.

ביום 31/7/2025 קבע שופט העליון, יחיאל כשר, כי מבטח יחוייב בתשלום ריבית מיוחדת למבוטח רק כאשר יוכח שהמבטח פעל בחוסר תום לב.

פסק הדין ניתן בעניין רע"א 40280-12-24 גלעד שחר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

 

חברת הביטוח היתה מיוצגת ע"י עו"ד אלישע אטיאס והמבוטח היה מיוצג ע"י עו"ד חיים קליר ועו"ד אמיר נגלר

 

מדובר על תביעה של מבוטח שתביעתו נדחתה ע"י חברת הביטוח והוכרה במלואה ע"י בית המשפט לחייב את חברת הביטוח לשלם לו בנוסף לסכום התביעה ריבית מיוחדת כך שבית המשפט ייעשה שימוש בסמכותו, לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. תביעתו של המבוטח לתשלום ריבית מיוחדת בנוסף לתגמולי הביטוח הוכרה ע"י בית משפט השלום שקבע, כי חברת הביטוח התנהלה כלפי המבוטח בחוסר תום לב.

 

עוד חייב בית משפט השלום את חברת הביטוח בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 30% מהפיצוי שנפסק למבקש והריבית המיוחדת עליו, בתוספת מע"מ.

 

חברת הביטוח ערערה למחוזי על פסיקת השלום וטענה, כי בפסיקתם של בתי המשפט לא הוטל חיוב בריבית מיוחדת אף במקרים בהם התנהלות המבטחת הייתה קשה בהרבה מהתנהלות חברת הביטוח בתיק הנדון.

 

חברת הביטוח טענה בנוסף, כי העסקתם של חוקרים פרטיים לבדיקת אירוע בגינו מבוקשים תגמולי ביטוח הינה פעולה לגיטימית ואף שגרתית, שאין בה כדי לבסס כל סנקציה כנגדה.

 

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור של חברת הביטוח בחלקו וקבע, כי: "אמנם התרחיש העובדתי אינו חף מספקות", אולם אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום שהובילו למסקנתו כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל להוכיח כי ארעה הצתה מכוונת. על כן, קבע המחוזי שאין להתערב בחיובה של החברת הביטוח לשלם למבוטח  תגמולי ביטוח בסכום שנפסק. כלומר הערעור לגבי החיוב בתגמולי ביטוח נדחה.

 

לעומת זאת, קיבל המחוזי את הערעור של חברת הביטוח לעניין חיובה בריבית מיוחדת. בהקשר זה עמד בית המשפט המחוזי על תכליתה של הוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט המחוזי קבע, לעניין הריבית המיוחדת, כי:

 

"הריבית המיוחדת היא אמצעי ענישה שנועד למצב בו המבטחת פועלת בחוסר תום לב ואינה משלמת תגמולי ביטוח אף שברור שיש לשלמם (סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח). בלשון העממית היא נועדה למנוע מהמבטחות לפעול ב'שיטת מצליח', שנועדה לייאש מבוטחים ולמנוע מהם לדרוש את תגמולי הביטוח".

         

בית המשפט העליון דחה את הערעור של המבוטח נגד הפסיקה של המחוזי שפטרה את חברת הביטוח מתשלום ריבית מיוחדת.

 

מתוך פסק הדין:

 

"ביישום לנסיבות העניין דנן, כדי שהערעור שהמבקש עותר לרשות להגשתו גם יתקבל, על המבקש לשכנע כי יישום גישה עקרונית שאינה מצמצמת לחיוב בריבית מיוחדת, על נסיבות העניין דנן, מצדיק הפיכת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו.

 

סבורני שהבקשה דנן אינה מבססת מסקנה כאמור:

 

ראשית – ספק בעיניי האם פסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן מבוסס על הגישה שהמבקש מייחס לו. אכן, בפסק דינו הפנה בית המשפט המחוזי להחלטה בעניין אליהו, אולם לאחר מכן, בניתוח נסיבות העניין ובהנמקת הכרעתו, לא ניתן למצוא תימוכין לכך שקבלת הערעור בעניין החיוב בריבית מיוחדת התבססה על השקפה לפיה רק במקרים נדירים ובכפוף לנטל הוכחה מיוחד המוטל על המבוטח ייעשה שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. קביעתו של בית המשפט המחוזי התבססה, לכאורה, על נסיבות העניין ועל מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא היה מקום לקבוע כי המערערת לא שילמה את התגמולים למבקש בחוסר תום לב.

 

שנית (ועיקר) – סבורני כי לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין, לא ניתן לקבוע שאימוץ גישה שאינה מצמצמת לעניין חיוב בריבית מיוחדת (בניגוד לגישה שמייחס המבקש לבית המשפט המחוזי), מביא לשינוי התוצאה שנפסקה על ידי בית המשפט המחוזי.

 

בהקשר זה אחזור ואדגיש את המבחן הקבוע בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח – קיומה או אי קיומה של מחלוקת, בתום לב, על זכותו של המבוטח לתגמולי הביטוח. מבחן זה, מעצם טיבו, הינו מבחן שיישומו מותנה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

 

והנה, באשר לנסיבות העניין שבפניו, השקפתו של בית המשפט המחוזי, בענייננו, הייתה שונה מזו של בית משפט השלום: כפי שכבר צוין, בית המשפט המחוזי סבר כי גישתה המשפטית של המשיבה לעניין פרשנות הפוליסה הייתה לגיטימית, וכי במישור העובדתי טיעוניה של המשיבה היו משמעותיים. על יסוד אלו פסק בית המשפט המחוזי כי: "בנסיבות אלו אין מקום לקבוע כי המערערת לא שילמה את התגמולים בחוסר תום לב, ולכן לא מתקיימים התנאים לפסיקת ריבית מיוחדת".

 

דומני כי גם המבקש יתקשה שלא להסכים כי בהינתן שהמשיבה לא נהגה שלא בתום לב, לא היה מקום לחייבה בריבית מיוחדת.

 

המבקש אמנם מלין על קביעותיו דלעיל של בית המשפט המחוזי וסובר כי הצדק בעניין זה מצוי בפסק דינו של בית משפט השלום דווקא, אולם מדובר בקביעות עובדתיות שאין כל מקום להתערב בהן.

 

בנסיבות אלו דין הבקשה להידחות."

 

 

21/10/25