היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

רשימת הסייגים לתחלוף

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

 

 

 

 

 

 

הסייגים לתחלוף אינם רשימה סגורה
מאת קטיה שורצמן, יועצת לניהול סיכונים ותנאי פוליסה

 

זכותו של המבטח לתבוע תגמולי ביטוח מצד שלישי האחראי לפיצוי המבוטח בשל נזק (שלא לפי חוזה הביטוח), נקראת זכות ה"תחלוף" והיא מוגדרת בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

 

על אודות הסעיף עצמו, ניתן ללמוד במדריך תחלוף באתר זה.

 

כתבה זו, מוקדשת לסעיף קטן 62  (ד)  הקובע סייגים לתחולת הסעיף, כדלקמן:

 

"הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".

 

קריאת הפשט של הסעיף עשויה להוביל למסקנה לפיה ניתן להבין, כי אם לא הוסכם אחרת בין המבוטח לבין הצד השני לפני קרות מקרה הביטוח, הרי שהוראות סעיף התחלוף, יחולו גם באותם מקרים אשר בהם נגרם מקרה הביטוח שלא במתכוון ע"י אדם שאינו בן משפחתו של המבוטח וגם אין ביניהם יחסי עובד ומעביד אולם מבוטח סביר, לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי מסיבות אחרות, כמו למשל יחסי חברות רבת שנים, שכנות ועוד.

 

כך למשל קבע השופט שנלר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו ביום 11/7/2010, בעא (ת"א) 2546-08‏ ‏ ניסים זוארץ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, כי לחברת ביטוח שביטחה את הבית המשותף, קיימת זכות לתחלוף כנגד אחד הדיירים אשר אחראי לאירוע שריפה אשר בגינה שילמה חברת הביטוח תגמולים לוועד הבית המשותף שהוא המבוטח לפי הפוליסה וזאת למרות העובדה שהדייר שילם את חלקו בעלות הביטוח. פסיקה זו זכתה בזמנה לסיקור נרחב בכלי התקשרות.

 

בסוף חודש דצמבר 2011, ניתנה פסיקה מעניינת בעניין הסייגים לזכות התחלוף ע"י השופטת תמר בר-אשר צבן מבית משפט השלום בירושלים בת"א 33968-05-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' נדן פלדמן ואח', בו נקבע, כי לחברת הביטוח שפיצתה את בעל הדירה לפי ביטוח הרכוש, אין בנסיבות המקרה הנדון זכות לתחלוף כלפי הדייר שגרם לנזק וזאת למרות העובדה שהדייר לא היה מבוטח לפי הפוליסה שערך בעל הנכס ולא נרשם בפוליסה ויתור על זכות התחלוף לטובתו.

 

הסיבה לפטור לטובת הדייר בנסיבות המקרה היתה הפרשנות הקיימת לסעיף 62(ד) בספרות משפטית ביטוחית הגורסת, כי הפטור מזכות התחלוף לטובת בן משפחה, עובד, מעביד, אינו מהווה רשימה סגורה אלא דוגמא בלבד ומטרת המחוקק ליתן את הפטור לטובת כל אדם אחר אשר מבוטח סביר היה נמנע מלתבוע ממנו שיפוי או פיצוי.

פסק הדין הארוך והמנומק, כולל ציטוטים מהספרות המשפטית הביטוחית החל מאורי ידין, עובד בירון אליאס וכלה בשחר ולר:

 

"עיקרון התחלוף נועד להביא לכך שהמזיק האמיתי יהיה מי שיפצה בגין הנזק שנגרם, תוך מניעת מצב של כפל פיצוי במצב שבו הניזוק מבוטח (פסק-דינו של כבוד השופט מ' בייסקי, ע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ' שושנה לוי, פ"ד מב(2) 177 (1988), בעמ' 191. ראו גם ולר, כרך ב' עמ' 253-252)."

 

 "גישת המלומדים, שאותה גם הזכירה כבוד השופטת נאור בעניין נרות ירושלים (שניתן בשנת 2002), תוך הפנייה אל ספרו אל א' ידין (אורי ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, פירוש לחוקי החוזים, תשמ"ד, בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 157. להלן - ידין), היא אפוא, כי "הרשימה שבסעיף 62(ד) איננה רשימה סגורה. יש לראות בשני סוגי הקשר האמורים בה – קירבת משפחה או יחסי עובד מעביד – דוגמאות לרעיון כללי יותר, והם אינם חוסמים את הדרך להחלת ההוראה על קשרים מסוג זה" (בפסקה 17). הגם שבהמשך הדברים הדגישה כבוד השופטת נאור, כי עניין זה טרם הוכרע בפסיקה (שם, פסקה 42), נמנעה אף היא מלהכריע בשאלה זו.

 

גישת המלומדים היא אפוא, שההחרגה הקבועה בסעיף 62(ד) מתייחסת למצבים שבהם הנזק נעשה באופן לא מכוון, להבדיל מנזק שנעשה בזדון, כמו למשל, גניבה, וכי נעשה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו שיפוי או פיצוי.

 

לדידם, העובדה שהסעיף מזכיר רק "קרבת משפחה" ו"יחס של מעביד ועובד", איננה ממצה את כל מערכות היחסים שבין המובטח לבין המזיק, השוללים מהמבטח את זכות התחלוף.

 

כך למשל נאמר בספרו של אליאס (כרך ב', עמ' 1128-1127): "הגישה המקובלת לגבי היקף פרישתה של הוראת סעיף 62(ד) לחוק גורסת, כי הכלל הקבוע בה אינו מוגבל ליחסי הקרבה המפורטים בסעיף, וכי הוא עשוי לחול גם כאשר בין המבוטח לבין הצד השלישי לא מתקיימים קשרי משפחה או עבודה, אלא יחסים מסוג אחר, כגון שהצד השלישי הוא אורח או לקוח של המבוטח". אלא אם כן, המבוטח קיבל פיצוי מהצד השלישי, למרות היותו קרובו או עובד שלו, שאז ינוכו הפיצויים חרף הוראת סעיף 62(ד). כך גם הצד השלישי לא ייהנה מהחסינות הקבועה בסעיף זה, אפילו היה קרוב משפחה או עובד, אם גרם למקרה הביטוח במתכוון. זו כאמור, גם עמדתו של ידין בספרו (עמ' 157).

 

אליאס מוסיף (שם, עמ' 1132-1131), כי "זכות התחלוף של המבטח עשויה לסגת גם כאשר הצד השלישי הוא 'מוטב סמוי', דהינו האדם שלטובתו נעשה הביטוח. כך לדוגמה, במקרה שנדון באנגליה קבע בית המשפט כי מתוך בחינת היחסים החוזיים בין המבוטח (בעלים) לבין הצד השלישי (חוכר) עולה כי הביטוח נעשה גם לטובת הצד השלישי, ולפיכך אין המבטח רשאי להיפרע מהצד השלישי בגין נזקי שריפה שנגרמו לנכס המבוטח כתוצאה מרשלנותו של האחרון" (בעניין זה הפנה אל פסק הדין בעניין Rolands Ltd v Berni Ltd [1985] 3 All ER 473, שנדון גם בעניין נרות ירושלים).

 

 כאמור שם, ולעניין זה עוד נשוב בהמשך הדברים, "המכנה המשותף לכל המקרים הנופלים אל מחוץ לגדר התחלוף ... נעוץ בצורך לשמור על הגיונה של עסקת הביטוח ועל מטרתה, דהיינו החזרת המבוטח או המוטב למצב שבו היו לפני קרות מקרה הביטוח".

 

 זו גם עמדתו של ולר בספרו. לגישתו (שם, כרך שני, בעמ' 292): "הניסוח של סעיף 62(ד) משמיע תחולה מצומצמת של ההוראה לשני המקרים הנזכרים בה. אולם, פירוש צר – המחיל את הוראת הסעיף רק על שתי הדוגמאות הנזכרות בה במפורש – אינו מתיישב עם הרעיון העומד ביסוד הסעיף, שהוא שלילת זכות החלוף במקרים שבהם אין חשש שהמבוטח יזכה לפיצוי כפל, משום שלא יממש את עילת התביעה נגד המזיק. לפיכך, יש לראות במקרים הנזכרים בסעיף 62(ד) דוגמאות בלבד למצבים שבהם אין למבטחת זכות תחלוף".

 

נימוקי בית המשפט לגבי המקרה הנדון:

 

"בחינת הסכם השכירות ומכלול הנסיבות שאינן שנויות במחלוקת מובילות לדעתי למסקנה, שהתשובה ל"שאלת המפתח", כפי שנוסחה בעניין נרות ירושלים (בפסקה 36) היא, שכוונת הצדדים בהסכם הבסיסי – הסכם השכירות – הייתה שפוליסת הביטוח שהוציא המשכיר תהיה גם "לטובתו של השוכר", שלימים הזיק לרכוש. עובדה זו גם מתיישבת עם פוליסת הביטוח של התובעת ובכל מקרה, אינה נסתרת בה. לפיכך לתובעת לא עומדת זכות תחלוף כלפי הנתבע (השוכר-המזיק).

 

למסקנה זו הגעתי ממספר טעמים: שלושה טעמים שעניינם בכוונת הצדדים להסכם השכירות; טעם נוסף הוא, כי אין בהוראת הסעיף בהסכם השכירות המטיל אחריות על השוכר לפצות את המשכיר במקרה שגרם לנזקים (סעיף 6(ג) בהסכם השכירות), כדי לסתור את שלילת זכות התחלוף; לשון פוליסת הביטוח. לבסוף, גם מטעמי מדיניות ראויה. על אלו אעמוד עתה.

 

23 

ראשית לכל, אין מחלוקת שהדירה הייתה מושכרת לנתבע בתקופה שלגביה פוליסת הביטוח הייתה בתוקף, ושאותה פוליסה נועדה לכסות נזקי רכוש ובהם נזקי אש, שעשויים להיגרם לדירה ולתכולתה כתוצאה ממעשה רשלנות. במקום שבו בעל דירה, משכיר את הדירה לאחרים ומבטח אותה מפני נזקים שונים ובהם נזקי אש, הגם שאינו מתגורר בה בעצמו, הרי שדי בכך כדי ללמד שכוונתו הייתה שיהיה כיסוי ביטוחי לכל מקרה ביטוח, ובכלל זה נזקי אש, שייגרם על-ידי השוכר. מבחינה זו, אמנם המוטב והמבוטח הוא המשכיר, אבל מעצם ביטוח הדירה שבה המבוטח אינו גר, אלא השוכר גר בה, משתמעת כוונתו של המשכיר שהביטוח יכסה כל מקרה ביטוח שנכלל בפוליסה. מכאן שכוונת המשכיר, וממילא גם כוונת השוכר, שפוליסת הביטוח תהיה גם לטובת השוכר.

 

שנית, אילו כוונת הצדדים לא הייתה שפוליסת הביטוח תהיה גם לטובת השוכר, יש להניח שהמשכיר היה מיידע את השוכר-הנתבע, ואף היה דורש ממנו לוודא הוצאת פוליסת ביטוח על שמו של השוכר ולטובתו. כפי שעמדנו על כך קודם לכן, כדי לדעת מה הייתה התכלית האובייקטיבית של הסכם השכירות, ואם כוונת הצדדים להסכם זה הייתה שפוליסת הביטוח תהיה גם לטובת השוכר, יש לבחון כיצד היו קובעים זאת צדדים הוגנים המגנים על האינטרסים הטיפוסיים של הסכמים מאותו סוג. לטעמי, המסקנה המתבקשת היא, שמשכיר הוגן המבטח את הדירה שהוא משכיר ושאינו מתגורר בה, מתכוון שהביטוח יכסה גם את נזקי השוכר. אילו המשכיר לא התכוון לבטח את הדירה באמצעות פוליסת ביטוח שתכסה גם נזקים ששוכר עשוי לגרום להם ברשלנותו, היה מיידע את השוכר, והשוכר הסביר היה מבטח בעצמו את הדירה שאותה שכר.

 

שלישית, אילו כוונת הצדדים הייתה שהפוליסה לא תהיה גם לטובת השוכר, וכוונתם הייתה שהשוכר יהיה חייב לפצות את המשכיר בגין נזקים שגרם להם ברשלנותו, אזי יש להניח שהדבר היה נכתב במפורש בהסכם. במקרה שכזה, המשכיר היה תובע את השוכר לפצותו, ובהתאם להוראת סעיף 62(ג) בחוק חוזה הביטוח, ממילא היה המשכיר חייב להעביר אל המבטחת את סכום הפיצוי שאותו היה גובה מהשוכר. אולם המשכיר, כך נראה, לא חשב שהוא יכול לתבוע את השוכר ולא ראה לנכון לעשות כן, ובכל מקרה חרף חלוף ארבע שנים מאז השריפה, לא תבע את השוכר. מכאן שהמשכיר עצמו ראה בשוכר מישהו ש"מבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי"."

 

מדריך לביטוח דירה שכורה ומושכרת

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright