פייסבוק דף האתר

ביטוח בבלוג

היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

מוטב מול נושה

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

 

 

 

אין להעתיק את הכתבה, לפרסמה או לעשות בה כל שימוש אחר

  

 

זכויות המוטב מול זכויות הנושה

מאת קטיה שורצמן יועצת לניהול סיכונים,

 

צילום אילוסטרציה של שני כיסאות ביםביום 1/9/2013, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון ברע"א  2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד ניצה פדן. פסק הדין ניתן ברוב דעות של השופטות מ' נאור, המשנָה לנשיא בניגוד לדעתו של השופט י'  דנציגר.

 

השאלה שעמדה על הפרק היא מעמדו של המוטב בביטוח חיים לעומת מעמדו של הנושה.

 

מפסק הדין עולה, כי קיימת "התנגשות" בין סעיף 147 לחוק הירושה לבין סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח

 

סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון."

 

סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א -1981 קובע, כי; "קביעת מוטב שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מהמבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו על פי החוזה, או כדי למנוע מנושי המבוטח לעקל זכויות אלה, והכל כל עוד לא קרה מקרה הביטוח; אולם אם היתה קביעת המוטב בלתי חוזרת, יהיו העברה ושעבוד של זכויות המבוטח טעונים הסכמת המוטב בכתב, ונושי המבוטח אינם רשאים לעקל זכויות אלה."

 

להלן דעתו של השופט דנציגר בעניין זכויות המוטב והנושה:

 

"האם ניתן לעקל פוליסת ביטוח חיים בהיותה זכות עתידית?

הזכות המרכזית על פי פוליסת ביטוח בכלל, ופוליסת ביטוח חיים בפרט, הינה הזכות לקבלת תגמולי הביטוח בקרות אחד ממקרי הביטוח. הזכות לקבלת תגמולי הביטוח נתונה למוטב על פי הפוליסה, וכל עוד לא נקבע אחרת המוטב הוא המבוטח, כאמור בסעיף 11(א) לחוק חוזה הביטוח. ואולם, משנקבע בפוליסה מוטב שאינו המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח מוקנית למוטב לפי סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח. הוראת חוק זו הביאה את המלומדים למסקנה לפיה מעת שנקבע מוטב שאינו המבוטח, זכויותיו של המבוטח על פי הפוליסה הינן דלות ביותר ולכן הטלת עיקול עליהן הינה כמעט חסרת משמעות [ראו: אורי ידין "חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981" פירוש לחוקי החוזים 61 (גד טדסקי עורך, תשמ"ד); שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך א 406 (2005) (להלן: ולר)]. ואולם, בניגוד לחלק מהדעות שהובאו בספרות, מסקנה זו איננה מרוקנת מתוכן את סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח המאפשר הטלת עיקול על זכויותיו של המבוטח על פי הפוליסה.

 

ראשית, ככל שקביעת המוטב שאינו המבוטח אינה בלתי חוזרת, הרי שרשאי המבוטח לשנות את זהות המוטב בטרם ארע מקרה הביטוח ובכך להפוך את עצמו למוטב ולהיות זכאי לתגמולי הפוליסה. במקרים כאלה, משהוטל עיקול על זכויותיו של המבוטח בפוליסה, הרי שבהתאם לעקרונות שנקבעו לעניין עיקולן של זכויות עתידיות שהובאו לעיל, מרגע שיהיה המבוטח זכאי לכספי התגמולים ייתפסו אלו ברשת העיקול שהוטל.

 

שנית, כאשר מדובר בפוליסת ביטוח חיים, ייתכן שקיימת הפרדה בפוליסת הביטוח בין המוטב במהלך חיי המבוטח לבין המוטב לאחר מותו, כך שבמהלך חייו המבוטח עצמו הוא שיהיה המוטב ולאחר מותו יהיה המוטב אדם אחר. במצב דברים זה, ככל שהמבוטח יהיה זכאי לתגמולי הביטוח במהלך חייו, בשל קרות מקרה ביטוח שאינו מוות, הרי שהעיקול שהוטל על זכותו העתידית יתגבש ויהיה ניתן לפעול למימושו בדרכים המקובלות.

 

שלישית, גם זכויותיו הנלוות של המבוטח כמו הזכות למנות מוטב או הזכות להורות למבטח לשלם את תגמולי הביטוח נשארות בידיו גם אם נקבע מוטב שאינו הוא עצמו. זכויות אלה תהיינה כפופות גם הן לעיקול שהוטל על הפוליסה כך שלא ניתן יהיה להפעילן ללא הסכמת הנושה המעקל.

 

לאור האמור לעיל, נראה כי כאשר נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מותו של המבוטח, עם פטירתו של המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח היא למוטב כמצוות סעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח, וזאת, גם אם הוטלו עיקולים על זכויותיו של המבוטח לפי הפוליסה שכן הזכות לתגמולי הביטוח איננה זכותו של המבוטח עוד. כל זאת, כמובן, ככל שלא הוטלו עיקולים על זכותו של המוטב, דבר שלא ניתן לעשותו כל עוד המוטב נקבע בקביעה שאינה בלתי חוזרת לפי סעיף 13(ב) לחוק חוזה הביטוח [ראו גם: חנה הרדוף "עיקול זכויות המוטב בביטוח חיים" הפרקליט מה 211 (2000)]. זאת הייתה גם עמדתו של בית המשפט המחוזי בעניין דנא. עמדה זו הובעה על ידי בית משפט זה ברע"א 4849/11 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ירון (22.11.2012), בו התקבלו קביעותיו של בית המשפט המחוזי בע"א 2155-09 תדמיר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ירון (29.5.2011) ככל שהן נוגעות לפוליסות ביטוח חיים ללא מרכיב חיסכון.

 

דין רכיב ה"ריסק" כדין רכיב החיסכון?

 

עתה נשאלת השאלה מה דינם של כספי רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים שהיו זמינים לפדיונו של המבוטח עוד בחייו לאחר שהוטלו עיקולים על זכויותיו על פי הפוליסה? שהרי, על פניו, משעה שהפכו כספי רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים זמינים לפדיון, יכול המבוטח לפדות אותם ולעשות בהם שימוש כרצונו. אם כך, יטען הטוען, אין כל סיבה שכספים אלו לא יתפסו ברשת העיקולים שהטילו נושי המבוטח על זכויותיו על פי הפוליסה.

 

דעתי היא כי התשובה לשאלה זו טמונה במהותו של העיקול. כידוע, החוק הישראלי אינו מגדיר את המושג "עיקול", אף לא בחוק ההוצאה לפועל העושה במונח שימוש. הפסיקה הגדירה את מאפייניו של העיקול וקבעה כי מדובר ב"פעולה משפטית המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחירות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, כדי שזוכה יוכל להיפרע חוב המגיע לו" [ע"א 533/87 ארגון מושבים הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מג(2) 864, 873 (1989). ראו גם: דוד בר-אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות 534 (מהדורה שביעית, עדכון מס' 5, 2012) (להלן: בר-אופיר); פבלו לרנר נכסים פטורים מעיקול 18 (2013) (להלן: לרנר)]. לגבי אופיו של העיקול כפעולה דיונית נקבע כי, בניגוד למשכון, אין מדובר בזכות מהותית המעניקה לבעליה מעמד קנייני מועדף, אלא ב"שימת יד" דיונית לצורך הבטחת פירעון חוב (עניין אלוני, עמ' 588; ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 242 (1999) (להלן: עניין בנק אוצר החייל); לרנר, עמ' 20). מטרותיו של העיקול גם הן נבחנו בפסיקה ונקבע כי העיקול בא לעכב דיספוזיציות בנכס לצורך הפעלת לחץ על החייב לקיים את חיובו (עניין בנק אוצר החייל, עמ' 242). תכונה זו של העיקול מורכבת משני שלבים – רישום העיקול ומימושו (ראו לעניין זה: לרנר, עמ' 20). שלב רישום העיקול מכוון למנוע דיספוזיציות בנכס לצורך הפעלת הלחץ על החייב וכדי למנוע את הברחת הנכס ואילו שלב מימוש הנכס הוא שמאפשר את גביית הכספים המגיעים לנושה בבוא העת. יוצא, אם כן, כי משהוטל עיקול על נכס אך הנכס טרם מומש, אין בכך כדי לשנות את טיב זכויותיו של החייב או של צדדים שלישיים בנכס.

 

במקרה של הטלת עיקול על זכויותיו של מבוטח על פי פוליסת ביטוח חיים, הרי שלאור הניתוח לעיל, העיקול תופס רק זכויות שהתגבשו כבר בידי המבוטח. כך, במצב בו למבוטח זכות לפדות בצורה זו או אחרת כספים המהווים רכיבים כאלו או אחרים בפוליסת הביטוח, וכל עוד לא מומש העיקול, הרי שמשמעותו של העיקול הינה מניעת עשיית פעולות בזכות זו. כך, למשל, לא יוכל המבוטח להפעיל את זכותו למשוך את הכספים לחשבון הבנק שלו, או לחילופין להשתמש בזכותו כדי למנות מוטב אחר לתקופת חייו אם לא עשה כן לפני הטלת העיקול. ואולם, כל עוד לא מומש העיקול בדרכים המקובלות, לא השתנה מצב הזכויות המהותיות של המבוטח וצדדים שלישיים על פי הפוליסה. לכן, הוראות פוליסת הביטוח ממשיכות לחול וכך גם הסיכוי (או הסיכון) כי בקרות מקרה הביטוח של מות המבוטח, ישתנה מצב הזכויות על פי הפוליסה.

 

יוצא מכל זאת, כי כאשר מדובר בפוליסת ביטוח חיים בה נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מות המבוטח, ואירע מקרה הביטוח של מות המבוטח בטרם מומשו העיקולים שהוטלו על זכויות המבוטח על פי הפוליסה, הרי שלפי הניתוח לעיל הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב. במצב זה נכנס לפעולה הכלל לפיו העיקול שהוטל על זכויות המבוטח על פי הפוליסה אינו תופס עוד את אותם כספים שאין למבוטח כל זכות בהם. ודוק: אין מדובר בדיספוזיציה רצונית שביצע המבוטח בנכס, שהינה כאמור אסורה כאשר מוטל עיקול, שכן זכות הקניין בנכס, שהוא במקרה זה הזכות לתגמולי הביטוח, עוברת למוטב מכוח הוראות חוזה הביטוח שמגבש את הזכויות בהתקיים תנאים מסוימים וכן מכוח חוק חוזה הביטוח.

 

במאמר מוסגר, אציין כי בכל הנוגע לעיקול שהוטל על הזכות לפדות את רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים, מתעוררת השאלה האם ניתן לממשו בדרך שנקבעה בחוק ההוצאה לפועל לצורך מימוש נכס של החייב הנמצא בידי צד שלישי. סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל קובע כך:

 

"הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם..."

 

 כאשר הנכס הוא הזכות לפדות את כספי רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח החיים, הרי שכל עוד לא מימש המבוטח זכות זו ספק אם מדובר בחוב של המבטח שהגיע מועד פרעונו. מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לראות בהעברת הכספים ללשכת ההוצאה לפועל במקרה זה כביצוע פעולה בזכותו של החייב שרשאי לבצעה כונס נכסים לפי סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, אולם לשם כך יידרש, מטבע הדברים, למנות כונס נכסים. ואולם, במסגרת המקרה דנא אין מקום להכריע בשאלת הדרך הראויה למימוש זכות כאמור וניתן להשאיר את ההכרעה בה לעת מצוא.

 

ניתן לסכם את האמור עד כה כך: נושה של המבוטח רשאי להטיל עיקול על זכויותיו של המבוטח על פי פוליסת ביטוח חיים, שהינן זכויות עתידיות, כאשר העיקול יתגבש רק כשהזכות העתידית תתגבש. זאת, גם אם נקבע מוטב שאינו המבוטח על פי הפוליסה כמצוות סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח, וכל עוד לא מדובר בקביעת מוטב בלתי חוזרת. ואולם, כל עוד לא מומש העיקול בדרך המקובלת בחייו של המבוטח, כאשר הפוליסה הייתה ניתנת לפדיון, עם קרות מקרה הביטוח של מות המבוטח הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב על פי הפוליסה, והכל לפי הוראות חוזה הביטוח וכמצוות סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח.

 

יש לציין כי תוצאה זו מתאימה גם לתכליות העומדות בבסיס סעיפי חוק המוציאים ממסת הנכסים של אדם שנפטר נכסים מסוימים, כמו הזכות לפיצויי פיטורים וזכויות בקופת גמל, כך שנושיו לא יוכלו לשים ידם עליהם, וזאת כאשר מדובר בנכסים שתכליתם להבטיח את ביטחונם הסוציאלי של התלויים באותו אדם. כך, סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קובע כי לא ניתן להטיל עיקול על סכומים שעתידים לשמש כפיצויי פיטורים של עובד [ראו: בר"ע (מחוזי ב"ש) 736/04 לוסקי נ' דקר (5.6.2005). והשוו: בר"ע (מחוזי ת"א) 2662/04 גל קור בע"מ נ' קרן מקפת (23.12.2008). ראו גם: לרנר, עמ' 469-462]. באופן דומה, קובע סעיף 25(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, כי זכויות של עמית בקופת גמל אינן ניתנות לעיקול אלא לפי הוראות שייקבע השר הממונה, אלא שעד כה לא התקין השר תקנות לפי סעיף זה (ראו גם: לרנר, עמ' 478-477). "

 

 

 

 

  

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright