ביום
25/1/2024 קבעה שופטת המחוזי בתל אביב –יפו, אירית קלמן, כי ניקוי שמשות הרכב
מהווה פעולה חיונית לביצוע נסיעה והיא בעלת קשר ממשי לנסיעה. לפיכך פגיעה במהלך
הניקוי מהווה "שימוש ברכב" ברכב לפי הגדרתו בחוק הפלת"ד. התביעה עצמה נדחתה לאחר
שבית המשפט מלא, כי סכום הנזק "נבלע" לאחר ניכוי התשלומים ששולמו לתובעת ע"י המוסד
לביטוח לאומי.
מתוך פסק הדין:
"כעולה מתצהירה של התובעת, עובר לתאונה הקימה התובעת עסק לממכר נעליים וגרביונים
דרך האינטרנט. ביום התאונה נסעה לבצע משלוח, בדרך אספה את אחותה ממקום עבודתה. על
פי סעיף 15 לתצהיר התובעת:
"שאלת האחריות – "שימוש ברכב מנועי"
שאלה
נוספת שמעלה הנתבעת האם האירוע כפי שמתואר מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק
הפיצויים. יש לבחון האם אירוע התאונה מהווה "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1
לחוק הפיצויים, ובפרט, האם מהווה טיפול-דרך או תיקון-דרך, והאם קיים קשר סיבתי בין
"השימוש" שנעשה ברכב לבין התאונה.
בפסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים נבחן גדרו של מושג "השימוש" על פרשנויותיו,
אשר כללו בין היתר שימוש "עיקרי" ושימוש "לוואי". מאז תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים
(בשנת תשנ"א-1990) ניכרה מגמת צמצום ההגדרה וזאת על מנת שלא להרחיב את המונח "תאונת
דרכים" מעבר למשמעותו הטבעית והפשוטה (רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ'
פלוני, בפסקה 27 [פורסם בנבו] (2.11.2021); ע"א 2726/20 פלוני נ' איוון אולוס,
בפסקה 13 [פורסם בנבו] (7.2.2022) (להלן: "ענין אולוס")).
אבחן
האם התובעת עשתה "שימוש" ברכבה, כמשמעו בתיבה "טיפול-דרך או תיקון-דרך" בסעיף 1
לחוק הפיצויים:
"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או
גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא
במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק
מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא
תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב
עומד".
הפסיקה התוותה את התנאים והמבחנים לקיומו של טיפול-דרך או תיקון-דרך (ר' רע"א
5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (4.2.2009) (להלן: "ענין
נביל"); רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 22-13 [פורסם בנבו] (12.5.2019);
רע"א 3329/21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 39-35 [פורסם בנבו]
(2.11.2021); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים
245-234 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: "ריבלין")).
התנאי הראשון בוחן האם הטיפול בוצע "ברכב" או באחד מרכיביו; התנאי השני בוחן את
מיקומו "הגיאוגרפי" של הטיפול, האם בוצע בדרך, במובנה הגיאוגרפי ונקבע כי על התיקון
להתבצע לאחר תחילת הנסיעה – לאחר היציאה לדרך; התנאי השלישי בודק את "מהות" התיקון,
האם מדובר בטיפול "פתאומי" שנוהגים לעשות בדרך; על פי התנאי הרביעי על הטיפול להיות
פשוט יחסית ולא מורכב וכזה שאינו מצריך איש מקצוע; עוד נקבע כי מבין הפעולות
החיוניות לביצוע נסיעה, רק פעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי ממנה תחשבנה כ"נסיעה
ברכב" ו"שימוש ברכב מנועי".
מן
הכלל אל הפרט: בענייננו ניקוי שמשת רכבה של התובעת בוצע במהלך הנסיעה לאחר שעצרה
לצורך ביצוע פעולת הניקוי. הניקוי נועד לצורך שיפור הראות לשם הקטנת הסיכון
התחבורתי והמשכה של הנסיעה. ניקוי שמשה מלוכלכת המקשה על ראיית הדרך מהווה פעולה
חיונית לביצועה של נסיעה והיא בעלת קשר ממשי לנסיעה. יתר על כן, מדובר בפעולה
שבמהותה אופיינית לביצוע אגב הנסיעה או במהלכה (ענין נביל, בפסקה 11). התובעת אמנם
התקשתה לזכור את טיב הלכלוך ומדוע מילוי המים נדרש באופן "פתאומי" וכזה אשר לא
הפריע לה קודם, אולם הסבירה שניסתה לנקות עם המגבים.
בהיעדר מים, הלכלוך גבר, עובדה אשר הגבירה את הצורך בעצירת הנסיעה וניקוי בצד הדרך.
העובדה שלא זכרה את מקור הלכלוך אינה משמעותית. הן התובעת והן אחותה הסבירו שניקוי
השמשה היה הכרחי ונדרש באותה עת - והסברן לא נשלל. המסקנה היא, אפוא, כי האירוע
נכנס תחת כנפיו של "שימוש" ברכב ולפיכך מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים."
25/4/24
