בסוף שנות התשעים פרסמתי כתבה תחת הכותרת "מהו ביטוח" וזאת לאור חוסר הבהירות בחוקי הביטוח (חוק חוזה הביטוח וחוק הפיקוח על הביטוח) שאינם מגדירים מהו ביטוח בה בשעה שעיסוק בביטוח דורש רישוי על פי חוק ועיסוק בביטוח ללא רישוי מהווה עבירה.

 

חוסר הוודאות נובע מכך שחלק לא מבוטל מנותני השירותים עובד על בסיס התקשרות לקבלת שירות למשך שנה. כאשר הלקוח משלם סכום מסוים שנקבע מראש למשך שנה ותמורת הסכום אותו שילם הלקוח הוא מקבל מינוי שנתי לקבלת שירות ללא קשר למספר הפניות.

 

שירות על בסיס הסכם קבוע ללא קשר לפניות אפשר למצוא אצל מוסכים (לחברות גדולות) יועצי השקעות, יועצי ביטוח, מרפאות, עורכי דין, מוקדים וטיפולים רפואיים (ובכלל זה ביקור רופא), תיקון מוצרי חשמל, אינסטלציה, תיקוני דרך, גרירה,  זגגות רכב ועוד.

 

חוק הפיקוח אמנם קובע מה אינו נחשב כביטוח (מתן שירות שנילווה למוצר העיקרי) אולם ההגדרה שבחוק, אינה מספיקה: "התקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח, למעט מתן אחריות למצרך או לשירות הנלווה לעיסוק עיקרי אחר של נותן האחריות; לענין זה, "התקשרות" - לרבות הצעה להתקשרות ולרבות התקשרות שלא לשם הפקת רווחים".

 

שאלה זו עלתה שוב לכותרות כאשר הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בעניין: רע"א 1401/22 א.י אליעזר לנהג בע"מ נ' מירב אלקיים ואח' נ' מירב אלקיים ואח' כאשר בית המשפט העליון קבע, כי הסכם בין גוף שמבטיח הגנה משפטית לנהגים הוא חוזה ביטוח הדורש רישוי על פי חוק הפיקח על שירותים פיננסיים ביטוח, התשמ"א 1981.

 

בית המשפט העליון נתן עדיפות לעמדת הפיקוח על הביטוח (הרשות הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון) ואמר, כי: "שאלת סיווג החוזה מצויה בלב המומחיות של הרשות שבראשה עומד הממונה, ואמונה על "הגנה ושמירה על עניינם של המבוטחים, העמיתים ולקוחות הגופים המפוקחים".

בספטמבר 2023 הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה לאישור תביעה ייצוגית ע"ס 2.5 מיליון ₪  כנגד חברת מרפאט ובעלת החברה, הראל. התביעה הייצוגית, ת"צ 44920-09-23 שוורץ נ' מרפאט ואח', הוגשה לבית המשפט המחוזי לוד

 

בכתב התביעה נטען, כי כתב המינוי לקבלת טיפול וטרינריים הנדון מהווה עסקת ביטוח. לתביעה צורפה התייחסות של הפיקוח על הביטוח לפיה גם עסקה זו נופלת בסופו של יום תחת ההגדרה של ביטוח. לפי עמדת הפיקוח על הביטוח, גם אם חלק מהשירותים המוצעים על ידי מרפאט אינם מהווים חוזה ביטוח בפני עצמם, הרי שמכירתם כחלק מחוזה ביטוח מחילה עליהם את הוראות הדין הרלוונטיות.

 

לאור האמור, כאשר החיוב ברישוי נעשה בדיעבד באמצעות בית המשפט כאשר החוק אינו מציג הגדרה ברורה לעיסוק בביטוח, הרי שעולה הצורך לשבת על המדוכה ולהגדיר סוף סוף בצורה ברורה בחוק הפיקוח, מהו ביטוח!

 

במאמרי הישן משנות התשעים הצעתי שלושה מבחנים:

1. תשלום או שירות - הנטייה הראשונה היא לעשות אבחנה  לפי אופי השיפוי, תשלום כספי, פירושו ביטוח תיקון פירושו הסם שירות. לפי הפוליסות התקניות חברת הביטוח רשאית לחלף את הרכוש או לתקנו - כך שהשלום הכספי אינו יכול לשמש כמדד לאבחנה).
    

2. הקף הנזק המרבי הצפוי - לפי ההגדרה הנלמדת ביסודות הביטוח מוגדר ביטוח ככלי לחלוקת נזק שיחיד אינו יכול לעמוד בו שמתחלק בין רבים הצפויים לאותו סוג של נזק. לפי הגדרה זו שאינה מפורטת בשום חוק אולם נלמדת בכל קורס ליסודות הביטוח ואף כלולה בבחינות המפקח על הביטוח, נותני השירותים השונים, אינם נחשבים לעוסקים בביטוח הואיל ומבחינת עלות השירות המספק על-ידם, במרבית המקרים אם לא בכולם מדובר בעלות כספית שמקבל שירות יוכל לעמוד בה.
    

3. זהותו של  נותן השירות  - לפי פרופ' דוד ששון בספרו "דיני ביטוח" עו"ד נותן את שירותיו לפי הסכם שירות אינו עוסק בביטוח אולם גורם אחר המשווק שירותי עו"ד עוסק בביטוח לכל דבר.

 

בפס"ד של בית משפט השלום בת"א יפו העוסק בנושא א 182492/02. השופט אטדגי יונה,  התייחס לחוסר הבהירות בחוק, אולם במקרה הנדון, מכירת המינוי השנתי לתיקון שמשות הרכב נעשה ע"י סוכנות לביטוח. אם מדובר בהסכם ביטוח, הרי שדמי השירות ששולמו לסוכנות הביטוח (ולטענת נותן השירות, חברה לזגגות, לא הועברו אליו) מחייבים את המבטח לתת שירות. בתוך פסק הדין ניתן למצוא ציטוט מעניין מהצעת חוק הביטוח, ה"ח 1209, תשל"ו 20, בו ציינו מנסחי החוק, כי הוא אינו מתיימר להגדיר באופן ממצה את המושג "חוזה ביטוח" אלא אך לתאר את עסקת הביטוח תיאור כללי ולהציג את המשתתפים העיקריים בעסקה זו. גם השופט קובע, כי ההגדרה בחוק הפיקוח אינה ברורה. מעניין גם כאן הציטוט מתוך דברי ההסבר להצעת חוק הפיקוח, הצעת חוק 1497, התשמ"א-1981 (סעיף 1): "הגדרת "עיסוק בביטוח" המוצעת היא התקשרות דרך עסק בחוזי ביטוח ואין מוצע להגדיר מהו ביטוח ומהו חוזה ביטוח. עניין זה יקבע על פי הדין המהותי הכללי או בחוק הביטוח לכשיחוקק, אך אינו נושא לחקיקה במסגרת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) ". בפסק הדין מצוטטים מומחים:  א. ידין, מ. יפרח ור. חרל"פ, דוד ששון וי. אליאס והשופט מגיע למסקנה, כי לדעתם  הסכם מסוג "הסכם אחריות" אינו חוזה ביטוח.

 

עוד מתייחס השופט לפרופ' א. זמיר, המצביע על המבחן הראשון שתיארתי לעיל והשופט קובע, כי מבחן זה אינו ישים בכל המקרים. הוא מתייחס גם לחובת הגילוי המוטלת בהסכם הביטוח אולם השופט קובע, כי גם חובה זו ניתן להחיל בחוזה שירות. במדינת ניו יורק בארצות הברית נפסק  במקרים דומים, כי אין המדובר בחוזי ביטוח אולם פסיקה זו נובעת מהגדרות ברורות בחוק המקומי שאינן קיימות, כאמור בחוק הישראלי.

 

בסופו של דבר מגיע השופט להוראות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, תש"ם- 1980 ונמנע מלהכריע בשאלה, האם חוזה אחריות הוא חוזה ביטוח, אלא מצמצם את קביעתו לעניין סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח העוסק בתשלום דמי השירות לסוכן וקובע, כי משום המאפיינים הזהים בדרך כלל בין חוזה ביטוח לחוזה אחריות תשלום לסוכן הביטוח כמוהו כתשלום לנותן השירות קביעה זאת מחוזקת גם מכח הוראות חוק השליחות.

 

ההצעה שלי לכלול את ההגדרה בחוק הפיקוח ולא בחוק חוזה הביטוח נובעת מכך שחוק הפיקוח כולל סעיפי עונשין כנגד מי שעוסק בביטוח ללא רישיון תקף (חברות וסוכנים) וכמו שהצעתי בעבר, אני חוזרת ומציעה גם כיום לכלול הגדרה ברורה בחוק, מהו ביטוח.

 

 

---

 

25/2/2025