ניסיון של שנים בהקמה וניהול של אתרי ביטוח

 

חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע״ז–2017 מגדיר מזמין כ "רשות מדינה, משרד ממשלתי, רשות מקומית, מוסד להשכלה גבוהה מתוקצב, גוף מתוקצב או כל גוף אחר שהוקם לפי דין, מפעל הפיס או עסק, שמתקשרים עם ספק בחוזה לביצוע עסקה".

 

המועד לתשלום לספק ע"י עסק עפ"י החוק הוא: "מזמין שהוא עסק שהתקשר עם ספק בחוזה לביצוע עסקה, ישלם לספק את התמורה בעד העסקה לא יאוחר מ־45 ימים מתום החודש שבו הומצא לו החשבון, אלא אם כן קבעו הצדדים באופן מפורש בחוזה מועד אחר לתשלום; ואולם לא ייקבע מועד אחר לתשלום כאמור, אלא אם כן הדבר נדרש בשל אופייה המיוחד של ההתקשרות או שהוא אינו מועד בלתי הוגן באופן חריג."

 

הצמדה וריבית עפ"י החוק: "(א) תמורה הקבועה בחשבון שלא שולמה עד המועד לתשלום החשבון כמשמעותו בסעיף 3, תשולם לספק בתוספת ריבית שקלית, ובחלוף 30 ימים מהמועד האמור – בתוספת דמי פיגורים, ויחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, בשינויים המחויבים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו על התקשרות בין מזמין שהוא גוף כאמור בסעיף 3(ה)(1) או עסק כאמור בסעיף 3(ז) ובין ספק, רק בהתקשרות שבה היתה לאותו גוף או עסק, לפי העניין, עדיפות בעיצוב תנאי החוזה.

(ג)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של ספק לכל סעד אחר שהוא זכאי לו לפי דין בשל אי תשלום התמורה במועד"

 

---

 

כלומר כאשר המזמין הוא גוף גדול כגון חברת ביטוח או סוכנות ביטוח גדולה שקובע מראש תנאי תשלום לספקים כך שיש לו עדיפות בעיצוב תנאי החוזה בעניין מועד התשלום, הוא עשוי למצוא את עצמו מחויב לשלם לספק במקרה של איחור בתשלום שנקבע בחוק הפרשי ריבית והצמדה.

 

וזאת בנוסף לאמור בחוקים אחרים: 

1. חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א–1961

 ברירת מחדל כללית בישראל: "חוב כספי שלא שולם במועדו", החוב נושא הצמדה למדד + ריבית פיגורים (אלא אם הוסכם אחרת בחוזה).

 

2. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א–1970

איחור בתשלום הוא "הפרת חוזה".  התרופה הראשית: אכיפת ההסכם ותשלום מלוא החוב, ובמקרים מסוימים גם "פיצוי על הנזק" (למשל אובדן רווחי ריבית/אשראי).

 

3. דיני עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט–1979

 אם המזמין נהנה מעיכוב התשלום (שמירת כספים אצלה), ניתן לטעון שצריך להשיב את ההנאה הכלכלית — בפועל זה מתורגם לריבית/הצמדה.