רבקה כ
שופט העליון השופט א' שטיין, קיבל את ערעור המבוטח על פסיקת
המחוזי אשר שלל ממנו פיצוי בשל הנזק שנגרם לרכבו בשל העובדה שלא שמר קבלות על תיקון
הנזק וקבע, כי המבוטח זכאי לקבל את תגמולי הביטוח לפי דוח שמאי מטעמה של חברת
הביטוח שאמד את הנזק לרכב בסך 23,000 ₪ וקבע, כי אין לקבל את דוח השמאי מטעמו של
המבוטח לפיו הנזק שנגרם עמד על 63,000 ₪ שלא היה מלווה בקבלות תיקון הנזק.
לפי פסיקת המחוזי, שכאמור, נהפכה ע"י בית המפשט העליון נמצא
המבוטח זכאי ל 0 ₪ הואיל ולא הציג קבלות המעידות על תיקון הרכב, כך שלא עלה בידו
להוכיח את נזקו.
פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון ביום 21/12/2023 בעניין
רע"א 7673/23 רולא אבו זיאד נ' איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ
הכרעה עקרונית של הפיקוח על הביטוח אליה לא התייחס בית המשפט
העליון:
פסק הדין אינו מאזכר את ההכרעה העקרונית שניתנה ע"י מחלקת
פניות הציבור של הפיקוח על הביטוח ביום 11/3/2015 על ידי ליאורה הירשהורן, סגנית
המפקחת על הביטוח, אשר לפיה לא רק שהמבוטח אינו מחויב לתקן את נזקו לאחר קרות
מקרה הביטוח, אלא שחברת הביטוח מחויבת לפצות אותו גם בגין ירידת ערך וסכום המע"מ
בעבור התיקון שלא בוצע.
וכך נקבע ב"הכרעה
עקרונית בעניין תשלום מע"מ וירידת ערך ברכב שלא תוקן":
"הכרעתנו מסדירה את
תשלום המע"מ במקרה של רכב שלא תוקן, כך שבמקרים הבאים, שבהם
נקבע גובה הנזק על ידי שמאי וחברת הביטוח
לא ערערה על קביעתו, עליה לשלם תגמולי ביטוח הכוללים, בין היתר, את ירידת הערך של
הרכב, ככל שקיימת, ואת מס ערך מוסף החל בעניין, זאת גם אם לא תיקן את
רכבו בפועל – א. במקרה שבו מבטח בחר לפצות את המבוטח בתשלום ערך הנזק, כאמור בסעיף
4 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986.
ב. במקרה שבו צד ג' תובע את נזקיו הישירים בגין תיקון הרכב.
מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון שלא התייחס כאמור להכרעה
העקרונית של הפיקוח על הביטוח:
"ברם, מכאן לא עולה המסקנה – אליה הגיע בית משפט קמא – כי
בהיעדר קבלת התיקון כשלה המבוטחת בהוכחת הנזק לרכבהּ, נזק אשר בגינו היא זכאית לקבל
מהמבטחת דמי שיפוי בהתאם לתנאי הפוליסה. המבוטחת הביאה הוכחה לכאורה באשר לנזק
שנגרם לרכבהּ בדמות חוות דעתו של המומחה השני. אמנם, חוות דעת זו אינה מלמדת על
שוויו של הנזק שנגרם לרכב בפועל, אשר מסתכם בעלות תיקונו של הרכב, אך היא מציגה את
אומדנו של הנזק מפיו של עד מומחה – בדיוק כפי שנעשה בחוות הדעת שערך המומחה הראשון.
חוות דעתו של המומחה הראשון, שכאמור נערכה לבקשת המבטחת והוגשה לבית המשפט מטעמה
לביסוס עמדתה, מהווה הודאה שילוחית אשר נזקפת לא רק לזכותה של המבטחת, אלא גם
לחובתה (ראו: ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4)
281 (1983); ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171, 185-184
(1997)). מאחר שחוות דעתו של המומחה הראשון מלמדת על היעדרה של מחלוקת באשר לעצם
קרות הנזק לרכב, נזק שכאמור בוטח במסגרת הפוליסה, יריעת המחלוקת שנפרסה בין בעלות
הדין נוגעת אך ורק לפער שבין שתי חוות הדעת. פער זה הוא 13,000 ש"ח, ובית משפט
השלום נדרש להכריע בעניינו – ובעניינו בלבד – בהיעדרה של קבלת התיקון החסרה.
בנסיבות אלו, הנזק הראייתי לו אחראית המבוטחת אינו עולה לכדי
דמי השיפוי במלואם – שכן, לית מאן דפליג כי המבוטחת זכאית לדמי שיפוי בגין הנזק אשר
נגרם לרכבהּ באירוע מושא התביעה. הנזק הראייתי לו אחראית המבוטחת שווה לפער שנפער
בין חוות דעת המומחים: פער שכאמור עומד על 13,000 ש"ח (בעניין זה ראו פסק דינו של
הנשיא ו' זילר בת״א (מחוזי י-ם) 733/91 פלונית נ' המרכז הרפואי שערי-צדק
(8.6.1993); וכן א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה
ויישומה למצבים טיפוסיים של אי-וודאות בגרימת נזקים" עיוני משפט כא(2) 191, 250-254
(תשנ"ח); ירון אליאס דיני ביטוח 1426-1423 (מהדורה שלישית, 2016)). במילים אחרות:
בהיעדרה של קבלת התיקון, מחדל שרובץ לפתחה של המבוטחת, נשללה מהמבטחת האפשרות
להוכיח שהנזק לרכב אינו עולה על 23,000 ש"ח – כפי שהעריכוֹ המומחה הראשון, שפעל
מטעמה – זאת, ותו לא. משכך הוא, תיקונו של הנזק הראייתי צריך להעמיד את דמי השיפוי
להם זכאית המבוטחת על סך של 23,000 ש"ח, ולא על 0 ש"ח, כפי שסבר בית משפט קמא מחמת
שגגה.
ודוק: באומרי את אשר אמרתי, אין אני נסמך על האמור בחוות
דעתו של המומחה הראשון כראיה לאמיתות תוכנה – שכן מומחה זה לא הופיע בבית המשפט ולא
נחקר על חוות דעת זו. האמור בחוות דעתו של המומחה הראשון משמשני – כפי ששימש את בית
משפט השלום – לצורך הוכחה לעצם קיומו של הפער בין שתי חוות הדעת ולרצפת הנזק לרכב
בה מומחה זה הכיר בפועלו מטעם המבטחת. חקירת המומחה הראשון לא נדרשה כדי להוכיח את
עצם קיומו של פער זה, אשר לא היה במחלוקת ואשר מן הסתם היה אחראי לכך שתביעת הפח
הגיעה, בסופו של יום, לבית המשפט ולא באה על פתרונה המוסכם מחוץ לכותליו.
אשר על כן, המבוטחת זכאית לקבל מהמבטחת דמי שיפוי בסך של
23,000 ש"ח – כפי שפסק בית משפט השלום.".
4/3/24
