לחניה אסורה יש השפעה על התרחשותה של תאונת הדרכים כך קבעה ביום 19/2/2025 יעל וילנר, שופטת העליון בפסק דין שניתן בעניין ע"א 3461/23 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'.

 

פסק הדין ניתן בהסכמת השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין

 

בית המשפט העליון דחה את הערעור של חברת מגדל על פסיקת המחוזי שחייב את מגדל לפצות את הנפגעת לפי חוק הפלת"ד לאחר שקבע, כי רכב שחנה בשול הדרך ונפגע על-ידי רכב אחר, הינו "מעורב" בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הואיל ובנסיבות המקרה קיים קשר סיבתי משפטי בין מקום החנייה המסוכנת לבין נזקי הנפגעת, שכן נזקיה נגרמו כתוצאה מהתממשות הסיכון התחבורתי, בגינו הוגדר מקום החנייה כמקום שאסור לחנות בו.

 

מתוך פסק-דין

 

" לצורך הכרעה בשאלה הנדונה יש להכריע, בראש ובראשונה, אם מתקיימת לגבי הרכב הראשון הגדרת המונח "תאונת דרכים" לפי החוק (ראו, למשל: ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פס' 7 [נבו] (13.6.2021) (להלן: עניין פלונית); רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פס' 9 [נבו] (12.6.2009) (להלן: עניין הפניקס):

 

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

 

אם כן, ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" לפי החוק היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לצד זאת, החוק מגדיר שלוש חזקות חלוטות מרבות, שבהתקיים אחת מהן ייחשב המאורע כ"תאונת דרכים", אף אם לא מתקיימת בו ההגדרה הבסיסית כאמור (ראו, מני רבים: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 556 (1996); ע"א 4430/12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אלעסווי, פס' 19 [נבו] (1.7.2014); עניין הפניקס, פס' 5).

בענייננו, אין מחלוקת כי החלופה הרלוונטית לבחינת השאלה, אם הרכב הראשון היה מעורב ב"תאונת דרכים" לפי החוק, היא החזקה שעניינה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". בעניין חזקה זו, הלכה עמנו כי "מקום שאסור לחנות בו" הוא מקום שהחנייה בו יוצרת סיכון תחבורתי; וכי חניית רכב בשולי דרך בין-עירונית נחשבת ככזו היוצרת סיכון תחבורתי, בין היתר לנוכח חשש לפגיעה על-ידי רכב אחר שסטה מנתיבו (ראו: רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, פס' 8, 12 [נבו] (4.11.2003); עניין אלעסווי, פס' 21-20; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 329 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין)).

 

לנוכח האמור, ובהינתן קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר פורטו לעיל ואינן שנויות במחלוקת בענייננו, אין מחלוקת כי מתקיימים במקרה דנן רכיביה העובדתיים של החזקה הנ"ל – "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו".

...

נקבע לא אחת כי שאלת הקשר הסיבתי המשפטי תוכרע, בעיקרו של דבר, באמצעות בחינה אם התאונה נגרמה כתוצאה מהתממשות הסיכון שבגינו הוגדרה החנייה כמסוכנת (ראו, למשל, עניין אדרי, פס' 13; עניין אלעסווי, פס' 23-22; ראו גם: עניין פלונית, פס' 13-12; ריבלין, עמ' 335-333). כאמור, המערערת אינה חולקת על קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה "השול תכליתו לאפשר לנוהגים בדרך 'שטח מפלט' כדי לאפשר תימרון לנהג שחרג, תוך כדי נסיעה, מתחום הכביש תוך איבוד שליטה או בניסיון למנוע פגיעה או תאונה" (פס' 21 לפסק דינו). מתכלית זו של שול הדרך נובע סיכון טיפוסי שנוצר כתוצאה מחנייה בשטחו – מניעה מהשול לשמש כ"שטח מפלט" עבור רכבים שסטו מהכביש באופן בלתי מתוכנן. התממשות סיכון זה מתבטאת, בעיקרו של דבר, בהתנגשות בין הרכב שסטה כאמור לבין הרכב החונה בשול.

 

בענייננו, כמתואר לעיל, התאונה התרחשה כתוצאה מהתממשות הסיכון האמור. הרכב הראשון חנה בשול הדרך, ובכך יצר סיכון תחבורתי שמתבטא, בין היתר, בפגיעה בכוחו של השול לשמש מקום מפלט בטוח עבור רכב אשר סטה מהכביש באורח בלתי מתוכנן. סיכון זה התממש, כאשר הרכב השני סטה לשול כתוצאה מבלימה פתאומית שהובילה לאיבוד שליטה של הנהג, והתנגש ברכב הראשון – שחנה בשול – תוך שהנפגעת נמחצה בין שני הרכבים. עינינו הרואות, כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתממשות הסיכון שבגינו הוגדרה החנייה בשול ככזו היוצרת סיכון תחבורתי. לפיכך, מתקיים בענייננו מבחן הקשר הסיבתי המשפטי.

 

המערערת טוענת, כי התאונה דנן לא נגרמה כתוצאה מהתממשות הסיכון התחבורתי הטמון בחניית הרכב הראשון בשול הדרך, מפני ש"הבלימה והסטייה בעקבותיה היו תוצאת מעשה רצוני ומכוון ['של נהג הרכב השני לחבור לרכב החונה'], ולא סטייה מקרית של רכב לשול שהרכב החונה מגביל את מרחב התמרון שלו" (ההדגשות במקור). אולם, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי העובדה הברורים שקבע בית המשפט המחוזי, שלפיהם, כמפורט לעיל, סטיית הרכב השני לשול התרחשה מפאת איבוד שליטה של הנהג כתוצאה מבלימת הרכב באופן פתאומי; בעוד שנהג הרכב השני התכוון לעמוד על הכביש במקביל לרכב הראשון.

כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו, מני רבים: ע"א 3805/09 גולדברג נ' בר-זן נדל"ן ותיירות בע"מ, פס' 15 [נבו] (20.8.2024)). בענייננו, המערערת לא טענה שיש מקום להתערבות עובדתית כאמור – וממילא לא ביססה טענה מסוג זה – אלא מיקדה כאמור את ערעורה בסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי. לפיכך, אין בידי לקבל את טענתה הנדונה של המערערת.

 

המערערת מוסיפה, כי "עצם פגיעת רכב ברכב חונה בשול כביש בינעירוני – אינה מוכיחה, כשלעצמה, את התממשות הסיכון בחנייה בשול". המערערת מביאה בהקשר זה מספר דוגמאות, ביניהן "רכב הנוסע על גשר, מאבד שליטה ונופל על רכב החונה בשול כביש בינעירוני שמתחת לגשר", או "רכב מאבד שליטה בכביש בינעירוני ועובר מעל גדר ההפרדה למסלול הנגדי ופוגע ברכב החונה בשול במסלול הנגדי". אכן, דוגמאות אלו מתארות מצבים של פגיעת רכב ברכב אחר אשר חונה בשול הדרך, שלא התרחשה כתוצאה מהתממשות הסיכון התחבורתי שתואר לעיל, הטמון בחנייה בשול – מניעה מהשול לשמש כ"שטח מפלט" עבור רכבים שסטו מהכביש באופן בלתי מתוכנן. לפיכך, על פניו, לא מתקיים במקרים מעין אלה קשר סיבתי משפטי. אולם, בכך שונות דוגמאות אלו מנסיבות התאונה שלפנינו, אשר כמבואר לעיל, התרחשה כתוצאה מהתממשות הסיכון התחבורתי האמור.

 

המסקנה מכל האמור היא כי הרכב הראשון היה "מעורב בתאונת דרכים" כמשמעות המונח בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. לפיכך, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. "

 

---

 

12/4/2025