​הצעת חוק חוזה הביטוח  של ח"כ אופיר כץ  מיום 20/4/2020 בעניין הארכת תקופת ההתיישנות:

 

תיקון סעיף 31          1. בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 31, במקום "שלוש שנים" יבוא "שבע שנים".

 

הוספת סעיף 31א      2. אחרי סעיף 31 לחוק העיקרי יבוא: "הודעה על סיום תקופת ההתיישנות, פנה המבוטח אל המבטח בשיחה, בהודעה או בכל דרך התקשרות מקובלת אחרת, בדרישה לקבלת תגמולים, יתריע בכתב המבטח בפני המבוטח 12 חודשים לפני סיום תקופת ההתיישנות לפי סעיף 31, ובהודעה נוספת 3 חודשים לפני סיום התקופה האמורה, על משמעות סיום תקופת ההתיישנות, גם אם מתנהל משא ומתן ביניהם."

 

דברי הסבר

 

התיישנות היא מונח משפטי המגביל את הזמן שבו ניתן להגיש תביעה לבית המשפט בעניין מסוים, ואם היא תוגש לאחר תקופה זו, לא משנה מה הנסיבות, בית המשפט לא יוכל לדון בה. בניגוד למסגרת הזמן שנקבעה בחוק ההתיישנות (שבע שנים ברוב התחומים), חוק חוזה הביטוח קובע תקופת התיישנות בת 3 שנים בלבד במקרה של נכות או מחלה, החל מהרגע שקמה למבוטח הזכות לתבוע את תגמולי הביטוח.

 

קביעת תקופה התיישנות מקוצרת פוגעת באופן קשה במבוטחים ובמיוחד במוחלשים שבהם. הזכאות לתבוע סיוע נשללת מקשישים ונכים, אשר שילמו שנים ארוכות לתאגידי הביטוח, על אף שתביעתם צודקת והם נאלצים להתמודד עם חיים של מחסור. המציאות מלמדת כי אוכלוסיות אלו מתקשות באופן מיוחד בבירור זכויותיהן ובמיצוין, ולכן נפגעות יותר. זאת ועוד, אפילו במקרים שבהם חלה פגיעה תפקודית ממשית בעקבות מחלה או תאונה אשר הצריכה שיקום ממושך שהובילה לכך שרק לאחר שנים התפנה המבוטח לטפל בתביעה, הספירה מתחילה מקרות אירוע התאונה ולא באים בחשבון שיקולים אחרים.

 

עוד יודגש כי רק הגשת תביעה לבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות, אולם הגשת תביעה או דרישה לחברת הביטוח ואף ניהול משא ומתן עמה אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות. גם במקרים שבהם יש מקום להיוועצות עם אנשי מקצוע (סוכן הביטוח או רופא לשם קבלת חוות דעת, למשל) אין הדבר משפיע על חישוב תקופת ההתיישנות.

 

מצב משפטי זה מוביל לתוצאה אבסורדית שבה חברת הביטוח יכולה להשתהות בחוסר תום לב, בטענה שהיא מטפלת בתביעתו של המבוטח ובוחנת אותה, דורשת מסמכים נוספים וכדומה, והוא אינו ער לכך שבינתיים חולפת תקופת ההתיישנות. כמו כן, נתגלו מספר מקרים שבהם ניהלה חברת הביטוח משא ומתן עם המבוטח תוך רמיזה כי ייתכנו שיפורים בהצעה, אולם בין לבין חלפה לה תקופת ההתיישנות והוא לא קיבל בסופו של התהליך את התגמולים שהיה זכאי להם.

 

לפיכך, מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות לעניין תביעת תגמולי ביטוח משלוש שנים לשבע שנים מיום שקמה למבוטח הזכות לתבוע תגמולים. כמו כן, מוצע לחייב את חברת הביטוח להודיע מבעוד מועד למבוטח שעדכן אותה, או הגיש לה בקשה לתגמולים, או שמצוי עמה בהליך משא ומתן, על סיום תקופת ההתיישנות – על מלוא משמעויותיה, למשל – כי המשך משא ומתן מעבר לתקופת ההתיישנות עלול להביא לאובדן מלא של זכויותיו, כ-12 חודשים לפני תום התקופה וכ-3 חודשים לפני תום התקופה. ההצעה תסייע למבוטחי הסיעוד, הנכות והבריאות למצות את זכויותיהם בצורה טובה יותר ותביא לאיזון נכון והוגן יותר בין הצדדים.

 

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת איציק שמולי (פ/1589/20), ועל ידי חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת (פ/5335/20). הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים על ידי חבר הכנסת איציק שמולי.

 

הבהרה: חוזר יישוב תביעות מחייב את המבטחים להודיע למבוטחים לגבי תקופת ההתיישנות אולם חוזר זה אינו חל על כל ענפי הביטוח אלא על ביטוחי פרט בלבד .