היום :

 

ביטוח - דף הבית I

 

טיפ השבוע I

הוסיפו למועדפים I

צרו קשר I

חלוקת אחריות בין נתבעים

היועצת קטיה שורצמן

יועצת הביטוח קטיה שורצמן

 

פתרונות ניהול סיכונים לחברות, יזמים, קבלנים, יועצים  וסוכנים.


הרשמה לטיפים מהאתר

הרשמה לטיפים מאתר הביטוח

 

שם

דואר אלקטרוני

 

 

 

 

 

אין להעתיק את המדריכים, לפרסמם או לעשות בהם כל שימוש אחר

 

 

 

 


 

חלוקת אחריות בין נתבעים וביטוח אחריות חוקית

 

מאת: עו"ד אילן קנר

 

 

 

 

 

עו"ד אילן קנרהרצאתו של עו"ד אילן קנר להלן בכנסAIDA  שנערך ביום 12/1/2016 בעניין פסק דין שניתן ע"י השופט אליהו בכר מהמחוזי בתל אביב ביום 22/11/2015 בת"א 21556-01-10  פלונית ואח' נ' אסייג ואחרים.

 

 

 

  • אישה בת 40 הגיעה לפיצרייה "פיצה בלה" באשדוד. אחיינה רכש את העסק שלושה שבועות קודם לכן. אשתו הזמינה אותה לראות את המקום ואז העלתה אותה לגלריה באמצעות מתקן הרמה שהיה מיועד לסחורות. מתקן ההרמה הוזמן על ידי הבעלים הקודם של העסק ממסגר. המסגר הכין תא, חיבר אליו כננת אותה רכש בחנות למכירת ציוד תעשייתי והתקין את מתקן ההרמה בבית העסק. מסתבר, שהכננת לא התאימה להרמת בני אדם.

 

המעלית קרסה, האישה נחבלה בשתי רגליה, ונותרה לה נכות אורתופדית ונפשית בשיעור 48%.

 

  • ברור היה שיש כאן פגיעה של מיליון ₪ ויותר. לאחיין היה כיסוי ביטוחי בכלל (כלפי צ"ג) בסך 500,000 ₪ בלבד. הדבר הצריך, כמובן, מאמצים לאיתור מזיקים נוספים, מה גם שכלל דחתה את הכיסוי, בטענה שהפוליסה נערכה באופן רטרואקטיבי, ולחילופין - בטענה שהפוליסה לא מכסה בני משפחה, ושאין כיסוי כי המעלית לא נבדקה על ידי בודק מוסמך.

 

  • במצב זה הוספנו נתבעים נוספים:

 

-  ראשית, האחיין טען שהבעלים הקודם של העסק לא אמר לו שאסור להעלות אנשים במתקן ההרמה. צירפנו את הבעלים הקודם כנתבע. הביטוח שלו היה בכלל, והוא העביר אותו לנתבע 1, כשמכר לו את העסק.

 

- שנית, הוספנו את יצרן הכננת של המתקן שקרס. הכננת לא היתה מיועדת להרמת בני אדם, וטענתנו היתה שעל היצרן היה להדביק עליה מדבקה ברורה שאוסרת על העלאת בני אדם, ולא לגרום להטעייה של הציבור בדבר יכולות ההרמה שלה.

 

-  הכננת נרכשה מבית העסק שטען - אני בס"ה חנות של "עשה זאת בעצמך". אני לא אומר לקונה שאסור להעלות אנשים ואני לא מתעניין למה הוא מייעד את הכננת. טענתנו כלפיו היתה, שמי שמוכר מוצר שמצריך הוראות בטיחות מיוחדות (להבדיל מפטיש או פלאייר) צריך לוודא לאיזו מטרה מייעד אותו הרוכש, והיה עליו להבהיר לו שהכננת אינה מיועדת להרמת בני אדם.

 

-  בנוסף, נאלצנו לצרף את המסגר שהתקין את מתקן ההרמה למרות שלא היה לו ביטוח והוא עצמו נפטר...

 

- ואחרי כל אלה, צירפנו גם את העירייה. הבעלים הקודם של העסק הגיש בקשה לרישיון עסק. נציגים של העירייה ביקרו בבית העסק. הם היו חייבים לראות שאין דרך לעלות לגלריה אלא באמצעות אותו מתקן הרמה, ובכל זאת הם אישרו לתת לעסק רישיון.

 

  • במשפט עלו, מטבע הדברים, שאלות מעניינות של אחריות יצרן, אחריות משווק, אחריות העיריה, אחריות מחזיק במקרקעין וכו', אך השאלה המעניינת ביותר נגעה לכלל. היא ביטחה, כזכור, גם את האחיין (הבעלים החדש) וגם את הבעלים הקודם של העסק. הכוונה של השניים היתה להעביר את הביטוח, אבל כלל הודיעה כי מבחינה פרוצדוראלית - על האחיין לעשות ביטוח חדש.

 

  • התאונה אירעה ב- 27.8.06. הצעת הביטוח (למעשה - ההצעה להעביר מהקודם לחדש) נערכה שבועיים קודם לכן, ב- 13.8.06. הכוונה של הבעלים הישן ושל הבעלים החדש, היתה ברורה: מ- 13.8.06 הפוליסה הישנה תתבטל והפוליסה החדשה תתחיל. אבל מה שנטען על ידינו היה כדלקמן: הפוליסה החדשה מתחילה ב- 13.8.06 - ואין בעיית כיסוי לבעלים החדש. הפוליסה הישנה שבוטלה מ- 13.8.06 - מתבטלת רק כעבור 15 יום (כפי שקבע אז ס' 10 לחוק חוזה הביטוח), וכאן חלפו רק שבועיים, כך שגם היא בתוקף. (הטענה עשויה להיות רלבנטית גם כיום, אם תקרה תאונה כעבור יומיים, כאשר הפוליסה המבוטלת מוארכת סטטוטורית בשלושה ימים).

 

יתירה מזאת: הבעלים הקודם כלל לא ביקש לבטל את הפוליסה אלא רק להעביר אותה לרוכש. ואת ה"העברה" - כלל לא אישרה. לא היתה גמירות דעת. לכן, כלל לא היתה רשאית לבטל את הפוליסה.

 

  • בסופו של דבר הטענה שלנו נדחתה. השופט בכר מסתמך על כך שהבעלים הישן עצמו לא טען שהפוליסה שלו היתה בתוקף במועד התאונה. לכן, הכיסוי קיים רק לבעלים החדש ולא לישן. לדעתנו, הנימוק של השופט בכר מוטעה:

 

ס' 10 בחוק חוזה הביטוח נועד להגן לא רק על המבוטח אלא גם על הניזוק והניזוק, לדעתנו, לא תלוי בעמדתו של המבוטח לגבי תוקף הפוליסה.

 

  • התביעות נגד היצרן והמשווק נדחו.
     

  • התביעה נגד מוכר העסק ונגד המסגר התקבלה, אבל אין להם ביטוח.
     

  • התביעה נגד העירייה התקבלה. הוטלו עליה 10% בחלוקה הפנימית אבל באופן מעשי - כלל תשלם את סכום הפוליסה של הבעלים החדש (כ- 600,000 ₪ להיום) והעירייה תשלם עוד 1,200,000 ₪, כי התיק בסופו של דבר נגמר בכ-1.8 ₪ מיליון...
     

  • בימים אלה הוגשו ערעורים על פסק הדין: העירייה ערערה על האחריות שהוטלה עליה ואנו ערערנו, למען הזהירות, על אי הטלת אחריות על היצרן והמשווק, ועל הקביעה לפיה אין כיסוי ביטוחי לבעלים הישן.

 

 

 

כל זכויות התוכן שמורות לעו"ד אילן קנר, זכויות העיצוב שמורות  לקטיה שורצמן ולהוצאת "הסעיפים הגדולים" © Copyright