שופטת העליון י' וילנר, קבעה ארבעה קווים מנחים לבירור השלב שבו תיבחן דחיית תביעה בשל התיישנות בפסק דין שניתן על ידה ביום  2/12/2020 בעניין, רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ.

 

מדובר על בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי, שדחה את בקשת המבקש (הבנק) לדחות על הסף מחמת התיישנות את התביעה שהגישה נגדו המשיבה (החברה) עקב תקלה בתוכנות מחשבי הבנק בשנים 1985-1982, שהביאה לחיוב יתר בחשבון הבנק של החברה.

 

השופטת י' וילנר קיבלה את הערעור באופן חלקי. ככלל, יש לברר את טענת ההתיישנות  בשלב המקדמי של ההליך המשפטי ועוד לפני בירור התביעה לגופה. טענת ההתיישנות הינה טענת סף, ועל כן על הנתבע להעלותה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה (סעיף 3 לחוק ההתיישנות), שאם לא כן, ייחשב כמי שוויתר על טענת ההתיישנות וייווצר מחסום דיוני מלהעלותה.

 

הפסיקה עמדה על כך שאחד מן הטעמים העומדים בבסיס כלל זה הוא מניעת ניהול הליכי סרק בבירור התביעה לגופה ובזבוז זמן שיפוטי יקר מקום שבו מתברר כי דין התביעה ממילא להידחות מחמת התיישנותה.

 

על אף האמור, הפסיקה קבעה כי לא בכל מקרה תתברר טענת ההתיישנות בסמוך להעלאתה על-ידי הנתבע. במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה.

 

השופטת וילנר, הציעה להבחין בין ארבעה מצבים עיקריים אשר ישמשו כ"קווים מנחים" להתמודדות עם סוגיית עיתוי ההכרעה בעניין ההתיישנות.

 

א. מצב בו בירור טענת התיישנות אינו מצריך שום בירור עובדתי (והנתבע מוכן להניח לשם הכרעה בטענת ההתיישנות שהעלה כי עובדות כתב התביעה נכונות) – במצב זה רצוי לדון בטענת ההתיישנות בשלב המקדמי, ובטרם הדיון בתביעה לגופה. שכן, ההכרעה בטענת ההתיישנות בשלב המקדמי עשויה לחסוך משאבים הן מהצדדים והן מביהמ"ש, והיא עולה בקנה אחד עם תכליות מוסד ההתיישנות כאמור.

 

ב. מצב בו נדרש בירור עובדתי ייחודי אשר אינו חופף לבירור העובדתי של התביעה לגופה – ככלל, יש להעדיף את קיום הדיון כבר בשלב המקדמי ולהכריע בטענת ההתיישנות בטרם הדיון בתביעה לגופה.

 

ג. מצב בו נדרש בירור עובדתי חופף (מלא או חלקי) לבירור שממילא צפוי להתקיים במסגרת בירור התביעה לגופה – במצב זה, ידוע לביהמ"ש עוד בשלב המקדמי כי לשם בירור שאלת ההתיישנות יהיה צורך בבחינת ראיות (מסמכים, עדויות וכיוצ"ב), אשר ממילא יהיה צורך בבחינתן גם בהמשך ההליך. במצב זה, קיימים אינטרסים נוגדים המצדיקים סטייה מברירת המחדל והימנעות מדיון בטענת התיישנות כטענה מקדמית. ואולם, ראוי להותיר שיקול דעת בידי ביהמ"ש הדן בתובענה לקבוע בנסיבות בהן הבירור החופף הינו נקודתי או צר מאוד בהשוואה לבירור התובענה כולה, כי אז יהיה זה יעיל יותר לדון בטענת ההתיישנות בכל זאת בשלב מקדמי, חרף החפיפה האמורה.

 

ד. בנסיבות של חפיפה פוטנציאלית בהן ביהמ"ש מעריך כי במהלך ניהול התביעה לגופה יתווספו נתונים אשר ישליכו אף על שאלת ההתיישנות, ככלל יהיה זה ראוי לדחות את ההכרעה בטענת ההתיישנות לשלב בירור התביעה גופה.