.
עולם הביטוח, על מורכבויותיו המשפטיות והמעשיות, מבוסס על
יחסי אמון בין מבטח למבוטח. יחסים אלו, המעוגנים בחוזה הביטוח, מוסדרים בישראל
בעיקר באמצעות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק" או "חוק חוזה הביטוח").
חוק זה, שמטרתו להגן על המבוטח, שהינו לרוב הצד החלש והפחות מנוסה בחוזה, משלב
עקרונות יסוד של גילוי נאות, תום לב, וסבירות. אחד המושגים המרכזיים והמשפיעים
ביותר בהקשר זה, המהווה עוגן פרשני חשוב, הוא מושג "המבטח הסביר".
מהו "המבטח הסביר" ומדוע הוא כה חשוב?
מושג "המבטח הסביר" אינו מוגדר מפורשות בחוק, אלא נגזר
מהקשרים שונים בו, ובעיקר מסעיפים הנוגעים לחובת
הגילוי
של המבוטח כלפי המבטח. הרעיון שעומד מאחורי מושג זה הוא יצירת אמת מידה אובייקטיבית
לבחינת התנהגותם של הצדדים לחוזה הביטוח, ובעיקר להתנהגות המבוטח בעת כריתת החוזה
ולאחריה. "מבטח סביר" הוא, למעשה, ישות משפטית היפותטית, שמשקפת את ההתנהגות המצופה
ממבטח הפועל בענף ספציפי, אשר לו ידע מקצועי וניסיון בתחום, והוא בוחן סיכונים
באופן מושכל, אחראי ומקצועי.
החשיבות המרכזית של "המבטח הסביר" נובעת מכך שהוא משמש ככלי
פרשני וכאמת מידה לשאלות קריטיות כגון:
חובת הגילוי של המבוטח: האם המבוטח גילה את כל
העובדות המהותיות שעשויות להשפיע על החלטת מבטח סביר אם לקבל את הסיכון, ובאילו
תנאים?
השפעת אי-גילוי או גילוי כוזב: מהי הסנקציה המוטלת על המבוטח
במקרה של הפרת חובת הגילוי, וכיצד היא נקבעת בהתאם להתנהגות מבטח סביר?
פרשנות החוזה: כיצד יש לפרש תניות מסוימות בחוזה,
במיוחד אלו המטילות חובות על המבוטח או מגבילות את הכיסוי הביטוחי?
חובת הגילוי והשפעת "המבטח הסביר"
סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, הנחשב לסעיף ליבה בתחום, קובע כי
"הפר המבוטח, או המוטב בביטוח חיים, את חובתו לפי סעיף 4 [חובת הגילוי], וקיימת
הצדקה לכך מצד המבטח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בתוך 30 ימים מהיום שנודע לו על
ההפרה, ובלבד שנעשה הדבר לפני קרות מקרה הביטוח; ואם קרתה ההפרה לאחר קרות מקרה
הביטוח, רשאי המבטח להפחית את תגמולי הביטוח כדי היחס שבין דמי הביטוח ששולמו לבין
דמי הביטוח שהיו משתלמים לו גילה המבוטח את מלוא העובדות המהותיות".
אולם, הסעיף בחוק חוזה הביטוח ממשיך וקובע: "אולם, אם הוכח
שהעובדה שהוסתרה או שצוינה לא נכונה לא השפיעה על החלטת מבטח סביר אם לקבל את
הביטוח, או על היקף הכיסוי או על דמי הביטוח, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה או
להפחית את תגמולי הביטוח כאמור". זוהי, למעשה, נקודת המפתח בהקשר של "מבטח סביר".
סעיף זה מטיל על המבטח את נטל ההוכחה כי העובדה שהוסתרה או צוינה לא נכונה אכן
הייתה מהותית, כלומר, שהיא השפיעה על שיקול דעתו של מבטח סביר.
המשמעות היא שאם המבוטח הסתיר או לא גילה עובדה מסוימת, אך
עובדה זו לא הייתה משנה את החלטת מבטח סביר (למשל, לגבי קבלת הביטוח, תנאיו או דמי
הביטוח), המבטח לא יוכל להתנער מאחריותו. בית המשפט בוחן במקרים כאלה האם מידע
מסוים נחשב ל"מהותי" בעיני מבטח סביר, ולאו דווקא בעיני המבטח הספציפי שכרת את
החוזה. זאת, על מנת למנוע מצב שבו מבטח יתנער מחובתו מסיבות שאינן קשורות באופן
מהותי לסיכון הביטוחי.
"מבטח סביר" וסבירות הסיכון
מושג "מבטח סביר" אינו בוחן רק את שאלת הגילוי הנאות, אלא גם
את סבירות הסיכון. מבטח סביר לא יקבל כל סיכון. הוא יבחן את הסיכון בהתאם לפרקטיקות
מקובלות בענף הביטוח, הערכות אקטואריות, נתוני עבר, ונהלי חיתום. אם הסיכון חורג
באופן קיצוני מהנורמה, או שהוא אינו בר ביטוח בפרקטיקה המקובלת, מבטח סביר לא היה
נוטל אותו, או שהיה נוטל אותו רק בתנאים חריגים ביותר ובתמורה לדמי ביטוח גבוהים
בהרבה.
כאן נכנסת השאלה בדבר פטור המבטח כאשר מבטח סביר לא היה מקבל
את הביטוח גם תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר. עקרון יסוד בביטוח הוא שחברת ביטוח אינה
יכולה לכסות סיכון שאותו לא הייתה מוכנה לקחת מלכתחילה, גם אם המבוטח היה מוכן לשלם
פרמיה גבוהה יותר. הסיבה לכך היא שהביטוח מבוסס על הערכת סיכונים מחושבת. אם הסיכון
הוא כה גבוה או כה בלתי ניתן לכימות, עד שמבטח סביר לא היה נכנס אליו כלל, אזי לא
ניתן לכפות עליו לעשות זאת בדיעבד, גם אם המבוטח הסתיר מידע רלוונטי.
מיהו מבטח סביר? האם רוב המבטחים
קובע?
חוק חוזה הביטוח אינו מגדיר את המונח "מבטח סביר" וההחלטה נמצאת בידי בית המשפט.
בעניין
רע"א
3260/10 חתמי לוידס נגד אליהו סלוצקי
קבעה שופטת העליון ד. ברק ארז, כי נטל ההוכחה לגבי התנהלותו של מבטח סביר מושת על
חברת הביטוח והוא אינו כבד מנשוא. כל מה שחברת הביטוח אמורה לעשות הוא:
" ...
הגשת תצהיר של אקטואר או איש מקצוע אחר הבקיא בתחום הביטוח, לפיו, למיטב ידיעתו, לא
מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה מסוג זה."
כלומר, בית המשפט העליון קבע, כי
ניתן ללמוד על התנהלות "מבטח סביר" לפי התנהלות של כלל המבטחים.
גישה זו היא קלה ופשטנית ולדעתי בית המשפט עושה לעצמו חיים קלים כאשר הוא מאמץ גישה
זו בהתעלמות מהאפשרות הקיימת לפיה כלל המבטחים אינם נוהגים במידת הסבירות.
הפררוגטיבה לקבוע מה סביר או מה אינו סביר נתונה כולה בידי בית המשפט ואין מדובר על
הנהוג בשוק הביטוח המקומי. אם עולה שכלל חברות הביטוח אינן נוהגות באופן סביר הרי
שמתפקידו ומחובתו של בית המשפט להעמיד את חברות הביטוח על טעותן ולקבוע כיצד על
מבטח סביר לנהוג ולא להיגרר אחר ההתנהגות שמקובלת בקרב כלל חברות הביטוח תוך מתן
גושפנקא של חותמת גומי כאילו מדובר על התנהגות סבירה.
כדוגמא אציין, כי חברות הביטוח לפני עשרות שנים נהגו לבטח בחלק מהפוליסות לביטוח
אחריות גם
כיסוי לאחריות בגין הטרדה מינית.
עד שהפיקוח על הביטוח מצא לנכון בשנת 2013 לעשות סדר בעניין זה.
האם היעדר שאלה ספציפית בהצעת הביטוח קובע?
בפסק דין שניתן בעליון ביום 4/9/2025 בעניין
רע"א 26714-11-24 מנורה מבטחים
לביטוח בע"מ נ' מלי נעים.
קבע השופט
יחיאל כשר, כי כאשר חברת ביטוח אינה מציגה בהצעת הביטוח שאלה בעניין מסוים
(במקרה הנדון: הליך פלילי שהתקיים בעבר כנגד המועמד לביטוח) הרי שניתן לראות
כאילו חברת הביטוח אינה רואה בעניין זה עניין מהותי. ואם מרבית המבטחים אינם מציגים
שאלה לגבי אותו עניין בהצעת הביטוח, הרי ניתן ללמוד מכך על התנהלותו של מבטח סביר.
כלומר מבטח סביר כן היה מקבל לביטוח אדם שהתקיים כנגדו הליך פלילי בעבר או בן סוג
של אותו אדם כאשר הביטוח כולל בין היתר את רכושו של אותו האדם בעל הרקע הפלילי.
כן כך ממש כך. כל מה שהשופט כשר מציע לחברת הביטוח, כי תשאל בהצעת הביטוח אם גם לבן
הזוג יש עבר פלילי. "מצופה
כי תפעל לתיקון נוסח ההצעה לכריתת פוליסת ביטוח הרכוש שהיא משווקת למבוטחיה, כך
שתכלול שאלה בדבר עבר פלילי של בן הזוג. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, תיקון
כאמור לא בוצע גם לאחר תחילת ההליכים דנן."
בית המשפט קבע נורמה להתנהגות של
חברת ביטוח שמתאימות לתקופה מלפני כ 20 שנים או אפילו יותר.
כמקובל בענף, כאשר המועמד לביטוח רושם את המספר תעודת הזהות )פעולה שהיא תנאי הל
יעבור להנפקה של פוליסת ביטוח), הרי שחברת הביטוח יכולה לדעת עליו דברים מהותיים גם
מבלי שנשאל לגביהן במפורש. רקע פלילי או רק אחד מאותם הדברים שהם מהותיים לחברת
הביטוח.
בית המשפט המחוזי וגם העליון הסתפקו בראיה לפיה לא כל חברות הביטוח שואלות בהצעת
הביטוח לגבי עבר פלילי של המועד לביטוח ולא ביקשו לקבל ראיה חד משמעית, למשל
תצהיר שחל לפחות חתם בכיר אחד שעובד בחברת ביטוח לפיו הוא אינו פוסל מקבלה
לביטוח דירה, אדם שהוא עצמו או בן זוגו בעל רקע פלילי.
לפסק הדין המדובר עשויה להיות השלכת רוחב שלילית ביותר על ענף הביטוח, דווקא בתקופה
זו של עליה בפשיעה שכוללת את תופעת הפרוטקשן (שלא נדונה בתיק מנורה נ' נעים) כאשר
חברות הביטוח יאלצו לשלם תביעות ביטוח שלא נכללו מלכתחילה בחישוב האקטוארי, כלומר
ההפסד של חברות הביטוח ייפול על כיסם של המבוטחים.
מה קורה כאשר המבטח הספציפי אינו נוהג כמבטח סביר?
קביעת "המבטח הסביר" כאמת מידה לפי חוק חוזה הביטוח נועדה
להגן על המבוטח שנחשב כצד החלש בעסקת הביטוח. הווה אומר, לא די המבטח יוכיח שהוא
עצמו לא היה מתקשר בהסכם הביטוח גם תמורת דמי ביטוח מרובים יותר אלא שעליו להוכיח
שכל מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה ביטוח גם הוא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר.
הואיל ועמדתו של המבטח הספציפי אינה קובעת אלא עמדתו של
המבטח הסביר, כולה השאלה, מה קורה כאשר המבטח הספציפי אינו נוהג כמבטח סביר?
ניקח לדוגמא מקרה דמיוני אך אפשרי לפיו מבטח ספציפי שהוא ערך
ביטוח למחסן סוללות ליתיום ללא מיגון ראוי ואישור מכבי אש.
האם הפטור לטובת המבטח במקרה שבו מבטח סביר לא היה מקבל את
הביטוח גם תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר יחול גם כאשר המבוטח הספציפי לא נהג כמבטח
סביר, שלא היה מבטח מחסן של סוללות ליתיום ללא אמצעי מיגון ראויים כנגד סיכון אש
וללא אישור של מכבי אש?
התשובה מורכבת, אך בסופו של דבר, סביר להניח שבמקרה כזה,
הפטור יחול, והמבטח לא יחויב לשלם את תגמולי הביטוח, גם אם המבוטח לא נהג ב"סבירות
מבוטח".
נפרט את הנימוקים:
מהותיות הסיכון מול "מבטח סביר": במקרה שהצגת, אחסון סוללות
ליתיום ללא אמצעי מיגון ראויים וללא אישור מכבי אש, מדובר בהעצמה משמעותית של
הסיכון לכלל "סיכון בלתי סביר" או "סיכון מוגבר מאוד". סוללות ליתיום ידועות בסיכון
האש הגבוה שהן מציגות אם אינן מאוחסנות ומוגנות כראוי. היעדר אישור מכבי אש והיעדר
אמצעי מיגון מעידים על הזנחה פושעת של אמצעי בטיחות מינימאליים הנדרשים בחוק
ובפרקטיקה.
השפעה על החלטת מבטח סביר: מבטח סביר, בעל ניסיון
וידע בחיתום סיכונים, היה מודע באופן מיידי לסיכון העצום הטמון באחסון כזה. הוא היה
דורש, לכל הפחות, אמצעי מיגון ספציפיים, עמידה בתקני בטיחות מחמירים, ובוודאי אישור
של הרשויות הרלוונטיות (כמו מכבי אש). סביר להניח כי במצב כזה, מבטח סביר היה מסרב
לקבל את הביטוח לחלוטין, או לפחות היה מציב תנאים דרקוניים ופרמיה אסטרונומית, שהיו
משקפים את הסיכון הבלתי רגיל.
חוסר סבירות מצד המבוטח והשפעתו: אף על פי שחוק חוזה
הביטוח מתמקד ב"מבטח סביר" כאמת מידה, התנהגות קיצונית ובלתי סבירה מצד
המבוטח, כפי שתוארה (היעדר מיגון ואישורים), היא למעשה הפרה יסודית של חובת הגילוי
ותום הלב. גם אם המבוטח לא הסתיר באופן אקטיבי את המידע, הרי שאי עמידה בדרישות
בטיחות בסיסיות לטיפול בסיכון כה קריטי היא עובדה מהותית שהייתה משנה באופן דרמטי
את החלטת המבטח הסביר. יתרה מכך, עצם קיום תנאים אלו מהווה לעיתים קרובות תנאי
מהותי בכיסוי הביטוחי, והפרתם שוללת את הכיסוי.
"בלתי ניתן לביטוח": ישנם סיכונים שפשוט אינם "ברי
ביטוח" מבחינה עסקית ומקצועית. סיכון אש במחסן סוללות ליתיום ללא מיגון ואישור מכבי
אש קרוב מאוד להגדרה זו. מבטח סביר לא נועד לכסות סיכונים שהם התאבדותיים מבחינה
עסקית. המטרה אינה להכריח מבטחים לקחת סיכונים אבסורדיים, אלא לוודא שהם נוהגים
בהגינות ובמקצועיות בבואם לדחות תביעה על בסיס מידע שהוסתר או לא גולה.
הבחנה בין "אי
גילוי" ל"הפרה יסודית של הסיכון": יש להבחין בין מצב שבו המבוטח לא גילה עובדה
שאולי הייתה משפיעה על הפרמיה, לבין מצב שבו המבוטח יצר סיכון קיצוני שחורג מכל
סטנדרט של סבירות או בטיחות. במקרה השני, ייתכן שמדובר בהפרה יסודית של תנאי בטיחות
מוקדמים (Condition Precedent) לקיום הפוליסה, שאז אין צורך לבחון את שאלת "המבטח
הסביר" – הכיסוי פשוט אינו קיים מלכתחילה בגלל הפרת תנאי מקדמי.
לסיכום הסוגיה הספציפית:
במקרה של מחסן סוללות ליתיום ללא אמצעי מיגון ראויים וללא
אישור מכבי אש, ההערכה היא כי כל "מבטח סביר" היה רואה בכך סיכון בלתי קביל או כזה
המחייב שינויים מהותיים שטרם בוצעו. לכן, סביר להניח שהפטור יחול, והמבטח לא יחויב
לשלם תגמולים, גם אם המבוטח הספציפי לא התכוון לרמות או לא היה מודע במלואו לסיכון.
המבחן הוא אובייקטיבי – האם מבטח סביר היה לוקח סיכון כזה? והתשובה, ככל הנראה, היא
שלילית באופן חד משמעי.
מסקנה
מושג "המבטח הסביר" בחוק חוזה הביטוח הוא כלי מהותי וחשוב
להבטחת הגינות, מקצועיות וסבירות ביחסי מבטח-מבוטח. הוא מגן על המבוטח מפני התנערות
שרירותית של המבטח, אך בד בבד, הוא גם מגן על המבטח מפני סיכונים חריגים ובלתי
סבירים שאותם לא היה נוטל לו ידע את מלוא הפרטים.
המבחן האובייקטיבי של "המבטח הסביר" מבטיח ששוק הביטוח ימשיך
לפעול על בסיס של הערכת סיכונים נכונה, ומניעת מצבים בהם מבטחים נאלצים לכסות
סיכונים שהם מעבר לפרקטיקה המקובלת וההגיונית של ענף הביטוח. במקרה שהצגת, ברור כי
הסיכון הנגזר מחוסר המיגון והאישורים כה גבוה, עד שמבטח סביר לא היה מסכים לקבלו,
ולכן הפטור, בהתאם לחוק, צפוי לחול.
9/6/25
עודכן ביום
11/9/2025
