ביום 13/12/2021, ניתן פסק דין תקדימי על ידי בית המשפט העליון, לפיו גם למבטח זר שאינו מורשה לפעול בישראל קיימת זכות לתחלוף בישראל וזאת מתוקף דיני עשיית עושר שלא במשפט.

 

שופט העליון ע' גרוסקופף פסק, כי בין אם חוזה ביטוח נשלט לפי הדין הישראלי ובין אם לאו, למבטח זר, עומדת הזכות להיפרע מהמזיק, בגין תגמולי ביטוח ששילמה לניזוק בשל אירוע נזק מבוטח שהתרחש בישראל.

 

פסק הדין ניתן בע"א 206-20 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' טי.אנד.אם גושן - שירותי ביטחון בע"מ בהסכמת השופטים י' עמית וד' ברק-ארז.

 

נקבע, כי עת חוזה הביטוח נשלט לפי הדין הישראלי, רשאי המבטח הזר לתבוע תחלוף מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. ככל שחוזה הביטוח אינו נשלט לפי הדין הישראלי, רשאי המבטח הזר להגיש תביעת תחלוף מכוח העיקרון הכללי של דיני עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף, במקרים חריגים ניתן גם להכיר בזכותו של המבוטח (הניזוק) לתבוע את המזיק "בשם ובעבור" המבטח הזר.

 

לפני כשנה, בחודש דצמבר 2020, פסק העליון, כי למבטח זר, בביטוח ימי יש זכות לתחלוף במדינה ישראל. ועתה מדובר על פסיקה לפיה זכות התחלוף קיימת למבטח זר בכל ענפי הביטוח.

 

פסק הדין עוסק בתקלה במקפיא המצוי באחד ממחסניה של טבע בישראל שאירעה ביום 3.6.2011. דבר אשר הוביל לאובדן של כל החומרים שאוחסנו באותו מקפיא, ולנזק בשיעור של למעלה מ-5.6 מיליון דולר של ארה"ב לפי טענתה של טבע שבוטחה בפוליסת ביטוח גלובלית המכסה נזקים מעין אלה, ובכלל זאת נזקים המתרחשים בישראל, על ידי חברת ביטוח זרה, National Union Fire Insurance Company of Pittsburgh, PA אשר שילמה לטבע תגמולי ביטוח בגין הנזק, בסכום של כ-5.6 מיליון דולר, בניכוי השתתפות עצמית על סך של 250,000 דולר, בהתאם למוסכם בפוליסת הביטוח.

 

מתוך פסק הדין:

" התביעה בה עסקינן הוגשה נוכח פסק הדין VIG, ומתוך הנחה שחברת הביטוח הזרה אינה יכולה לתבוע במישרין את המזיק (גושן) ואת המבטחת שלו (איילון). כפי שראינו, הנחה זו בטעות יסודה, שכן למבטחת זרה עומדת על פי הדין הישראלי האפשרות לתבוע את המזיק ומבטחתו הן בתביעת תחלוף (וזאת מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, שכן חוזה הביטוח בענייננו נשלט על פי הדין הישראלי מכוח הוראה מפורשת. ראו סעיף 53 לפוליסת הביטוח, הקובעת גם תניית שיפוט בלעדית בישראל), והן בתביעת שיפוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. יחד עם זאת, אילו הייתה הנחה זו נכונה, הרי שממילא הייתי סבור כי יש להכיר באפשרות של הניזוק (טבע) לתבוע את המזיק (גושן) והמבטחת שלו (איילון) "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה, כפי שנעשה הלכה למעשה.

 

במצב הדברים שנוצר, ובהינתן שהסיבה להיווצרותו נעוצה בפסיקות של הערכאות הדיוניות, ולא בשגגה שיצאה מלפני טבע וחברת הביטוח הזרה, סבורני כי יש לאפשר להן לבחור בין שתי חלופות: ראשית, המשך ניהול התביעה במתכונת שבה הוגשה (להלן: מתכונת הנאמנות); שנית, צירופה של חברת הביטוח הזרה להליך כתובעת נוספת, תוך ביסוס תביעתה על מנגנון התחלוף, כפי שיש להניח שהיה קורה אלמלא פסק דין VIG (להלן: מתכונת התחלוף). ככל שטבע וחברת הביטוח הזרה יבחרו במתכונת התחלוף, תינתן להן רשות לתקן את כתב התביעה בהמשך בתוך לוח זמנים שיקצוב להן בית המשפט קמא.

 

מובהר כי במקרה זה לא יפעל מרוץ ההתיישנות ביחס לתביעתן מאז מועד הגשת התביעה דנן ועד מועד מתן פסק דין זה, וזאת בשים לב לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (וכן ראו גם סעיף 16 לחוק זה)."