח כלפי המבטח והניזוק.

 

1. הבסיס הנורמטיבי

"ביטוח החובה לרכב" מבוסס על "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975" (חוק הפלת"ד), שהוא חוק סוציאלי ייחודי. לפי סעיף 2 לחוק, כל בעל רכב חייב לבטח את רכבו בביטוח חובה, וזאת כהוראה שבדין. מטרת החוק היא להבטיח פיצוי מהיר וודאי לכל נפגע גוף בתאונת דרכים, ללא צורך בהוכחת אשמה ויותר מכך, ביטוח החובה של הנהג ישלם תגמולי ביטוח גם לניזוק שתאונת הדרכים אירעה בשל אחריותו הבלעדית, כמו למשל הולך רגל שהתפרץ לכביש בריתה באור אדום ולא במעבר חציה.

 

לעומת זאת, "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי" מבוסס על "דיני הנזיקין הכלליים", ובעיקר על "פקודת הנזיקין [נוסח חדש]". כאן אין חובה שבדין לקיים ביטוח, והוא נועד להגן על המבוטח מפני תביעות שיכולות להיות מוגשות נגדו עקב רשלנותו. החבות עצמה מותנית בהוכחת אחריות נזיקית של המזיק.

 

2. עילת התביעה ואופי האחריות

בביטוח חובה לרכב קיימת ייחוד עילה (סעיף 8 לחוק הפלת"ד). המשמעות היא כי כל נזק גוף שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי, נבחן אך ורק לפי חוק הפלת"ד, ולא ניתן לתבוע לפי עילה נזיקית רגילה. בכך נוצר מנגנון פיצוי אחיד, המבוסס על אחריות מוחלטת.

 

לעומת זאת, בביטוח אחריות כלפי צד שלישי אין ייחוד עילה. הניזוק רשאי לתבוע את המזיק (המבוטח) לפי כל עילה רלוונטית בדיני הנזיקין. המבטח מצדו מחויב לפצות את המבוטח או לשלם ישירות לניזוק, בכפוף לתנאי הפוליסה ולחובת שיתוף הפעולה של המבוטח.

 

3. שאלת הרשלנות התורמת

במסגרת חוק הפלת"ד, האחריות היא מוחלטת. לפיכך, רשלנות תורמת של הנפגע אינה נלקחת בחשבון (למעט במקרים חריגים מאוד של גרימת תאונה במתכוון או פשע). זאת בהתאם לסעיף 7 לחוק.

 

לעומת זאת, בביטוח אחריות נזיקית הכללים הם של דיני הנזיקין הרגילים — כלומר, אם הנפגע תרם ברשלנותו לנזק, הפיצוי יפחת בהתאם לשיעור אחריותו התורמת לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין.

 

4. היקף החובה הביטוחית

ביטוח החובה הוא חובה שבדין, ונועד להגן על הציבור הרחב. אי־קיום הביטוח מהווה עבירה פלילית.

 

לעומת זאת, ביטוח אחריות צד שלישי הוא ביטוח רצוני, המוסדר בהסכם פרטי בין הצדדים, לפי חוק חוזה הביטוח, תשמ"א–1981. הוא מבוסס על עקרון ההסכמה, לא על חובה סטטוטורית.

 

5. מעמד המבוטח בהתדיינות מול המבטח — סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

הבדל משמעותי נוסף נעוץ במעמדו של המבוטח וביכולתו להתנגד לתשלום או להכרה בתביעה של הצד השלישי על ידי המבטח.

 

סעיף 68(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע כי כאשר צד שלישי מגיש תביעה נגד המבטח, רשאי המבוטח להצטרף להליך ולטעון כי אין לחייב את המבטח בתשלום. מנגנון זה נועד להגן על המבוטח מפני תוצאה שתפגע בו ישירות, למשל אם תשלום למבוטח אחר עלול ליצור נגדו חבות או פגיעה במוניטין.

 

מנגנון זה חל בעיקר בביטוחי אחריות נזיקית, שבהם הזכויות והחבות נבחנות לפי נסיבות המקרה וגרסת הצדדים. המבוטח רשאי להתנגד, לטעון שאין חבות, ואף לנהל הגנה משותפת עם המבטח.

 

לעומת זאת, בביטוח חובה לפי חוק הפלת"ד, המבוטח אינו צד אמיתי להליך הפיצוי - החבות היא עצמאית של המבטח כלפי הנפגע, והמחלוקות מתנהלות בין הנפגע למבטח בלבד. המבוטח כמעט אינו יכול להתנגד לתשלום או להשפיע עליו. לפיכך, זכות ההתנגדות לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח אינה ישימה באופן ממשי בהקשר של ביטוח חובה.

 

אפשרות המבוטח לדחות תביעה של צד שלישי

בביטוח אחריות עומדת למבוטח זכאות משמעותית שלא קיימת בביטוח החובה לרכב: לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כאשר צד שלישי תובע את המבטח, המבוטח רשאי להצטרף להליך ולטענות ההגנה — למשל לטעון שאין חובת תשלום או שהנזק לא נגרם באשמתו של המבוטח. כלומר, המבוטח יכול להשפיע על ההליך המשפטי נגדו דרך המבטח.

 

לעומת זאת, בביטוח חובה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת״ד), המבוטח כמעט ואין לו מקום בהליך הפיצוי: החבות היא ישירה בין המבטח לנפגע, והמוחל על המבוטח חסום כמעט לחלוטין.

 

כך, במערכת האחריות הנזיקית המבוטח שומר על יכולת הגנה מלאה ומנגד המבטח מחויב לתת את ההגנה הנדרשת נגד טענות התביעה, בהתאם לפוליסה ולחוק. יתרה מזאת, הסמכות של המבוטח להתנגד לתשלום היא כלי משפטי יעיל שיכול למנוע פגיעה בזכויותיו (למשל יצירת זכות תביעת נגד או פגיעה בתביעות עתידיות).

 

2/10/25