|
מדריך ביטוח משנה
מאת קטיה שורצמן
תוכן המדריך
 ביטוח
משנה הוא הסכם ביטוח בין מבטחים המחייב את המבטח
המקבל לשלם למבטח המוסר חלק מתגמולי הביטוח המשולמים
על ידו למבוטחיו.
תשלום תגמולי הביטוח התביעות והפרמיות בעבור ביטוח המשנה בהתאם להסכם שבין
הצדדים כאשר המבוטחים של המבטח המוסר, בדרך כלל, אינם מהווים צד להסכם
הביטוח.
מטרתו של ביטוח המשנה היא פיזור סיכון המבטח והרחבת התשתית
לקבלת עסקים של המבטח המוסר ומתן הגנה מפני מקרי קטסטרופה.
אפשרות נוספת לפיזור סיכון בין מבוטחים קיימת גם באמצעות
מנגנון של ביטוח ביטוח משותף-CO-INSURANCE.
ביטוח משותף, כשמו כן הוא, ומשתתפים בו מספר מבטחים ויותר בפוליסה אחת
בניגוד לביטוח משנה שמו וחתימתו של כל מבטח המשתתף בפוליסה מופיעים ברשימת
הפוליסה בציון חלקו היחסי בסיכון (בד"כ באחוזים) וחלקו בפרמיה (אותו האחוז
כחלקו בסיכון), והוא אחראי כלפי המבוטח בגין חלקו היחסי בסיכון בלבד.
 לא כך המצב בביטוח משנה, חברת הביטוח המקבלת מבטחת את חברת
הביטוח המוסרת והמבוטח אינו צד לחוזה ובמרבית המקרים אף אינו יודע על קיומו
ותנאיו. שמם של המבטחים בביטוח משנה ואחוזי השתתפותם אינם מופיעים על גבי
הפוליסה ולכן גם אינם מגיעים לידיעתו של המבוטח. מרבית החוזים לביטוח משנה
נערכים עם מבטחים שמושבם מחוץ למדינת ישראל, אך בעקרון ניתן לערוך ביטוח
משנה בחברת ביטוח ישראלית. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, אינו חל על
ביטוח המשנה (למעט סעיף התחלוף). ובניגוד לנהוג בביטוח משותף המבטח המוסר
בדרך כלל אינו שומר לעצמו את החלק הגדול של הסיכון אלא מעביר את רוב הסיכון
למבטחי משנה. חלקו של המבטח המוסר בביטוח משנה נקרא שייר -
RETENTION. הפניה להשתתף בביטוח
משנה יכולה להיות לגבי כל עסק לגופו כנהוג בביטוח משותף או על ידי שימוש
בחוזים מיוחדים הקיימים אצל כל מבטח במיוחד למטרה זו.
כמו בכל סוג של ביטוח, המבטח המוסר (המבוטח לפי הסכם ביטוח
המשנה) משלם פרמיה למבטח המקבל (המבטח) ומקבל ממנו עמלה.
ניתן ונהוג לערוך ביטוח משנה גם בפוליסה שנערכה לפי ביטוח
משותף, כלומר, מבטח משתתף עורך ביטוח משנה לחלקו בסיכון כמו כן קיימת
אפשרות לערוך יותר מהסכם ביטוח משנה אחד לפוליסה כאשר כל הסכם מצמצם את
הסיכון של המבטח המוסר.
ביטוח משנה פקולטטיבי - רצוני- הפניה נעשית לכל עסק בנפרד
ומבטח המשנה יכול לקבל או לדחות את העסק המוצע לביטוח ע"י חברת הביטוח.
ביטוח משנה אובליגטורי - חוזי - מבטח המשנה מתחייב עפ"י
חוזה שנחתם בתחילת כל שנה אזרחית לקבל לביטוח את כל העסקים שיועברו לו ע"י
חברת הביטוח בהתאם לתנאי החוזה. לחברת הביטוח לפיכך, אין צורך לקבל אישור
לכל עסק. הדיווח למבטח המשנה נעשה באמצעות דוחות הכוללים את פרוט העסקים -
בורדרו.
מבטח המשנה משתתף בחלק יחסי של הסיכון תמורתו הוא מקבל את
אותו החלק היחסי של הפרמיה. למשל בחוזה יחסי בשיעור של 30% מבטח המשנה מקבל
30% מכל פרמיה בפוליסה בה הוא משתתף והוא משלם 30% מכל נזק. קיימים שני
סוגים של ביטוח משנה יחסי:
חוזה מכסה - QUOTA SHARE -
לפיו מקבל מבטח המשנה שיעור קבוע מכל סיכון בענף הביטוח אליו מתייחס החוזה
תמורתו הוא מקבל את אותו השעור בפרמיה.
חוזה מותר - SURPLUS
- לפיו קובעת חברת הביטוח מה יהא חלקו של מבטח המשנה בכל סיכון (אם בכלל).
חברת הביטוח רשאית למסור לביטוח משנה ידות שהן כפולות שייר (חלקה בסיכון )
עד למספר המרבי של כפולות שנקבעו בחוזה ביטוח המשנה. למשל חוזה של 10 ידות
מאפשר למסור עד 10 כפולות שייר.
בחוזה ביטוח משנה בלתי יחסי, הסיכון של מבטח המשנה אינו
עומד ביחס ישר לחלקו בפרמיה. קיימים שני סוגים של חוזה ביטוח משנה בלתי
יחסי:
חוזה הפסד יתר - EXCESS OF LOSS-
מבטח המשנה מקבל אחוז קבוע מכל הפרמיות בענף אליו מתייחס החוזה תמורתו הוא
מכסה נזקים מעל סכומים מסוימים (אקסס) עד גובה גבול אחריותו לפי החוזה.
למשל חוזה אקסס המכסה כל נזק מעל 1 מיליון דולר עד 3 מיליון דולר.
חוזה ערבות לשיעור נזקים - STOP
LOSS- מבטח המשנה מקבל אחוז קבוע מכל הפרמיות בענף
אליו מתייחס החוזה תמורתו הוא מכסה הפסדים בסוף השנה מעל לסכום שנקבע מראש
בענף אליו מתייחס החוזה.
השיקול המנחה את המבטחים ברכישת ביטוח משנה הוא
יכולת הקיבול שלהם (הרזרבות העומדות לרשותם לצורך תשלום נזקים) הנקראת
קיבולת (CAPACITY)
מול אומדן הנזק המרבי האפשרי בהתממש הסיכון (M.P.L.).
גם מבטחי המשנה נוהגים לבטח את עצמם במטרה לפזר את הסיכון
שלהם בביטוח הנקרא ביטוח שילש (RETROCESSION).
|
