ביום 21/12/2023 פסק שופט העליון א' שטיין קבע, כי מבוטחת
שלא הציגה לבימ"ש השלום קבלה המעידה על עלות תיקונו של הרכב בטרם ניזוק הרכב שוב
בתאונה השנייה אינה זכאית לפיצוי בסכום העולה על הקביעה בדוח השמאי מטעם חברת
הביטוח (23,000 ₪) והיא אינה זכאית לפיצוי כפי שנקבע בדוח השמאי מטעמה שעמד על
(36,000 ₪). בית המשפט העליון קיבל את הערעור על פסיקת המחוזי שקבע, כי המבוטחת שלא
הציגה קבלות על תיקון הנזק אינה זכאית לפיצוי.
רע"א 7673/23 רולא אבו זיאד נ' איי.אי.ג'י. ישראל חברה
לביטוח בע"מ
מתוך פסק הדין:
"בטרם תוקן הרכב בעקבות אירוע הנזק מושא התביעה, שמאי שבדק
את הרכב מטעם המבטחת (להלן: המומחה הראשון) העריך כי הנזק עומד על 22,932 ש"ח, או
23,000 ש"ח במעוגל. מנגד, שמאי מטעם המבוטחת (להלן: המומחה השני) העריך את אותו
הנזק בסך של 36,190 ש"ח, או 36,000 ש"ח במעוגל.
המבוטחת לא הציגה לבית משפט השלום קבלה אשר מעידה על עלות
תיקונו של הרכב בטרם ניזוק שוב בתאונה השנייה (להלן: קבלת התיקון).
...
כפי שקבע בית משפט השלום, הפער המשמעותי בין חוות דעת השמאים
– המומחה הראשון והמומחה השני – הפך את קבלת התיקון החסרה לראיה חותכת ואת היעדרה
של ראיה כאמור לחלל ראייתי, לו אחראית המבוטחת (ראו: פסקה 9 לפסק דינו של בית משפט
השלום).
...
בנסיבות אלו, הנזק הראייתי לו אחראית המבוטחת אינו עולה
לכדי דמי השיפוי במלואם – שכן, לית מאן דפליג כי המבוטחת זכאית לדמי שיפוי בגין
הנזק אשר נגרם לרכבהּ באירוע מושא התביעה. הנזק הראייתי לו אחראית המבוטחת שווה
לפער שנפער בין חוות דעת המומחים: פער שכאמור עומד על 13,000 ש"ח (בעניין זה ראו
פסק דינו של הנשיא ו' זילר בת״א (מחוזי י-ם) 733/91 פלונית נ' המרכז הרפואי
שערי-צדק [פורסם בנבו] (8.6.1993); וכן א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי:
ההצדקות לאימוצה ויישומה למצבים טיפוסיים של אי-וודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט
כא(2) 191, 250-254 (תשנ"ח); ירון אליאס דיני ביטוח 1426-1423 (מהדורה שלישית,
2016)). במילים אחרות: בהיעדרה של קבלת התיקון, מחדל שרובץ לפתחה של המבוטחת, נשללה
מהמבטחת האפשרות להוכיח שהנזק לרכב אינו עולה על 23,000 ש"ח – כפי שהעריכוֹ המומחה
הראשון, שפעל מטעמה – זאת, ותו לא. משכך הוא, תיקונו של הנזק הראייתי צריך להעמיד
את דמי השיפוי להם זכאית המבוטחת על סך של 23,000 ש"ח, ולא על 0 ש"ח, כפי שסבר בית
משפט קמא מחמת שגגה.
2/1/24
