אשת המופת מירלה בן-זמרה, הלכה לעולמה

     

משתתפים ומגיבים: מרגלית גוטסדינר, אבי רייטן, משה וינרב, אברהם רייף, שמעון בן יעקב, דינה ברס, אורן אל-און, רפי פרל טרבס

 

אשת המופת מירלה בו זמרה

את מירלה בן זימרה, הכרתי רק לאחר מותה. אשת מופת מופלאה, אחת יחידה ומיוחדת במינה. היתה מה שמכונה כיום מנטור וקאוצ'ר לסוכני ביטוח חיים, אשר למדו ממנה את תורת ביטוח החיים, שיטת שיווק ייחודית והחשוב מכל, הכרה בחשיבותו של ביטוח החיים ובשליחות ובאחריות המוטלת על שכמו של סוכן הביטוח.

 

סיפור החיים יוצא הדופן של מירלה, פותר לי למעשה, חידה ושאלה אותה שאלתי את עצמי בתחילת דרכי בעולם הביטוח בתחילת שנות השבעים, מדוע מנהלים וסוכנים של ביטוח חיים נראים מכובדים ורציניים ממרבית המנהלים והסוכנים שפעלו בענף הביטוח באותם הימים?

 

עכשיו כעבור כמעט ארבעים שנה, הגעתי לפתרון התעלומה בעזרת הסיפור של מירלה. לסוכני ביטוח החיים בארץ, היתה מורה יחידת סגולה שלימדה אותם את החשיבות ואת הרצינות שבעבודתם.

 

הסוכן אינו מוכר ביטוח חיים, אלא המבוטח הוא זה שרוכש ביטוח, כך היתה נוהגת לומר לסוכנים, לדבריו של סוכן הביטוח הבכיר והוותיק, אברהם רייף אשר שימש בעברו גם כנשיא לשכת סוכני הביטוח, רק מי שעוסק בביטוח חיים במשך שנים יכול לראות ולהבין את ההבדל.

 

מירלה נולדה בשנת 1928 בבלוניה שבאיטליה ועלתה לארץ בשנת 1950 לאחר שנישאה בשנת 1949 לבעלה ג'ק באיטליה. מירלה, הלכה לעולמה ביום 4/8/2010 והיא בת 82 היתה במותה. כל אנשי הביטוח הבכירים אשר הכירו אותה מקרוב ועמם שוחחתי, אומרים, כי שיטות העבודה והאמונה בחשיבות עבודתם שלמדו ממנה מלווים אותם במשך כל החיים והם דואגים להנחיל אותם לדורות הבאים.

 

משה וינרב, שניהל באותה עת עת התחום המקצועי של התאחדות המבטחים, אומר, כי מירלה בן זימרה היתה מאושיות תחילת ביטוח חיים בארץ.

 

אבי רייטן, מומחה בכיר לביטוח סיעודי אומר, כי מירלה בן זימרה עיצבה את פניו של ביטוח החיים בישראל ושיתנה אותו (לטובה) ללא הכר.

 

בן זמרה ביום חתונתה באיטליהמירלה בן זימרה, עמדה בראש הסניף הישראלי של חברת הביטוח הקנדית  Manufacturers Life, ובתחילת דרכה היתה משווקת ביטוח חיים, מדריכה ומכשירה סוכני ביטוח חיים, שלמדו ממנה להאמין בחשיבות ובשליחות שבעבודתם ורכשו בעזרתה הרגלי עבודה אשר ליוו אותם במהלך כל שנות עבודתם ואותם הנחילו לדורות הבאים.

 

אברהם רייף, סוכן הביטוח הבכיר והוותיק, מספר, כי בן-זמרה היתה אישיות יוצאת דופן בעולם העסקים בכלל ובענף ביטוח החיים בישראל בפרט. מסירותה לנושא הביטוח לא ידעה גבולות והיא הנחילה לסוכני ביטוח אשר הכשירה את ההכרה בחשיבותו של ביטוח החיים.

 

הסוכנים שעבדו עם בן זימרה רחשו כלפיה כבוד, הערצה וגם יראה ופחד. היו בהם שכינו אותה "גולדה מאיר של עולם הביטוח" ואפילו "אשת הברזל".

 

היא הנהיגה שיטת העבודה מיוחדת, שהיא שיטת B.M.S.,

Business Management System

סוכן הביטוח היה עורך רישום של עבודתו בארבעה צבעים: צבע אדום – נועד לרישום מכירות, צבע ירוק – נועד לשירות, צבע כחול – נועד לרישום דברים הנמצאים בעבודה ובטיפול, רשום בעיפרון – נעשה לפירוט דברים פרטיים שעל הסוכן לעשות כמו ללכת לספר וכד'.

 

בן זמרה היתה מבקרת את סוכניה מדי שבוע ובודקת את  רישום ה B.M.S., של כל סוכן. היתה בוחנת מה אמרו הלקוחות לסוכנים, מדוע עסקת מכירה עדיין לא יצאה לפועל, כו'.

 

למשנתה, שמונה פגישות מכירה ביום אחד - אינן מספיקות...

 

מירלה בן זמרה עם ביתה מרגלית גוטסדינרבתה היחידה, מרגלית גוטסדינר, נשואה לזמר ישראל גוטסדינר מצמד רעים, מגדלת את שני ילדיהם המשותפים של בני הזוג רועי בן 22 שהשתחרר לא מכבר משירותו הצבאי ודנה בת ה 15. ביחד מגדל הזוג חמישה ילדים ביניהם, טלי, שי ושלי, ילדיו של ישראל מנישואיו הקודמים ונכדיו של ישראל, אליהם התייחסה מירלה כאל נכדים ונינים שלה.

 

ביתה מרגלית מספרת, כי באחד האירועים אמר אחד הסוכנים בדרך הלצה, כי אם מלאך המוות יבוא לקחת את מירלה, היא תאמר לו שהתאריך אינו מתאים לה לפי שיטת ה B.M.S, הואיל ועליה לסדר מספר דברים ונקבעו לה פגישות.

 

שמעון בן יעקב, שהיה תלמידה ולאחר מכן הפך למתחרה, יודע לספר על מדריכה יוצאת מהכלל שהחזיקה את הסוכנים ביד קצרה ולמעשה היתה הראשונה בארץ שהדריכה סוכני ביטוח בצורה מקצועית, לפי ספר הדרכה שהגיע מחו"ל, כפי שחברת האם הקנדית דרשה לעשות.

 

לפי בן יעקב, הנהיגה בן-זמרה חידוש בביטוח חיים בכך ששיווקה פוליסות שלא יו צמודות למדד אלא נעשתה להן התאמה לשער הדולר, שהיה יציב בתקופה שבה היו פיחותים. בן זמרה אפשרה לשווק פוליסה חדשה למבוטח שרכש ביטוח חיים המתאימה את הסכום המקורי לדולר מבלי שהמבוטח היה חייב לעבור בדיקה רפואית.

 

בן יעקב מספר שבעיקר למד ממנה כחניך, מה לא לעשות כמנהל של חברת ביטוח.

 

תקופת פעילותה של בן זמרה, היתה ידועה כתקופת הזוהר של סוכני ביטוח החיים התקופה בה הרוויחו הסוכנים עמלות גבוהות ביותר בשנים הראשונות לביטוח.

 

בתה, מרגלית גוטסדינר, מספרת, כי אמה, מירלה, הגיעה לביטוח באופן מקרי לאחר שענתה למודעה של חברה שהציעה לגבר עבודה במכירות. מאוחר יותר, הפכה בן זמרה למנהלת החברה והעסיקה כארבעים סוכני ביטוח חיים.

 

בתקופתה, לא היה מקובל לראות אישה בתפקיד מנהלי בכיר, והיא היתה חלוצה ומורת דרך גם בכל הקשור למעמד האשה.

 

בן זמרה, ילידת בולוניה שבאיטליה, עלתה לארץ בשנת 50 ומאז שימשה כעוגן ובית מבטחים לעולי איטליה ולאורחים שהגיעו לארץ מאיטליה אותם דאגה לארח ברוחב לב ולהושיט להם סעד ועזרה בעת הצורך.

 


 

דברי ההספד של רפי פרל-טרבס:

Mirella Ben-Zimra  

 

מירלה בן זמרה - אישה יפה גם בבגרותהכשאני עומד וחושב על מירלה, קם ועומד מול עיני עולם שלם של זיכרונות עשירים וצבעוניים.

 

כל אותן ארוחות ראש השנה... וגם לילות סדר, וסתם שבתות. הבתים היפים והעתיקים שהשאירו מאחוריהם בבולוניה ובליוורנו קמו לתחייה כבמטה קסם, עם המאכלים והניגונים. את הקסם חוללו מירלה וג'ק בן זמרה.

 

כולנו מכירים את הבית. תמיד קצת אפלולי ומסתורי כמו מוזיאון. פותחים את הדלת, קודם כל יש ריח של כלבים, ושל תבשילים קצת... שונים. והז'קט האדום מקטיפה של ג'ק. בתוך כל זה – אישה גדולה ויפה, מלאת חיים, תסרוקת הדורה, מדברת בקול רם מאוד (ששש... מירלה) – איזו נוכחות, כמה כריזמה – אבל גם יודעת לשתוק ולהקשיב חזק ובמלוא הריכוז לזה שיושב מולה.

 

הבית של מירלה, בימות חג וגם בימי חול, היה נמל מבטחים לכל כך הרבה אנשים. עולים חדשים, תיירים, לא יהודים, כל מיני נשמות בודדות שחיפשו מקום ועוגן, חלק קצת מוזרים, לא קונבנציונליים... סביב השולחן לא היה משעמם אף פעם. מירלה וג'ק גרמו לכולם להרגיש נוח, ואנשים שונים מאוד תקשרו והתיידדו. כולם קבלו שם מקום של יציבות, ועזרה בלי תנאי. להרבה עולים, תיירים, בודדים, הבית ברחוב השורה היה מין שגרירות, מקלט, כתובת ראשונה בארץ, ומסלול עוקף בירוקרטיה. "חברי המועדון" האלה שמרו איתם על קשר והיו צצים פתאום, אפילו אחרי שנים רבות.

 

מירלה האדם, "גדולה מהחיים": היה לה אופי חזק, ואמירה. התכונה הבולטת היתה הכנות והיושרה: Tutta di un pezzo, שפירושו "מיקשה אחת", אינטגריטי. היא הביעה את דעותיה בכנות ובאומץ, גם אם זה דרש עימות או אי נעימות. אפשר היה לצחוק איתה וליהנות, אבל כשהיה לה רע היא לא הסתירה, ה"פולניות" היתה רחוקה ממנה. וידעה לשתף ולחלוק גם את הקשיים. הקב"ה העניק לה מתנות וכישרונות, וגם, כמובן, ניסיונות והתמודדויות. ובכולם היא היתה היא-עצמה, גלויה ואמיתית. לכן יכלה גם לחוש בכאב של אחרים ולהזדהות, ולתת עצה חכמה ולשאול שאלות טובות.

 

מירלה היתה תחנת כוח  - יהיו שיגידו טחנת רוח - שמייצרת פרויקטים, ומפיקה רעיונות בהתמדה. התכונה שאני, בן אדם קצת הססן, הערצתי אצלה היא הקו הישר, הכי קצר, שחיבר אצלה בין הרעיון – לביצוע המעשי. ההתמדה והדבקות במטרה, והיא לא נרתעה גם כשאחרים הרימו גבה או לעגו מאחורי גבה. היא ארגנה טיולים, כמו את טיול הבת מצווה של מרגלית למצדה -  כשטיולים כאלה, וחגיגות בת מצווה בכלל, לא היו נפוצים. ודאגה (עם הורים נוספים) שאנו הילדים נפגוש את בן גוריון באופן אישי. ושניסע כולנו לספארי בקניה, מנער ועד זקן, בטיול שהיא וג'ק ארגנו בעצמם. למתבונן מהצד היה נראה שג'ק נגרר אחרי כל היוזמות האלה כמי שכפאו שד, אבל היתה שם חלוקת תפקידים, ואני יודע שגם הוא היה יצירתי, הזדהה עם חלק גדול מהמבצעים ותרם להם מהחוש המעשי הזהיר יותר. ובוודאי היה מזוהה עם הבית הפתוח והמארח שניהלו.

 

מירלה בן זמרה - ליופי אין גילהאהבה בין ג'ק ומירלה גם היא דבר שלא אשכח. הם היו כל כך שונים במזג, וכל כך כיבדו, אהבו, ונתנו מקום ומרחב זה לזה. ובנו ביחד בית ישראלי מהמסד לטפחות, ולימים זכו ליהנות ממרגלית, מהבית שהקימה עם ישראל, ומהנכדים שכה אהבו. מירלה הגיעה לאורח החיים הדתי מרחוק, והלכה אחרי ג'ק לארץ ישראל ולצורת חיים שלא הכירה. וכמו כל דבר, עשתה זאת ברצינות ובכנות, בלי היסוס, - והקימה בית כשר ויהודי, עם כל האחריות.

 

אני זוכר גם את מירלה מתנדבת כנהג במלחמות ישראל...

 

אבל לסיום אני דווקא בוחר לזכור את מירלה יושבת לה בודדה בשבת אחרי הצהריים בבית הכנסת, מאחורי המחיצה, בשיעור הגמרא של פרופסור קירשנבאום. הייתי מביט בה ותוהה. היום כל שתי בחורות מקימות מדרשה עם גמרא ולימודי קבלה...  מירלה הקדימה את זמנה, וישבה לבד לגמרי בשיעורים האלה, בענווה מוחלטת, אבל בעקשנות, במשך כמה שנים, בלי להתייחס לאותן גבות מורמות. היא כל כך אהבה ללמוד ולהתחדש. ולמרות שלא היה לה רקע תלמודי, נראה לי שהתחברה דווקא לעולם הגמרא, עם הדיון האנושי הפתוח שבו מותר לשאול שאלות, מותר לזרוק רעיונות ולו גם מופרכים ומשונים, ואפשר לפגוש את ההוויה האנושית – השוק והמסחר, הכתובה והגט, הלידה והמוות – במערומיהם ובקדושתם כאחד.

 

שלום מירלה. אם באמת יש בשמים עולם מקביל שכזה, את בטח תבואי לשם עם רעיונות והצעות ייעול, ותתנדבי גם שם לכל משימה. 


תגובות

 

עו"ד דינה ברסעוגן ייעוץ אקטוארי

עו"ד דינה ברס, מנכ"לית משותפת ב YDB –ברס-ים יועצים בע"מ המתמחה בייעוץ לביטוח בריאות קבוצתי

 

היי קטיה,

 

מזל שאני מקבלת את הטיפים שלך.

הפעם למדתי בצער על מותה של אגדה אמיתית.

מירלה בן זמרה. לביאה אמיתית,שהיתה מאושיות

ביטוח החיים בישראל.

 

דור הולך ונעלם.....

תבורכי על כי העלית את דמותה למי שהכיר את פועלה.

 

שלך, דינה

 


אורן אל און - אחראי לרמת חיים של מבוטחי הפניקסאורן אל-און  MBA .CLU  

אחראי לרמת החיים של מבוטחי הפניקס וסוכניה

 

המורה לחיים של ביטוח חיים

 

אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים, הייתה ההזדמנות להכיר את מירלה.

הזדמנות זו הייתה אף גדולה יותר, לאור העובדה שהיכרותי אותה, הייתה ממש בתחילת דרכי בענף הביטוח.

מה שגרם לי לקבל כבר בראשית דרכי, ערכים מהמעלה הראשונה, בכל מה שנוגע לביטוח חיים על כל מרכיביו.

 

נאמנות ללקוח, נאמנות לחברת הביטוח, היוו את אבן היסוד לעבודתה המסורה.

היכולת שלה לשמר לקוח לתקופה של עשרות שנים, הייתה מופלאה מצד אחד,

אך מאוד מובנת מצד שני, מירלה הייתה "סוכן ביטוח"  כפי שכל אחד מאתנו

היה מעוניין שסוכן הביטוח שלו יהיה.

ידע מקצועי רחב, יכולת הסברה מעולה, יחסי אנוש מצוינים , ומעל לכל,

אהבה אין סופית לעשייה שלה-רכישת ביטוח חיים ללקוחותיה.

 

מירלה חינכה דורות רבים של סוכנים לאהבת העשייה, לאמונה שביטוח חיים

זו שליחות, ומעל לכל, שענייניו של הלקוח, הם הדבר החשוב ביותר, לנו, סוכני הביטוח,

לנו עובדי חברת הביטוח.

 

אחת ויחידה.

יהי זכרה ברוך.

 

 

אורן אל-און  MBA .CLU  

אחראי לרמת החיים של מבוטחי הפניקס וסוכניה

 

 

 

                                                                       

 

 


כל הזכויות שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" ©Copyright