סעיף אחריות
צולבת, הרחבה או מגבלה?
מאת קטיה שורצמן, יועצת לניהול סיכונים
בניגוד לדעה הרווחת, לפיה סעיף "אחריות צולבת" מרחיב
את הכיסוי הקיים בפוליסה לכלול תביעות של מספר גופים המבוטחים לפיה
המגישים תביעות אחד כלפי השני, הרי שלדעתי, מדובר דווקא במגבלה לתשלום כולל לכל
המבוטחים בגבול אחריות המבטח הואיל וציון מספר שמות בשם המבוטח עם הביטוח "ו/או"
בין שם אחד לשני, כבר יוצר את ההפרדה בין המבוטחים השונים ומאפשר להם לתבוע אחד את
השני לפי אותה הפוליסה ללא צורך בכל הרחבה נוספת.
הדעה הרווחת היא שמדובר בהרחבה
לפי
הדעה הרווחת, סעיף הנקרא "אחריות
צולבת" או "אחריות משולבת" נועד להרחיב את הכיסוי לפי פוליסות
לביטוח אחריות חוקית ובעיקר ביטוח צד ג', כך שבמקרה שבו נכללו מספר גורמים בשם
המבוטח, תכסה הפוליסה לביטוח אחריות חוקית תביעות של מבוטח אחד כנגד השני.
דעה זאת
באה לידי ביטוי בספרות מקצועית שפורסמה בחו"ל וגם בארץ כבר לפני שנים רבות. בספריה
המקצועית שלי, ניתן למצוא את הספר של א. פלד, עו"ד בשם "ביטוח כללי, הלכה למעשה"
שראה אור באוקטובר 1982, ספרים העוסקים בביטוח חבויות ובביטוח הנדסי של יעקב קיהל
בהוצאת המכללה לביטוח משנות התשעים ופרסומים נוספים במילוני ביטוח באינטרנט באתר זה
ובאתרי ביטוח של סוכנויות ביטוח ושל מבטחים.
הפרסום
הכתוב האחרון בעניין זה הוא של שלמה פוקס, משנה למנכ"ל הראל ומנהל החטיבה לביטוח
כללי עסקי בחברה, בחוברת בשם "ביטוח חבויות, מדריך מקצועי לסוכן הביטוח" שראתה אור
בפברואר 2010 בהוצאת עדיף.
וכך כותב
שלמה פוקס בנושא ביטוח צד שלישי:
"אחריות
צולבת - במקרה של מספר גורמים המעורבים בסיכון, חשוב לדאוג שיוכלל בפוליסה סעיף
אחריות צולבת, כך שבמקרה עוולה של אחד הגורמים כלפי האחר, הניזוק יוכל להיפרע
מהמבטח שהנפיק את הפוליסה."
במפתח
המושגים כותב פוקס:
"אחריות צולבת סעיף
המרחיב את הכיסוי הביטוחי לא רק למבוטחים הנקובים בפוליסה אלא גם אחד כלפי האחר.
מקובל מאוד בביטוחי עבודות קבלניות ובביטוחי צד ג' למיניהם. ניתן לכלול גם בביטוח
אחריות מקצועית וחבות המוצר לפי העניין. "

נוסח הסעיף אינו מורה
על הרחבה
סעיף
"אחריות צולבת" בתנאי ביט לביטוח עבודות קבלניות מופיע בסעיף ההגדרות לכיסוי
הביטוחי לפי פרק ב' לפוליסה העוסק בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי ולא תחת כותרת
ההרחבות לאותו פרק. והלא חברות הביטוח, מניסיוני, מעולם לא התביישו ולא היססו לציין
בפני המבוטחים כאשר מדובר בהרחבה או בהטבה של הכיסוי הביטוחי.
הסעיף אינו
כולל נוסח המעיד על כוונה להרחבת הכיסוי הקיים כמו למשל: "הביטוח מורחב לכלול", כפי
שניתן לצפות במקרה של הרחבת כיסוי ביטוחי שאינה מופיעה תחת כותרת ההרחבות, אלא נוסח
המעיד יותר על ציון עובדות לפי אם נכללו בשם המבוטח יותר מאדם או מגוף משפטי אחד,
הביטוח יחול על כל אחד מיחידי המבוטח כאילו הוצאה לו פוליסה נפרדת על שמו בלבד
כשהיא אינה תלויה בקיומם של המבוטחים האחרים.
הדבר היחיד
המובלט בסעיף זה הוא ההגבלה לסכום גבול האחריות הכולל לשיפוי כל יחידי המבוטח לפי
הפוליסה עד לגובה גבול האחריות. הבלטה זו מחויבת על פי הוראות סעיף 3 לחוק
חוזה הביטוח המחייב לציין כל סייג לחבות המבטח בפוליסה בהבלטה
מיוחדת או בסמוך לנושא שאליו הוא מתייחס.

היתרונות לגורמים המעורבים
כאשר
כוללים מספר גורמים בשם המבוטח, אחד היתרונות הוא מתן האפשרות לכיסוי ביטוחי
לתביעות הדדיות ביניהם בדרך שיש בה זהות מושלמת של תנאי הביטוח של כל הגורמים ובכלל
זה: גבולות האחריות, התנאים לביטוח, סכומי ההשתתפות העצמית וכו'. הדרך היחידה
האפשרית לעשות זאת, היא באמצעות פוליסה אחת הכוללת את כל הגורמים המעורבים או לפחות
את רובם. כך שבמקרה של נזק אין צורך לחפש את כל הפוליסות הרלוונטיות, לבדוק בקפידה
רבה את התנאים של כל פוליסה והחשוב מכל, לכל המבוטחים יש עסק עם מבטח אחד בלבד ולא
עם מספר מבטחים שכל אחד מהם עשוי להתייחס באופן שונה לנסיבות האירוע, דבר שבדרך כלל
קורה ושלא לדבר על הצורך להיפגש עם מספר שמאים שגם הם עשויים שלא להיות תמימי דעים
לגבי המקרה.
יתרון נוסף
הוא, מניעת הצורך בהמצאת
אישורי ביטוח. כאשר הגורמים המעורבים
נכללים בשם המבוטח בפוליסה, הרי שהדבר מיתר את הצורך להמציא אישורי ביטוח אחד לשני,
פרוצדורה העשויה להיות מתישה ומפרכת ולפעמים גם בלתי אפשרית.

ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח"
חיזוק
לעמדתי המובעת בכתבה זו, מצאתי בספרו של עו"ד ירון אליאס
"דיני ביטוח" מהדורת 2009.
בפרק 4.1.
בספר "הצדדים לחוזה הביטוח" בסעיף מבוטחים משותפים, כותב אליאס:
"יש להבחין בעניין זה בין שני סוגים של "מבוטחים משותפים". יש
שהפוליסה מכילה חיוב אחד כלפי כל המבוטחים גם יחד (joint liability),
ויש שהפוליסה יוצרת סדרה של חיובים עצמאיים כלפי כל מבוטח בנפרד,
כאילו קיימות כמה פוליסות נפרדות"
המחבר מפנה
בהערת שוליים לפס"ד הדין המפורסם שניתן בתיק
ע"א 391/89 ויסנר נגד אריה, שם נקבע
כי בפוליסה שכללה בשם המבוטח את המשכיר ואת השוכר, קבע בית המשפט, כי השוכר זכאי
למלוא תגמולי הביטוח במקרה שבו השוכר שרף במתכוון את הנכס, כאשר ידו של המשכיר לא
היתה במעל.
המקרה שבו
יראו את המבוטחים כאילו הוצאה להם פוליסה נפרדת, הוא כאשר מדובר במבוטחי בעלי
אינטרס ביטוחי שונה כמו משכיר ושוכר או בעל נכס ובעל חוב ולא במקרה של מבוטחים
משותפים בעלי אינטרס זהה בנכס כמו בעלים במשותף.
בפרק 26
"ביטוח אחריות", כותב אליאס בסעיף המתייחס באופן ישיר לנושא אחריות צולבת "אחריות
צולבת - מבוטח שהוא גם צד שלישי" את הדברים הבאים בסעיף 26.38:
"לעיתים
בית המשפט עשוי להסיק קיומה של אחריות צולבת על פי הפוליסה חרף היעדרה של תניה
מפורשת המכסה את היריבות ההדדית שבין המבוטחים לבין עצמם. כך יהיה, למשל כאשר
תכליתו של חוזה הביטוח או מצגי המבטח עובר לכריתתו מובילים למסקנה, כי הביטוח נועד
לכסות, בין היתר, את אחריותם הצולבת של המבוטחים.".

המגבלה היא לגבול האחריות
הצורך של
המבטחים לכלול סעיף זה בביטוח לדעתי, לא נועד לאפשר תביעות של מבוטח אחד כנגד מבוטח
אחר לפי אותה הפוליסה, דבר שכבר בא לידי ביטוי בהוספת הביטוי ו/או בין כל השמות
המפורטים בשם המבוטח, אלא להגביל את גבול אחריותו של המבטח לכל המבוטחים גם יחד
לגבולות האחריות הנקובים בפוליסה.
ללא מגבלה
זו, עשויים המבוטחים להבין מהביטוי ו/או, כי לכל אחד מהם הוצאה פוליסה נפרדת במלוא
גבול האחריות, וגבולות האחריות לפי הפוליסה יופלו במספר המבוטחים.

|