התיישנות
היא עיקרון משפטי חשוב, המאפשר להגביל את פרק הזמן שבו ניתן
להגיש תביעה לבית המשפט.
בחוק חוזה הביטוח נקבעה תקופת התיישנות
מיוחדת בסעיף 31 לחוק ובנוסף חלות על תביעות ביטוח גם הוראות
חוק ההתיישנות, התשי"ח –.
1958 שכולל מספר סייגים חשובים, שנועדו למנוע פגיעה בצד שנמנע
ממנו לתבוע בזמן מסיבות שאינן תלויות בו. סייגים אלה "מקפיאים"
או "עוצרים" את מרוץ ההתיישנות, ולפעמים אף מאפסים אותו.
1. קטינות או חוסר כשירות משפטית
אחד הסייגים המרכזיים הוא מקרה שבו התובע היה קטין או חסר
כשירות משפטית בזמן היווצרות העילה. סעיף 11 לחוק קובע כי אם האדם היה חסר כשירות
(למשל – קטין, אדם עם לקות נפשית או שכלית), תקופת ההתיישנות תתחיל רק מהיום שבו
הכשירות המשפטית שלו הושבה.
דוגמה: אדם שנפגע בגיל 12 בתאונה יוכל להגיש תביעה עד גיל 25
– משום שההתיישנות תחל רק בגיל 18 (7 שנים מהגיעו לבגרות).
2. תרמית או הסתרה מכוונת
סעיף 7 לחוק ההתיישנות מתייחס למקרים שבהם הנתבע גרם לכך
שהתובע לא ידע – ולא יכול היה לדעת – על עילת התביעה בשל תרמית, הונאה או הסתרה
מכוונת. במצב כזה, ההתיישנות לא תחל אלא מיום שבו נודעו לתובע העובדות שהן בסיס
לתביעה, או ביום שבו היה עליו לדעת אותן.
חשוב: לא די באי־ידיעה סובייקטיבית, אלא יש להראות
שהייתה מניעה אובייקטיבית לגלות את העובדות.
3. המשך נזק (עילת נזק מתמשך)
במקרים שבהם הנזק ממשיך להתפתח או להופיע לאורך זמן –
למשל חשיפה לחומרים מסוכנים, הטרדה מתמשכת, או ליקוי בניה שמתדרדר עם השנים –
ההתיישנות תתחיל מיום גילוי הנזק, ולא מיום ההתרחשות הראשונית.
בתי המשפט אימצו את מבחן "הידיעה הקונקרטית" – מתי
ידע (או היה צריך לדעת) התובע על הנזק, על זהותו של המזיק ועל הקשר הסיבתי ביניהם.
4. מגבלות אחרות – תקופת השעיה או כוח עליון
ישנם מצבים שבהם אדם לא יכול היה לממש את זכותו לתבוע בשל
כוח עליון – מלחמה, אסון טבע, מגפה, או נסיבות אחרות שמנעו גישה פיזית לבתי משפט או
ייעוץ משפטי. במקרים נדירים, בתי המשפט עשויים להורות על הארכת מועד ההתיישנות.
5. התיישנות בעוולות נזיקין – סעיף 89 לפקודת הנזיקין
בעבירות נזיקין (כגון רשלנות רפואית), החוק מתייחס ליום
גילוי הנזק כנקודת התחלה להתיישנות. אם מדובר בנזק סמוי או נסתר שהתגלה בשלב מאוחר,
ניתן להגיש תביעה בתוך 7 שנים ממועד הגילוי, ובלבד שלא עברו יותר מ־10 שנים מהמועד
שבו התרחש המעשה שגרם לנזק.