ביום 27/4/2023 קיבל שופט העליון
יצחק עמית(בהסכמת
השופטות ד' ברק-ארז ור' רונן) את ערעורו של נפגע על פסיקת המחוזי במהלך עבודות
להסרת עמוד בטון על ידי מנוף שהיה מחובר למשאית וקבע, כי התאונה נכנסת בגדר "החזקה
המרבה" הואיל ומדובר על אירוע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת
השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". ועל כן מדובר על "תאונת דרכים".
רע"א 7592-22 פלוני נ' פלוני
מתוך פסק הדין:
"ענייננו בהגדרת המונח "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים ובחזקה
בדבר ניצול הכוח המיכני, שזו לשונה: " יראו תאונת דרכים גם [...] מאורע שנגרם עקב
ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו
המקורי".
חזקה זו מבטאת חריגה מהמבחן התעבורתי שאומץ במסגרת ההגדרה
הבסיסית, והיא מרחיבה את קשת המצבים המהווים 'תאונת דרכים' (רע"א 7454/17 הכשרה
חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 6 [פורסם בנבו] (7.1.2018) (להלן: עניין הכשרה
חברה לביטוח בע"מ)). הפסיקה דנה בתנאים הנדרשים להתקיימות החזקה, וכך נאמר:
"על מנת שאירוע תאונתי יהיה כלול בגדרי החזקה המרבה הנדונה,
צריכים להתקיים מספר תנאים: ראשית, החזקה רלבנטית לתאונות בהן מעורב רכב רב-ייעודי
(או רב-תכליתי, לרבות דו-תכליתי), שיש לו ייעוד נוסף על ייעודו התחבורתי, כאשר בעת
התאונה על הרכב לפעול במסגרת הייעוד הלא-תחבורתי שלו. כמו כן, נדרש כי הייעוד
הלא-תחבורתי יהיה ייעוד מקורי של הרכב, כך שהרכב אינו יכול לרכוש ייעודים זמניים
המשתנים מעת לעת. שנית, על המאורע להתרחש עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב. דרישה זו
מחייבת קיומו של קשר סיבתי, משפטי ועובדתי, בין התאונה לבין הכוח המיכני שהפעיל
הרכב במסגרת התכלית הלא-תחבורתית שלו. שלישית, על הרכב לשמור על ייעודו המקורי בעת
התרחשות התאונה. כך, למשל, רכב שהוסרו ממנו הגלגלים, ושאינו יכול עוד לשמש לנסיעה
בגדר מטרתו התחבורתית המקורית, יחשב כרכב ששינה את ייעודו המקורי, ועל-כן תאונה
שתגרם בעזרת ניצול כוחו המיכני במסגרת ייעודו הלא-תחבורתי, לא תיחשב תאונת דרכים
על-פי החזקה המרבה" (עניין ג'ברין, פסקה 8).
...
אין חולק כי משאית המנוף במקרה הנדון היא רכב רב-תכליתי
(למצער דו-תכליתי), ובעלת ייעוד תחבורתי וייעוד לא תחבורתי גם יחד (ועל כך ראו גם
בעניין ג'ברין, פסקה 9). השאלה היא אם ניצול הכוח המיכני במקרה דנן היה במסגרת
הייעוד המקורי הלא תחבורתי של הרכב. בית המשפט המחוזי השיב על שאלה זו בשלילה,
ולפיכך קבע כי האירוע יוצא מגדר החזקה ואינו עולה כדי "תאונת דרכים". דעתי שונה.
...
לדידי, קשה להלום כי שימוש במנוף של משאית להעברת מטען כבד
ממקום למקום באתר בנייה, יוציא את המשאית מיניה וביה מגדר ייעודה הדו-תכליתי.
פרשנות לפיה כל הרמת מטען שאינה מהמשאית או אל המשאית היא בבחינת שינוי של ייעודה
המקורי הדו-תכליתי של המשאית, אינו מתיישב עם חיי המעשה. לדוגמה, משאית עם מנוף
קדמי שאך סיימה לפרוק מטען כבד של משטחי שיש באתר בנייה, עשויה להעביר יחידת מזגן
שהונחה על הקרקע אל מרפסת הקומה השניה, מבלי שיהא צורך להזעיק עגורן/מנוף במיוחד
לשם כך. תימוכין לדעתי אני מוצא בדברי המלומד אנגלרד בספרו, בהזכירו בין היתר את
פרשת כהן, "הבחנה חדה זו בין שימוש במנוף לטעינה ופריקה של המשאית לבין שימוש בו
להעברת חפצים אינה משכנעת" (עמ' 137, הטקסט ליד ה"ש 420).
...
הטענה כי היה על המערערים לעשות שימוש במכונה ייעודית לצורך
ביצוע העבודה דנן היא טענה שובת לב, אך כאמור, ספק עד כמה יכולה לעמוד בחיי המעשה.
מכל מקום, איני סבור כי המנוף במקרה דנן ביצע עבודת בניין העולה כדי אלתור, ואשווה
בנקודה זו למקרה הנדון בעניין פטאפטה. באותו מקרה, היה מדובר במחפרון שהרים צינור
שחובר באופן מאולתר לכף האחורית של המנוף, ונקבע כי מדובר בשימוש ששינה מייעודו
המקורי של המחפרון – חפירת עפר ופינויו. בענייננו, המנוף נשאר מנוף. לא נעלמה מעיני
הטענה כי ניסורו של העמוד בחלקו התחתון לקח פרק זמן ממושך של לפחות 20 דקות, אך
איני רואה להבחין בין פעולת ההורדה של העמוד לפעולה שקדמה לו, ויש לראות את הפעולה
בכללותה כחלק מעבודת הליבה של המנוף.
סיכומו של דבר, שיש לקבוע כי ניצול הכוח המיכני שנעשה במקרה
דנן היה במסגרת ייעודו המקורי הלא תחבורתי של הרכב.
...
איני סבור שיש לראות בפעולת האב אירוע שמנתק את הקשר הסיבתי
בין ניצול הכוח המיכני לפגיעה במערער. לאורך כל פעולת החיתוך, המנוף חבק והחזיק
בעמוד תוך כדי ניצול הכוח המיכני שבמנוף. שילוב הכוחות שפעלו, זה שמקורו במנוף
בהחזיקו את העמוד, וזה שמקורו בחיתוך העמוד באמצעות המסור החשמלי – הם שהובילו
ל"קפיצתו" של העמוד וזרוע המנוף כלפי מעלה, ואזכיר כי בית המשפט המחוזי קבע כי
המסקנה המסתברת היא שהעמוד וזרוע המנוף פגעו בפיגום שעליו עמד המערער. בהקשר זה, יש
ממש בטענת המערערים שנטענה בסיכומיהם בהליך קמא, כי פעולת החיתוך כשלעצמה לא הייתה
יכולה להביא לקפיצת העמוד מעלה לעבר המערער, אלא לכל היותר לנטייתו הצידה.
...
המסקנה הנובעת מכל האמור היא כי בנסיבות המקרה דנן, מתקיימת
החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב, ואיני נדרש לטענתם החלופית של
המערערים לפיה השימוש שנעשה במנוף היה שימוש תחבורתי. אי לכך, האירוע שבו נפגע
המערער נופל להגדרת המונח "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים, ובהתאם לקביעה זו ימשיך
להתברר ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי."
4/12/23
