לאחרונה בחן בית משפט לענייני מסים בארה"ב, סוג מעניין של הביטוח הידוע בשם "ביטוח ערך שיורי"  " residual value insurance". המקרה חשוב כי הוא בודק את ההבדל שבין סיכוני ביטוח לבין סיכוני השקעה.

 

העותר לבית המשפט שיווק  ביטוח ערך שיורי הכולל תמחור חכירה, המחכיר אמור להעריך את ערכו של הנכס שיקבל לידיו בתום חוזה החכירה, כלומר, הערך השיורי של הנכס.

 

הביטוח נערך למקרה שבו הערך השיורי בתום תקופת החכירה היא נמוך באופן משמעותי מהערך השיורי הצפוי של הנכס ובמקרה הנדון, המבטח אמור לשלם את ההפרש.

 

שלטונות המס טענו, שהפוליסות ששווקו לא היוו למעשה, "ביטוח" לצרכי מס ההכנסה פדרליים. שלטונות המס טענו, כי מדובר למעשה בסוג של רכישת הגנה מפני סיכון השקעה, לא בסיכון ביטוחי ועל כן יש לחשב את חיוב המס בהתאם מה שהביא לחיוב נוסף של משווק הפוליסות בסכום של יותר מ 55 מיליון $.

 

כפי שבית המשפט הסביר, המשכירים ביטחו את עצמם מפני סיכון עסקי משמעותי למקרה של ירידה משמעותית בערך הנכסים המושכרים מעבר לשיעור הירידה הצפוי, דבר שהיה גורם למשכירים  הפסדים כלכליים משמעותיים. בהיעדר הביטוח, המבוטח היה נושא בכל סיכון להפסד אשר המבטח העביר אותו אליו באמצעות הפוליסות ששווקו.

 

לאחר מכן, התייחס בית המשפט לנושא של פיזור סיכונים. הביטוח הוא למעשה כלי לפיזור סיכונים  כלומר, מנגנון שבאמצעותו מרכזים במאגר של המבטח סיכונים מרובים של מבוטחים רבים כדי לנצל את "חוק המספרים גדולים".

 

הרעיון של הביטוח הוא:  אל תשימו את כל הביצים שלך בסל אחד".  בית המשפט מצא כי הפוליסות ששווקו השיגו פיזור סיכונים מספק. הסיכונים חולקו בארבע דרכים לפחות: על פני מגזרים עסקיים (רכב נוסע, ציוד מסחרי, ונדל"ן), על פני סוגי נכסים בכל מגזר, במיקומים גיאוגרפיים (נדל"ן), ועל פני משך חכירה.

 

בית המשפט בחן מושגים מקובלים של ביטוח. בדיקה זו, על פי השופט, מחייבת בחינה של מספר גורמים, ביניהם:

1. האם המבטח מאורגן, פעל, ומוסדר כחברת ביטוח על ידי הפוליסות.

2. האם המבטח מהוון כראוי.

3. האם פוליסות הביטוח הן תקפות ומחייבות.

4. האם הפרמיות הנן סבירות ביחס לסיכון להפסד.

5. האם התביעות שולמו כדין לשביעות רצונם של הלקוחות.

בית המשפט הדגיש, בין היתר, כי " אין חולק משווק הפוליסות פעל כחברה מאורגנת ומוסדרת כמו חברת ביטוח. הפוליסות היו בפורמט של ביטוח והכילו הוראות סטנדרטיות טיפוסית של פוליסות ביטוח הכוללות דרישה לקיומה של זיקת ביטוח.

 

בית המשפט קבע כי הסיכון אכן היה סיכון ביטוחי.

 

לסיכום, בית המשפט הגיע למסקנה, כי הניתוח של סיכון ביטוחי, העברת סיכון, פיזור סיכון, ומושגים המקובלים של ביטוח שכנעו את בית המשפט, כי הפוליסות ששווקו הן בבחינת הם 'חוזי ביטוח" לצרכי מס הכנסה פדרליים. "