היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

סופה של נסיעה ברכב

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות יזמים, קבלנים ויועצים

 

יכול להיות שאתם צודקים... לאתר היועצת Z
 


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 קבלו את הטיפ השבועי,  לתיבת הדוא"ל שלכם - ללא תשלום

 

 

 

 

שם פרטי

 

 

שם משפחה

 

 

דואר אלקטרוני

 

 

תפקיד

 

 

חברה

 

   

 

 

 


  

 

ביטוח חובה

ילדה שנשכחה ברכב אינה נפגעת תאונת דרכים

 

 

צילום אילוסטרציה של רכב הסעות

בית המשפט העליון בדיון נוסף דחה את הערעור על החלטת העליון של הנהג ששכח ברכב את הילדה אושר רחימי ובכך גרם למותה, כי האירוע המצער שהביא למותה של הילדה אינו מהווה תאונת דרכים.

 

השופטת, מ' נאור, המשנָה לנשיא דחתה כאמור את הערעור של הנהג הפוגע בדנ"א  1549/12 חריזי עמיר נגד עזבון המנוחה אושרי רחימי ז"ל ואח'

 

מתוך פסק הדין:

 

"יש לסקור בקיצור נמרץ את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית. חוק הפיצויים קובע הסדר סגור להענקת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים המבטיח פיצוי לכל מי שנפגע ב"תאונת דרכים".

 

"תאונת דרכים" מוגדרת בחוק, בין היתר, כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כדי להיחשב כמי שנפגע ב"תאונת דרכים" יש לעמוד אפוא (גם) בדרישת ה"שימוש ברכב מנועי". "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק, בין היתר, כ"נסיעה ברכב". בענייננו המחלוקת בין הצדדים הייתה האם ניתן לראות את המקרה שלפנינו כ"נסיעה ברכב" לשם קיום תנאי ה"שימוש ברכב מנועי" הנדרש לצורך קביעה כי מות המנוחה אירע ב"תאונת דרכים".

 

בית המשפט עמד בפסק הדין על כך שאומנם פרשנות המונח "נסיעה ברכב" חורגת מפעילות הנסיעה הפיסית ברכב אך עדיין יש צורך בקשר ממשי לנסיעה בפועל.

 

בית המשפט ציין כי בעבר כבר נפסק כי נוכחות ברכב חונה אינה תואמת את משמעותו של המונח "נסיעה" ועל כן "נוכח ההגדרות המקובלות בפסיקה, נוכחות המנוחה באוטובוס בעת מותה – לא הייתה נוכחות במהלך 'נסיעה'".

 

בית המשפט דחה את הטענה כי נסיעתה של המנוחה ברכב לא הסתיימה בשל היותה קטינה הנזקקת לסיוע לשם סיום הנסיעה.

 

בית המשפט קבע בהקשר זה כי "כאשר הגיע האוטובוס למקום חנייתו והנהג דומם את מנועו – הסתיימה נסיעת האוטובוס.

 

כך מן הבחינה הלשונית וכך גם מן הבחינה המשפטית". בית המשפט הוסיף כי לא ניתן להבחין בעניין זה בין הנהג ובין המנוחה ולקבוע כי בעוד הנהג כבר סיים את ה"נסיעה ברכב" לא כך הוא לגבי המנוחה.

...

דין הבקשה להדחות. אינני סבורה כי בפסק הדין נפסקה הלכה חדשה או קשה מסוג ההלכות המצדיקות דיון נוסף.

 

אכן ביטויים שונים בחוק הפיצויים הם בעלי רמת הפשטה גבוהה למדי וניתן "למתוח" את תחום התפרשותם. ואולם, אין לאמץ פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו. בענייננו בית המשפט נתן לביטויים "תאונת דרכים" ו"נסיעה ברכב" את משמעותם הטבעית והפשוטה.

 

ואכן, בית משפט זה כבר קבע בעבר כי המחוקק ביקש "להחזיר במידת האפשר את המושג 'תאונות דרכים' למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור" (רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (טרם פורסם, 4.2.2009)). למעשה פסק הדין בענייננו אימץ את שנקבע בהלכה קודמת של בית המשפט העליון שגם מוזכרת בפסק הדין ולפיה "חניה במקום שמותר לחנות בו אינה באה, כשלעצמה, בגדר 'שימוש ברכב מנועי'.

 

על-כן כאשר נפגע אדם בעת שהוא מצוי בתוך רכב החונה במקום מותר, הימצאותו שם, כשלעצמה, איננה שימוש ברכב מנועי, ועל-כן אין הוא זכאי, ברגיל, לתבוע פיצויים ממבטח הרכב.

 

על-פי הדין היום, במקרה כגון זה שלפנינו, שבו אדם יושב בתוך רכב שאינו חונה במקום שאסור לחנות בו, ורכב אחר מגיע למקום ופוגע ברכבו וגורם לו לאדם נזק גוף, לא קמה תחולה להוראת סעיף 3 לחוק הפיצויים (על שני סעיפי המשנה שבה). זאת, כאמור, משום שברכב החונה לא נעשה 'שימוש', ולפיכך אין הוא מעורב בתאונה" (ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי, פ"ד נו(4) 481, 486 (2002)); כן ראו והשוו לאחרונה ע"א 915/10 יונס נ' יונס (טרם פורסם, 19.6.2012)).

 

ענייננו הוא אפוא ביישום ההלכה הקיימת ולכל היותר בפיתוח שלה וכידוע "יישומה של הלכה, ואף פיתוח שלה, אין בו, ככלל, כדי להצדיק דיון נוסף [...], ואף אם יש חידוש בהלכה שנפסקה, המרחיב במידת מה את גדריהן הפרשניים של ההלכות הקודמות – אין בכך די" (דנ"א 1912/05 מדינת ישראל נ' ד'אהר, פסקה 6 (לא פורסם, 12.4.2005); כן ראו: דנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 18.2.2007); דנ"א 8349/03 יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין פיתוח ומימון בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (לא פורסם, 28.6.2004)).

 

בענייננו בית המשפט בחר כאמור בפרשנות הטבעית והפשוטה פרשנות העולה בקנה אחד עם כוונתו של המחוקק ועם ההלכה הפסוקה. על כן, גם אם הייתה אפשרות פרשנית אחרת אין לומר כי האפשרות הפרשנית שביכר בית המשפט היא כזו המצדיקה דיון נוסף.

 

אכן, בשל עיקרון סופיות הדיון וכדי לא ליצור ערכאת ערעור נוספת מקום בו זו אינה קיימת הכלל הוא שדי בהרכב המקורי שדן בהליך ומשזה הכריע בענייננו בין האפשרויות – ואף עשה כן פה אחד – איני סבורה כי יש מקום להורות על קיום דיון נוסף. הדיון הנוסף הוא הליך חריג ונדיר ונוכח כל האמור לעיל המקרה שלפנינו אינו "משתייך לאותם מקרים חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף" (דנג"ץ 7802/04 מילוא נ' שר הבטחון, פסקה 7 (לא פורסם, 7.11.2004))."

  

 

כל זכויות התוכן שמורות לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright