תופעת
דמי החסות אינה יורדת מהכותרות.
בהיעדר
רגולציה לעניין השאלות שכלולות בטפסי הצעת הביטוח, עשוי מבוטח שלא הודיע לחברת
הביטוח לפני ההתקשרות בהסכם הביטוח או לאחריה למצוא את עצמו מקבל דחייה של
תביעה
מחברת הביטוח בשלב הראשון לפחות. אלא שכאן, יש לדעתי לעשות אבחנה ברורה בין שאלונים
שונים שמקובלים בחברות ביטוח.
מצד אחד אפשר למצוא
אצל חלק מחברות הביטוח שאלון שמציג שאלה מפורשת בעניין איומים וסחיטה. במקרה הנתון,
תהיה לחברת הביטוח "תחמושת" לדחייה של תביעה בגין השחתה על רקע סחיטה של דמי חסות
כאשר המבוטח לא עמד בחובת הגילוי כלפי חברת הביטוח.
מצד
שני באותם מקרים שבהם טופס הצעת הביטוח אינו כולל שאלה מפורשת לעניין סחיטה ו/או
איומים או שהטופס כן כולל שאלה בנדון אולם עותק התשובה לא צורף לפוליסה, יכול מבוטח
לבוא ולטעון להגנתו, כי מדובר בתופעה ידועה ומוכרת לשל שאף נדונה בכנסת ישראל
והותקן לגביה חוק מיוחד, כך שחברת הביטוח בכל מקרה מודעת לתופעה.
לעניין אי מתן תשובה
בעניין שהיה ידוע למבטח שלא מתוך כוונת מרמה, קובע, סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח
התשמ"א - 1981:
"המבטח
אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה
ניתנה בכוונת מרמה :
(1)
הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך
שהתשובה לא היתה מלאה וכנה."
כלומר, יש כאן פתח
למבוטח שפעל בתום לב.
בנוסף, ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין שקובע באילו
נסיבות ייחשבו איומים כעניין מהותי (סוג האיומים ומתי הם הושמעו).
ערעור אזרחי מס' 1809/95 ורשות ערעור אזרחי מס' 574/95
יהושע הלמן ז"ל וציפורה הלמן נגד לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ
"(2) סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח בא לצמצם את פערי המידע
בין המבטח לבין המבוטח, העלולים לגרום להקצאה בלתי יעילה של משאבים ואף לפגוע
במנגנון הביטוחי כולו. מכאן שבגדר "ענין מהותי" יבוא כל מידע העשוי להשפיע על תוחלת
הנזק, על סיווגו של המבוטח, על גובה הפרמיה שלו ועל נכונותו של המבטח לבטח את
המבוטח, בתנאים מיוחדים או בלעדיהם ( 84ג, 85א).
(3) במקרה דנן, אין מדובר בעניין מהותי. איומים, שמהותם
לא תוארה ושלא פורש אם הם מכוונים כלפי הגוף, כלפי רכוש בכלל או כלפי הרכוש המבוטח,
אינם רלוואנטיים לסיכונים שאותם באה לבטח פוליסה לביטוח בתי עסק. אולם אפילו
היו רלוואנטיים לפוליסה זאת, הרי מדובר בדברים שנאמרו כשנה לפי הצעת הביטוח ולא
העידו על סיכון מוגבר לבית העסק שבוטח, וממילא לא היה בהם כדי להשפיע על אומדן
הסיכון ועל נכונות מבטח סביר לבטח מפניו ( 85ו- 86א).
(4) במקרה דנן, גם בעובדה שרכבם של המערערים נגנב כחודשיים
לפני הצעת הביטוח ושהמערערת 2חשדה בשותפיה לשעבר, אין כדי להוסיף לדברי האיום משקל
ההופך "
ראו גם:
דיון בכנסת: ביטוח ותשלום דמי חסות
לקבלת מענה (בתשלום סמלי) לשאלה
הפרטית שלכם
