נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת, אסתר חיות, דחתה ביום 8/2/2021 את הערעור של משרד התחבורה והערעור שכנגד שהוגש מטעם המנהל של המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים שנמצאת בפירוק על פסיקה של המחוזי שקיבל באופן חלקי את תביעתה של המועצה וחייב את משרד התחבורה לפצות את המועצה בסכום של 3,931,606 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חייב בית המשפט קמא את משרד התחבורה בשכר טרחת עורכי דינה של המועצה בסך של 350,000 ש"ח וכן בהוצאות משפט.

 

פסק הדין העליון ניתן בהסכמת המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט ג' קרא.

 

ראו: ע"א  8422/17 המערער והמשיב שכנגד: מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים ואח'

 

תביעת המועצה כנגד משרד התחבורה הוגשה לקראת תום תקופת ההתקשרות בהסכם שביניהם, בה טענה המועצה כי משרד התחבורה הפר את חובותיו כלפיה במישור החוזי והנזיקי וכי עקב כך נגרמו לה נזקים כספיים שהוערכו על ידה ב-30 מיליון ש"ח, לצרכי אגרה.

 

טענות המועצה היו בעניין אי זימון של חלק מהנהגים לקורסים הרלוונטיים ומשלוח זימונים בדואר רגיל ולא בדואר רשום, אי אכיפה של ההתייצבות לקורסים באמצעות התליית רישיונותיהם של נהגים שלא התייצבו, ביטל ללא הצדקה זימונים שנשלחו, התבססות על מידע חסר מהמשטרה בנוגע לנהגים החייבים בקורסים, אי הפסקה של ההתקשרות עם יתר הספקיות הזוכות על אף שלא עמדו בדרישה שצוינה במכרז להקמת מערך מולטימדיה וטענות נוספות.

 

כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע, כי המועצה לא הוכיחה את טענותיה בדבר מצגי שווא שהציג כביכול המשרד לגבי משלוח הזימונים, אכיפת ההשתתפות בקורסים והתליית הרישיונות. נקבע כי צירוף נתוני 2003 למכרז לא יצר התחייבות לזימון כל הנהגים החייבים בקורסים; כי לא הוכח שלפני פרסום המכרז נשלחו זימונים לכל הנהגים ונאכפה התייצבותם; וכי "[המועצה] היא שזימנה לקורסי החובה עד למכרז וידעה את המצב העובדתי". באשר להתליית הרישיונות, ציין בית המשפט כי סנקציה זו רלוונטית רק לקורסי הנהיגה הנכונה ולא לקורסי הרענון, וכי בתקופת ההתקשרות הראשונה ממילא התייצב לקורסי הנהיגה הנכונה מספר נהגים גבוה מההערכה שצוינה במכרז.

 

המחוזי דחה את טענות המועצה גם בכל הנוגע להעברת קורסים בצה"ל ובנוסף דחה הטענה בנוגע לאי-הפסקת ההתקשרויות עם הספקיות שלא הקימו מערכי מולטימדיה. נקבע כי אף שהסוגיה מעלה "שאלות מורכבות מתחום דיני המכרזים", לא מתקיימת עילה לפיצוי המועצה בהקשר זה והאכסניה הראויה לטענות אלה היא תובענה מנהלית. מצד שני, דחה המחוזי את טענת משרד התחבורה לפיה המועצה התנהלה באופן כושל וכי הגדלת היקף פעילותה הייתה מובילה להגדלת הפסדיה. כן נדחתה  טענת משרד התחבורה באשר להפרות של ההסכם על ידי המועצה, ובהקשר זה ציין בית המשפט משרד התחבורה בחר להאריך את ההתקשרות עם המועצה כך שאין לייחס להפרות אלו "כל משמעות".

 

המחוזי כן קיבל את טענת המועצה בדבר נזקים שנגרמו לה בשל הפחתת מספר התלמידים בשנים 2009-2008, אשר נבעה משינוי תקנות התעבורה וחייב, כאמור, את משרד התחבורה לפצות את מנהל המועצה בגינן.