.

הפוליסות לביטוח עבודות קבלניות נועדו להגן על כלל הגורמים המעורבים בפרויקט בנייה – החל ביזם, עבור בקבלן הראשי וכלה בקבלני משנה. אולם בפועל, מנגנוני הכיסוי הקיימים יוצרים לעיתים מצבים פרדוקסליים: חברות הביטוח נאלצות לשאת בנזק כלכלי עקיף, דווקא כלפי אותם קבלנים או יזמים שמבוטחים אצלן. הדבר נובע מהאופן שבו מתנהל מנגנון תביעות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי.

 

מבנה הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות

פוליסות ביטוח עבודות קבלניות הן מוצר ביטוחי ייחודי שמטרתו לספק כיסוי רחב לכלל הגורמים הפועלים באתר בנייה.

מאפייני הפוליסה כוללים:

1. ביטוח רכוש – נזקים לפרויקט עצמו, לציוד מכני או לחומרים.

2. ביטוח אחריות כלפי צד שלישי

3. ביטוח אחריות מעבידים.

ייחודה של הפוליסה הוא בהגדרה הרחבה של "המבוטח": היזם, הקבלן הראשי וקבלני המשנה. הכוונה היא שכל אחד מהגורמים הללו נחשב מבוטח תחת אותה פוליסה, כדי להבטיח פרויקט רציף וללא מחלוקות ביטוחיות פנימיות.

 

תביעות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל*) משלם לעובדים שנפגעו בעבודתם דמי פגיעה, גמלאות או פיצויים שונים. לאחר מכן, הוא רשאי להגיש תביעת השבה נגד הגורם האחראי לנזק – במטרה להשיב לעצמו את ההוצאה.

 

בפרויקטים קבלניים, מצב שכיח הוא שעובד של קבלן משנה נפגע. המל"ל משלם לו את המגיע, ולאחר מכן מגיש תביעת השבה נגד גורמים אחרים באתר (כגון היזם או הקבלן הראשי), שגם הם "מבוטחים" באותה פוליסה קבלנית. מטבע הדברים כאשר הפוליסה כוללת מספר גורמים בשם המבוטח וסעיף "אחריות צולבת": חברת הביטוח שמבטחת את כל הגורמים בפרויקט נדרשת לשלם תביעה בשם גורם אחד, על נזק שגרם כביכול גורם אחר – שניהם מבוטחים אצלה.

 

הבעיה לחברות הביטוח משמעה נזק כלכלי משמעותי בשל תביעות השבה של המוסד לביטוח לאומי:

• הן נאלצות לשלם תביעות השבה בשם מבוטחים שונים, אף שבפועל מדובר בנזק שמקורו ביחסי עבודה ישירים בין עובד למעבידו.

• הן נוטות להירתע מלבטח קבלנים או יזמים שנרשמו כנתבעים בתביעות השבה קודמות.

• הן נאלצות להעלות פרמיות ביטוח או להחריג גורמים מסוימים, דבר הפוגע בכלל הענף.

 

הפתרון

נראה כי מדובר בבעיה מערכתית – אולם בפועל, הפתרון כבר קיים ונמצא בידי חברות הביטוח עצמן.

 

מנגנון ההסכמים בפרויקט קבלני מבוסס על "שרשרת חוזית":

• היזם חותם על הסכם עם הקבלן הראשי.

• הקבלן הראשי מתחייב לשרשר את התחייבויותיו כלפי היזם גם כלפי קבלני המשנה.

• קבלני המשנה מחויבים לשרשר את תנאי ההסכם כלפי קבלנים נוספים ועובדיהם.

 

בשרשרת זו יש סעיף מהותי וחוזר:

הקבלן הראשי מעניק ליזם פטור מאחריות לכל נזק שייגרם לעובדיו או לעובדי קבלני המשנה. במקביל, הקבלן הראשי מקבל על עצמו אחריות בלעדית לכל נזק שייגרם לעובדיו או לעובדי המשנה שהועסקו מטעמו.

 

המשמעות המעשית של הסעיף החוזי ככל שהוא קיים בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים, ברורה:

• היזם, הקבלן הראשי וקבלני המשנה פטורים מאחריות כלפי עובדים שאינם עובדיהם הישירים.  .

• המעביד הישיר (למשל, הקבלן המשני שהעסיק את העובד) הוא היחיד שנותר אחראי לנזק.

• מאחר והמעביד הישיר מבוטח במוסד לביטוח לאומי – המל"ל אינו רשאי להגיש נגדו תביעת השבה.

מכאן נובע: תביעת השבה של המל"ל נגד גורמים אחרים בפרויקט היא חסרת בסיס חוזי, משום שהסכמי העבודה פוטרים אותם מראש מאחריות.

 

מחדל הבירור של חברות הביטוח

במקרים רבים, כאשר מגיעה לחברת ביטוח תביעת השבה, היא אינה מבצעת בדיקה חוזית מעמיקה. היא נוטה לטפל בתביעה כאילו מדובר בסיכון ביטוחי שגרתי, מבלי לעיין בהסכמי ההתקשרות בין היזם, הקבלן הראשי והמשנה.

אולם לו הייתה החברה בוחנת את ההסכמים, הייתה מגלה כי קיימת התחייבות ברורה לפטור מאחריות כלפי כל מי שאינו המעביד הישיר של העובד. במילים אחרות – התביעה כלל אינה תקפה.

 

הפתרון: יישום נכון של ההסכמים והוא נמצא במגרשן של חברות הביטוח:

•  בדיקה חוזית שיטתית – בכל תביעת השבה, יש לדרוש את הסכמי העבודה הרלוונטיים, לעיין בהם וללמוד בקפידה את סעיפי הפטור.

• אכיפת סעיפי הפטור – להציג בפני בית המשפט או למוסד לביטוח לאומי במסגרת משא ומתן את הפטור מאחריות שניתן לפי הסכמי העבודה ליזם, לקבלן הראשי ולקבלני המשנה.

• צמצום אחריות – להבהיר שהאחריות נותרת רק אצל המעביד הישיר, שהוא מבוטח במל"ל ולכן חסין מתביעת השבה.

• מדיניות אחידה – אימוץ נהלים פנימיים בחברות הביטוח שיחייבו את מחלקות התביעות לפעול באופן זהה בכל מקרה.

 

יישום הפתרון המוצע  מביא עמו מספר יתרונות:

• הפחתת תביעות השבה – צמצום משמעותי של החבות הכספית המוטלת על חברות הביטוח.

• המשכיות בביטוח הקבלנים – מניעת החרגת קבלנים או יזמים מהכיסוי בשל תביעות עבר.

• חיזוק הוודאות – הן לחברות הביטוח והן לקבלנים.

• עמידה בחוק ובהוראות הסכמי העבודה שבין המזמין, הקבלן הראשי וקבלני המשנה – שמירה על עקרונות דיני החוזים ודיני הביטוח.

 

היבט משפטי עקרוני חשוב

המשפט הישראלי מכיר בכוחו של סעיף פטור בהסכם עבודה קבלני, כל עוד הוא מנוסח באופן ברור ואינו מנוגד לחוקי מגן. לפיכך, בית המשפט צפוי לאכוף סעיפי פטור כאלה, במיוחד כאשר הם מהווים חלק אינטגרלי מהסכמי מסגרת בענף הבנייה.

בנוסף, סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מגביל את זכות השיבוב (השבה) של המל"ל, ומונע ממנו לתבוע את המעביד הישיר של העובד שנפגע. מכאן עולה חיזוק נוסף לטענה כי האחריות נשארת בידי אותו מעביד – ולא בידי צדדים אחרים בפרויקט.

 

אחריות התפעול של חברות הביטוח

נראה כי הסוגיה אינה דורשת שינוי חקיקה או פסיקה חדשה – אלא בעיקר "שינוי תפעולי פנימי" בחברות הביטוח. עליהן:

• להכשיר את מחלקות התביעות להבין את המבנה החוזי של פרויקטים קבלניים.

• לדרוש באופן עקבי את ההסכמים בין היזם לקבלן הראשי ובין הקבלן הראשי לקבלני המשנה.

• להפעיל לחץ חוזי ומשפטי נגד תביעות השבה שאינן עומדות בעקרונות הפטור.

 

סיכום

פוליסות הביטוח לעבודות קבלניות נועדו לייצר הגנה רחבה לכל הגורמים המעורבים בפרויקט. אולם בפועל, תביעות השבה של המוסד לביטוח לאומי יוצרות נטל כלכלי על חברות הביטוח, שנאלצות לשלם פיצויים מיותרים.

 

הפתרון איננו בהעלאת פרמיות או בהחרגת קבלנים מהכיסוי הביוטחי, אלא באימוץ פרקטיקה פשוטה: עיון בהסכמי העבודה ויישום הפטורים הקיימים בהם. ברוב המקרים, הפטור מאחריות מגביל את החבות כך שהיא נותרת אצל המעביד הישיר בלבד – שהוא מבוטח במל"ל וממילא חסין מתביעת השבה.

 

לכן, האחריות לפתרון מונחת בידי חברות הביטוח עצמן: ביכולתן לייעל את תהליך הבירור, להגן על המבטחים והמבוטחים מתביעות השבה מיותרות, ולשמור על יציבות שוק הביטוח הקבלני לטובת כלל הענף.

 

4/9/25