בשל התוצאות העצובות של מרבית המבטחים לשנת 2008 הנובעות ברובן מהמשבר הכלכלי אך לא רק. חשוב לתת את הדעת להבטחת מקור הפרנסה של סוכני הביטוח על מנת שיוכלו לספק בשעת אמת את השירות הנדרש למבוטחים.

כך למשל פורסמה טיוטת חוזר שנועדה לאסור על סוכני הביטוח לגבות עמלה מנותני שירותים בעת טיפול בתביעות. מדובר למעשה בהמשך לחוזר הסדר השמאים האוסר על סוכנים לקבל עמלות משמאים וממוסכים.

בפועל סוכני ביטוח נדרשים ליתן המלצות למבוטחים גם שלא בעת ישוב תביעות כמו למשל הפניית סוקרים, מעריכים, ספקי מיגון ועוד. לפי לשון הטיוטה מכלל לאו יוצא הן, כלומר סוכני הביטוח רשאים לגבות עמלות מנותני שירות כל עוד לא מדובר ביישוב תביעות?! אם זה המצב, אז מדוע שלא יצוין כך במפורש?!

לטעמי הגיעה העת לשנות את חוק הפיקוח ולקבוע בו אפשרות לקביעת עמלת רכישה מזערית שתשולם לסוכני ביטוח על ידי המבטחים (סעיף 41 (ד) לחוק הפיקוח שנולד בסוף שנות השבעים מאפשר לקבוע עמלת מקסימום בלבד). ובנוסף לכך, רצוי לאפשר לסוכן לגבות מלקוחותיו שכר הולם בעבור פעולות שאינן קשורות לרכישת הביטוח הנעשות לבקשתם ובכלל זה בדיקת צרכים ומתן הצעות מחיר שכוללות הכנה של תוכנית ביטוח.

צעד נוסף שמתבקש הוא הגדרה ברורה וסדורה של תפקידי סוכן הביטוח, כך שציבור המבוטחים ידע באופן ברור ביותר למה עליו לצפות החל מקבלת הצעת המחיר הראשונה, סקרים, מגונים, הערכות, בדיקות קבלת הפוליסה, שינויים בתקופת הביטוח, אישורי ביטוח, חידוש, הגשת התביעה, הטיפול בתביעה  וקבלת התשלום.

דבר נוסף, החשוב לא פחות הוא להסדיר בחוק את חלוקת האחריות שבין המבטח לבין המבוטח בהצגת תנאי הפוליסה והמיגון בהשוואה לסיכום המקורי עם המבוטח.

בתקופה של חוסר ביטחון ואי וודאות כלכלית סוכן הביטוח מהווה את הדמות שמייצגת את ענף הביטוח כולו בפני הציבור ובעת כזאת יותר מכל חשוב לשמור ולחזק את ידו ולשמור על מעמדו.